יום מטורף.

בעצם לא.

אבל כשמסתכלים אחורה על פחות מה24 שעות אחרונות, ובקושי זוכרים מה עשית בבוקר, זה אומר שהיה יום ארוך, לא?

בכל אופן, ימי שישי אני מתחילה ב9 וחצי, וגם אמא שלי מסיעה אותי, אז סבבה. לקום ב8. (:

ניסיתי "להתלבש יפה" כי ידעתי שישר אחרי ביצפר אנחנו נוסעים לזינה, המורה שלי למוזיקה. וכדי לא לפחד מהאורקית בשיעור חברה, גם הצטיידתי במעיל החמוט שלי שתמיד אפשר ללבוש כדי שהיא לא תראה שמתחת אין לי סמל. P:

איחרתי לפיכסיקה ב2 דקות. חפיף. במילא לקח לה עוד 10 דקות להשתיק את כולם. שוב היא עברה לבדוק שיעורים. שוב לא עשיתי. ושוב היא לא תפסה אותי. (:

גילינו שב2 השיעורים הבאים, אנחנו לא לומדים (אין אורקית! אין ציפציף! או בתירגום: לא היה חברה ואנגלית), ובמקום זה יש לנו את אותו דיון שאמרו אתמול ש"יתקיים בקרוב" על כל הקטע של ההתנתקות. על ההתחלה דאגו לחלק לנו 2 פתקים, אחד כחול ואחד לבן. לי אישית אין מושג למה אבל כמו כל פעם שמחלקים לי כאלה פתקים, אני דואגת לאחסן אותם עמוק בתיק, ולשלוף בעת הצורך (עת הצורך=שיעור משעמם שאני צריכה פתקים כדי לשרוד). סחבתי ללנה את הפתקים שלה.

הדיון עצמו הלך לא רע דווקא. למרות שאפשר לתת עליו ביקורת מפה ועד סוף העולם. האנש שהביאו שתומך בהתנתקות דיבר ממש לאט. האנש שנגד, לא עמד בזמנים שהוקצו, ואחרי כל שאלה דיבר לפחות דקה שלמה יותר ממה שהיה צריך. שניהם חזרו כל הזמן על רעיון עיקרי במקום לתת כמה סיבות מנומקות טוב לדעה שלהם. אבל ברמה הכללית, היה דווקא די בסדר... לקראת הסוף, כשהיה הקטע של שאלות הקהל, התחלנו באמת להרגיש כמו בכנסת או משו... היה סוער שכזה... למנחות (שהיו ילדה מהשיכבה, והמורה שלנו לאזרחוי, שמסתבר שהיא גם כנראה איזה רכזת כללית של המקצוע במחוז) היה אפילו פעמון שנועד כדי לעצור את הדוברים (לא שתמיד שמו על זה...). היה קטע משעשע שהטוניקה ניסתה להשתיק כמה אנשים שהתפרצו, ולא שמעו אותה... אז היא עלתה על 2 מדרגות בדרך לבמה ומלמלה בדרך "לא שומעים אותי... לא רואים אותי..." [ישבנו די קרוב,אז שמעתי] זה משעשע לאור העובדה שהיא אשכרה מזערית. לגבי הקול שלה, וול, בכיתה- קשה לפספס... אניווי, במהלך הקטע של השאלות הסתבר שאפיפי מזיין ב'שכל, ושג'וש הולך להיות ראש עיר. או ראש ממשלה. משו כזה... בסוף גם מישו שעבר לידנו שאל את קלסו האם הוא בעד או נגד ההתנתקות, וקלסו החליט להשיב בפשטות:"אני בעד לצאת מהארץ!"

במהלך הדיון הזה, שנמשך אפילו יותר מ2 שיעורים (בזבזנו אפילו חצי שיעור אזרחות אח"כ) עדן ופוטין/סטלין/מנשה/אלן לשעבר כל הזמן התכתבו דרך הפלאפון של עדן בחלק של ההודעות, בעוד לנה מנסה להתעלל בעדן, ועדן לא מפסיקה להשמיע באוזניי תלונות נגד לנה [אני סה"כ אמרתי ללנה להמשיך P:], ניסיתי גם להכין קווה-קווה משאריות של צ'ק ממקדונלד'ס שהיה לעדן בארנק (שאח"כ עבר בין כולן ובסוף הושחת, כמו שאר קיפולי הנייר,  ליז גם הכינה דברים מוזרים מהפתק הכחול שלה, בין היתר גם משו נוסח צלב, שהזכיר לי תקופת אבירים שכזו... P: יצא יפה דווקא, אבל גם זה מת בשלב כלשהו...

בכל אופן, איכשהו זה היה מבדר, והכליאה באולם כינוסים לא עשו למוחות ההזויים מראש שלנו.

נתנו לנו אחרי זה הפסקה של רבע שעה... איכשהו אני, ליז ולנה ירדנו קומה למטה, לכאורה יחד עם כולם. אבל פתאום מצאנו את עצמנו לבד, ואיבדנו את השאר, אז החלטנו לחזור לכיתה. לנה מצאה שם את שוקי. אך לי ולליז הייתה תוכנית זדונית. בדרך לקומה שלנו, עברנו ליד איזה בריסטול על הקיר, נגד אלימות בנשים וכאלה... ומצאנו מאחוריו מדבקות שנשאו את הססמא: "נשים מחליטות לבד עם מי להיות ביחד". החלטנו שזה יהיה נורא חביב עם נפיץ את הדבר הבה חשוב הזה. הדבקתי סטיקר אחד על התיק של שוקי (עוד במחשבים ביום רביעי ניסיתי להדביק עליו סטיקר כזה שמצאנו שם על השולחן, אבל לא הצלחתי) וליז הדביקה לו אחד על הגב. בסוף יצא ששלושתנו רצנו אחד אחרי השני והשלישי (בעיקר אני וליז אחרי שוקי, ושוקי אחרי שתינו), אבל המדבקה שהייתה לשוקי ביד, איכשהו מצאה את עצמה על הגב של יוני, שבמשך שאר ההפסקה בכלל לא הרגיש בפרסומת הסמויה על הגב שלו! אהבנו את הרעיון, ושוקי כנראה גם, כי אח"כ הוא הדביק על הגב של הכבשה. היה מבדר. אז החלטנו שאנחנו צריכות עוד סטיקרים, וירדנו למטה, וסחבתי את כל הסטיקרים שנשארו שם. עכשיו רק נשאר להפיץ אותם P:

+פוסט בשיפוצים. עייפה מדי כדי להמשיך...+