Oh I, I want to go back to
Believing in everything |
| 12/2009
פנינת היום
2:30 וקצת לפנות בוקר, אני מחליטה שזה לא יהיה לילה לבן והולכת לישון.
אי שם לקראת 7 בבוקר, הדלת נפתחת ואימא נכנסת לחדר. פתיחת הדלת תמיד מעירה אותי, ככה זה כשזו דלת של ממ"ד והעניין מרעיד את כל החדר.
אימא, ממהרת לעבודה אך נחושה בדעתה להעיר את הילדה הסוררת שמאחרת לשיעור: "תגידי, אין לך היום פילאטיס?"
שיעור הפילאטיס שלי בימי רביעי מתחיל ב-8 בבוקר, מה שאומר שב-6 וקצת, גג 6 וחצי אני חייבת להיות על הרגליים, ורחוק מ-2 שכבות הפוך שמכסות אותי ביום חורף ממוצע.
אני, בלי להבין יותר מדי מה הולך סביבי (פחות מ-5 שעות שינה כבר אמרנו?) עונה לה: "אבל היום יום שני!"
אימא: "מה? לא. היום יום רביעי, יש לך פילאטיס."
אני: "לא, היום יום שני!", עניתי בנחישות שנחתה עליי ככל הנראה מארץ החלומות האבודים. ניסיתי להסתכל מסביב והבנתי שהצלחתי לבלבל אפילו את אימא.
אימא: "אה, טוב, לא משנה, הרי אמרת שיש לך חופש היום.",  סוף סוף היא נזכרה, יצאה מהחדר וסגרה את הדלת.
אני המשכתי לישון וקמתי כמה שעות לאחר מכן, כשרק לפני כשעה היא הזכירה לי את מה שקרה בבוקר.
מחר לעומת זאת, צריך להיות מוקדם על הרכבת לת"א, לפגוש אנשים טובים, ולחזור לסופ"ש ארוך (ורווי בש"ב, אבל ששש.).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
