Oh I, I want to go back to
Believing in everything |
| 3/2010
ביזאר ביזארי
לנוכחתו של התרנגול ליד הפקולטה כבר התרגלנו. קצת.
זה דווקא הופך את כל הניוביז למאוד קלים לזיהוי, יותר מבד"כ. לא עובר יום שבו אין קבוצת סטודנטים שמתקבצת לידו ומצחקקת, ובד"כ גם מצלמת אותו.
התופעה הביזארית בפני עצמה עוד גרמה לי עצמי לצחקוקים רמים בתקופת המבחנים האחרונה, אבל ביום ראשון האחרון קרה משהו שהשאיר אותי פעורת פה והמומה עד שיימצא הסבר לתופעה.
ביום ראשון האחרון, אי שם בצהריים, התיישבתי עם ה+1 על אחד הספסלים מחוץ לפקולטה על מנת לאכול ארוחת צהריים בשמש האביבית שחיממה את האויר בחוץ טוב יותר מכל מזגן מקומי. הוא אכל קציצות עם אורז, אני אכלתי עוף ברוטב. חתיכות מעוף שלם, כזה עם עצמות. כחלק מתהליך הבליסה וצחקוק בחזרה על כל אלו שצילמו את התרנגול ברבע שעה שישבנו שם עד אז (עברו לפחות 3 מצלמות שונות), זרקתי הצידה חתיכות סחוס קטנות ומציקות עבור החתולים שמהלכים בין הספסלים כדרך קבע.
דקות ספורות לפני שעזבנו את הספסל, הגיע בחור נוסף שהחל לצלם את התרנגול בהתלהבות רבה מהרגיל, בדקות אלו גם התרנגול החל להלך במרחק שאילולא היה יצור שאיננו בן אנוש, או חתול, הייתי מגדירה כקרוב לפלישה למרחב האישי שלנו. תוך כדי שהבחור מהשורה הקודמת מצלם בהתלהבות, שמתי לב שמנבירה כלשהי בצמחייה שנמצאת מאחורי הספסל עליו ישבנו, התרנגול מתקרב לאיזור שמתחת לספסל שלנו. ומנקר משהו.
ובאותו הרגע אני ה+1 והבחור המצלם עברנו למצב שהתיאור המושלם שלו יסתכם ב: O_O + XD .
לפתע ההשערה שהתרנגול הזה הוא בעצם חתול שהפך לתרנגול עם הזמן נראתה לי לא כל כך פרועה. שכן אין לי הסבר אחר מדוע החל לנקר חתיכות של עוף מבושל שרק לפני דקות אחדות זרקתי לרצפה עבור החתולים. או, שהוא קניבל, ועובדה זו מטרידה לא פחות מהיותו גלגול נשמות של חתול סורר.
אגב, יומיים לאחר מכן התרנגול נצפה כאשר הוא קורא בקול 3 פעמים בדיוק בזמן בו צריך לצאת להפסקה (13:20). אז אולי הוא לא גלגול של חתול בכל זאת. כנראה שהוא גלגול נשמות של פעמון בית ספר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
