| 10/2009
נקודת מבט
ביום חמישי שעבר, המשקפיים החדשות שנורא רציתי נראו לי ממש מגניבות. אבל זה היה בדיוק כשיצאתי מהספרית ורוח הספונטניות נחתה עליי.
מחובתי לציין שהתספורת החדשה אכן מוציאה את הדמות היותר "שובבה"/נחמדה שבי, וגם אם זה רק תירוץ, זה כיף.
נחזור למשקפיים. הן אכן נראו לי מגניבות באותו הזמן, ואיכשהו השתכנעתי
לרצות אותן. בבית, אחרי כמה דיבורים והסכמים שנתחלק חצי-חצי עם אימא, היא
רצתה שאני אצלם אותם בחנות, ועליי, כדי שיהיה לה יותר קל להחליט, כשהיא
רואה אותן בתמונות ולא שומעת רק את התיאור.
אז ביום שני השבוע באתי לחנות, וראיתי אותן שוב, ולפתע הן לא נראו שיא היופי שחשבתי שהן (לא שחשבתי שהן השיא, אבל זה כבר לא היה כ"כ מלהיב). הן עדיין מדליקות (*)
נורא, אבל באמת שאפשר למצוא משהו מעניין לא פחות. לא יודעת אם במחיר הזה
או יותר, אבל השילוב של העדר היכולת לטייל בחנויות עם אימא עם העובדה
שחשבון הבנק די ריק, בהחלט מעודדת לחכות קצת עם העניין. כל זאת, למרות
הרצון להתחיל את הסמסטר עם מראה חדש שכולל לא רק תספורת חדשה, אלא גם
משקפיים שונים מאלו שנמצאים עליי מעת לעת מזה 5 שנים.
לפעמים צריך שיעבור קצת זמן כדי לראות דברים אחרת.
ביום שלישי חזרתי לחנות למטרה אחרת, רציתי כבר זמן רב לנסות עדשות, ומעולם לא היה לי את האומץ. שילוב של גורמים שונים (כמו
בילויים שונים בקיץ בהם המשקפיים רק הפריעו, אבל רציתי גם לראות טוב, ו+1
שטען שזה יכול להתאים לי ככה, יחד עם הביקור לבדיקת מספר) הובילו אותי לתת לזה צ'אנס, למרות שהפחד בשילוב אפילו טיפת גועל (understatement. בדמיוני מתחשק לי להקיא את הנשמה רק מלחשוב על לקרב אצבעות לעיניים) מנעו ממני עד כה. אנחנו חיים רק פעם אחת, והמון אנשים משתמשים בעדשות, אז למה לא לנסות?
אז באתי, והעוזרת החביבה ישבה איתי והסבירה את כל התיאוריה, ולקח לי לא
יותר מדי זמן אפילו להצליח להכניס אותן, ולמרות שזה היה קצת מוזר בהתחלה,
אפילו התרגלתי ללראות איתן.
האמת, זו תחושה מוזרה, לראות בסדר בלי משקפיים. בעיקר כי אני מצפה ל"משהו
נוסף" שיהפוך את הראייה שלי לטובה יותר, אבל הוא לא נמצא על העיניים. ואין
מה שיחצוץ ביני לבין ראייה נכונה. ואיפושהו בראש חיפשתי "מה לא בסדר",
ואולי אני אמורה לראות את התמרור ההוא אפילו יותר טוב?
אבל זה בעיקר בראש. אח"כ עמדתי באותו המקום עם משקפיים עליי וראיתי את
התמרור ההוא באותו האופן, וזה בדיוק מה שהיה מוזר. כל ה"עם משקפיים ובלי".
אחרי בדיקה שהכל בסדר והעדשות יושבות טוב בלי לפגוע בעיניים, הגיע השלב
שבו הבנתי למה היא לא רצתה לספר לי בהתחלה איך מורידים אותן. זה השלב
הבאמת יותר "מגעיל" מלהכניס כי הוא אכן כולל התעסקות מסוימת של "לגעת
בעין". המרכאות כאן כי זה בעיקר פסיכולוגי. הרי נוגעים בעדשה, ולא בעין
עצמה, וזה מה שייקח לי קצת זמן להפנים בניסיונות הבאים. עצם הפעולה קצת
מפחידה אותי בכל זאת, וכיולה להוות בעתיד את המכשול לשימוש בעדשות. אבל
בינתיים אני נחושה לתת לזה עוד כמה צ'אנסים. ביקשתי עוד זוג לניסיון אח"כ,
בידיעה שייקח עוד הרבה זמן עד שאני אצא לאנשהו, כי סתם יום בטכניון הוא לא
תירוץ לעדשות.
לפעמים צריך להסיר את המחסומים כדי לראות טוב את מה שמעבר.
אגב, למרות מה שיצא לי לשמוע מדי פעם: לא, אני בהחלט לא רואה טוב יותר עם
עדשות מאשר עם משקפיים. אולי טוב באותה מידה, אבל לא טוב יותר. היתרון
הכללי שלהן (מעבר להעדר הצורך במשהו מסורבל יותר) הוא כמובן שדה ראיה מעט
רחב יותר ממה שמשקפיים מאפשרות, אבל אני לא חושבת שזה סעיף מספיק קריטי.
נולדתי עם צוואר שמסוגל לזוז לכיוונים אליהם אני רוצה להביט, כך שלפזול
לצדדים אין לי צורך ממשי.
אחרי ההתעללות הלא קצרה בעיניים שלי עוד הספקתי להגיע הבייתה בדיוק
כשטיפטף גשם כשהייתי באוטובוס, אבל לא אחרי, לתצפת על קרטון של מקרר שנותר
מחוץ לאחד הבתים ברחוב סמוך, כדי לאחר מכן להציע אותו כדירת מגורים
לנזקקים, להבין שאימא שלי מטורפת (כי ליסוע לעיר אחרת כדי להשאיר את האוטו במוסך כשאת בגבס ולחזור לבד באוטובוס זה פסיכי),
ובאופן ספונטני להחריד, להכיר בעובדה שאם עכשיו 4 בצהריים ולא עשיתי שום
דבר מועיל ללימודים, אני גם לא אעשה, ואם ה+1 יהיה בסביבה אני בהחלט אבוא
לפגוש אותו ואנצל את ההזדמנות לטייל בכרמל ולאכול גלידה. זו לפחות הייתה
התוכנית המקורית.
בפועל, הספקנו להסתובב בין מתחמי פסטיבל הסרטים, להעביר לא מעט זמן בין
דוכנים שונים תוך כדי פטפוטים על מה שהלך שם (כשרצינו לבוא ולצחוק על דוכן
הסיינטולוגיה בסוף, הם כבר לא היו שם), לראות כמה הבזקים מסרטי צ'ארלי
צ'פלין, לעבור על תערוכת הקריקטורות שחלק מהן היו מוצלחות למדי, וחלק אחר
נהיה כבר מתיש מהסיבה הפשוטה של "כמה פעמים אפשר לראות ברצף את נושא איכות
הסביבה? כן, אנחנו יודעים שלהרוג עצים זה רע אבל זה כבר לא מקורי, נקסט.",
לבזבז כמעט שעה על להבין שאין מה לאכול באיזור בתור ארוחת ערב (ולא רצינו
להכנס לפאב), לאכול גלידה טעימה בלג'נדה (כדור וויסקי וכדור
שוקולד-אגוזים), למצוא אבן לשבת עליה בהופעת מחווה לU2 של אוברטון בגן
האם, להתנשק במקום להקשיב למוזיקה, להתחיל להקשיב ולהבין שהם בכלל לא משהו
ולנטוש לטובת הצצה אל ההופעה של דני רובס בביט, להגיע לביט ולראות שדי
מתמלא שם, אם כי יש מקום, אבל ההופעה עדיין לא התחילה, לחזור למתחם
הפסטיבל, לשבת על ספסל נידח ולתהות מדוע הערב כבר נגמר, להבין
שהאוריינטציה הלא משהו בתוך חיפה ("לא, באנו משם, לא?" תוך כדי הצבעה
לכיוון הפוך לגמרי מזה שבאנו ממנו) היא תכונה תורשתית מסתבר (ואגב, לפגוש
את ההורים, ולו רק לדקות ספורות באופן מקורי ביותר שלא צריך יותר מדי
אינטראקציה).
וכל זה, תוך כדי ניסוי מס' 2 עם עדשות, הפעם באמת בחוץ ולכמה שעות.
תוצאות הניסוי הן שעין ימין הרגישה אחלה ועין שמאל דווקא חוותה משהו מציק.
יכול להיות ששמתי אותה הפוך? oO אני לא יודעת, אבל אני חושבת שאני ארצה
לנסות עוד פעם-פעמיים לפני שאקנה כמה זוגות סופית, ובשביל זה צריך ללכת
למקום אחר שיתרום לי עדשות לניסוייים בחינם. החלק המוזר הוא שדווקא את
העדשה השמאלית שמתי די בקלות כשעם הימנית לקח לי קצת זמן. עין ימין אגב,
מסתמנת כעושת צרות בהורדת העדשות באופן סדרתי. חלק מזה זה הזוית של
הידיים, כי משום מה אני מתעקשת לעשות את זה עם יד שמאל, אבל זה עדיין לא
הולך כ"כ חלק ומהר כמו שהייתי רוצה.
בכל אופן, היה ערב מאוד נחמד וטוב שניסיתי את העדשות אז ולא חודש אחרי, כדי ישר לתרגל את מה שלמדתי.
לפעמים צריך להביט קדימה ולראות מציאות שונה מזו שייחלת לה. ולפעמים צריך לזרום עם המציאות הזו, כי היא תביא איתה דברים טובים.
היום (חמישי) היה נחמד ופרודוקטיבי, אם כי זה תלוי מאיזו נקודת מבט מסתכלים.
ביום שני ויתרתי על טיול גיבוש של האגודה לטובת לימודים. בפועל היה לי תור
לרופא בשביל אישור לאימא ושלל עיסוקים אחרים. אז יצא שהייתי חייבת להיות
נוכחת היום בסדנת ניהול וניהול זמן, ודווקא היה נחמד.
האירוניה הייתה שהחלק הראשון היה על ניהול זמן, ומשהו כמו 50% הגיעו
באיחור (הכותבת איחרה ב-5 דקות לצורך העניין). את הסדנא התחלנו באיחור של
כמעט רבע שעה, כשאפילו שעה ומשהו אחרי, עדיין המשיכו להגיע אנשים.
החלק השני היה על ניהול והיה הכי מעניין. המדריכה הציגה טיפוסים שונים
ומילאנו שאלון שאצל חלק מהאנשים הראה טיפוס שונה ממה שחשבנו, ות'כלס
התוצאות שלו היו מדויקות לרוב.
החלק האחרון היה על מתן שירות ובו כבר היינו עייפים (אחרי שבחלק הראשון היינו עייפים מחוסר שינה), אבל עדיין עבר נחמד איכשהו.
אחרי הסדנא יצא לי לראות את היומנים החדשים שבדיוק הגיעו היום, ולמרות
מיני-פשלות שנקווה שלא ישימו אליהן יותר מדי לב (כי בטח עדיין לא יקראו את
הדפים שלנו שם), יצא לא רע בסופו של דבר.
וכשחזרתי אפילו הספקתי להתעסק עם כמה דברים חשובים, אבל בין פה לשם בכלל
לא למדתי היום וזה כבר זמן קריטי השבוע, ובכלל גיליתי שה+1 חטף דלקת גרון
לא סימפטית בכלל והעובדה שהזמן לוחץ יחד עם זה הורידו את כל מצב הרוח למטה.
וכל זה כשיש לי really great hair day, (כמובן שהשיער נראה הכי טוב
כשחזרתי הבייתה, אבל נו שוין) הוא הסתדר לא בצורה "שובבה" כמו שנטען ביום
שלישי, אלא ממש קלאסית כזו עם תלתלים גדולים וקופצניים אך מסודרים יפה.
חוב שימור שיווי המשקל הקוסמי טוען שמחר אני אקום עם שיער נורא ומצד רוח
רע. זה לא יסתור את העובדה שהיום, ספציפית היה מוצלח למדי עבורי, אך במבט
הכולל יותר הייתי צריכה לוותר על כל המהלך שלו ולהשאר בבית וללמוד.
לפעמים זה עניין של גלובאלי מול לוקאלי, הכל יכול להשתנות ב-180 מעלות.
(*) - באופן לא מודע החלטתי לפני כמה זמן להחיר את המילה "מדליק" לשימוש,
זה קרה בטעות, אני אמשיך את העניין כאן ונראה כמה אנשים לא יחשבו שאני
שייכת לעשור אחר.
אני תוהה מה אספיק בזמן המועט שיש לי. זה מטורף, אבל מי יודע, אולי זה אפשרי.
ותהיות עולות לגבי העבודה באגודה, ואין לי מושג מה לעשות בשנה הבאה.
הו, הדילמות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
