Oh I, I want to go back to
Believing in everything |
| 5/2010
צומי
אז יש את אימא, שעכשיו זקוקה ליותר צומי מתמיד, ובצדק.
יש את ה+1 שצריך את הצומי, ובצדק.
יש את הלימודים שאיכשהו, כרגיל, מאמצע הסמסטר הוזנחו במקצת.
ויש אותי, ואת העובדה שאם כבר יש מנוי לחד"כ צריך להתחיל ללכת, וללכת שוב לכל הרופאים שצריך, ובכלל רציתי לבנות תפריט מאוזן שיעזור לי לצמצם את מלוא הבעיות, ולהיות קצת עם עצמי, ועם אנשים באופן כללי.
ולא נדבר על העבודה שבינתיים קצת מוזנחת, ועל זה שצריך להשיג אחת אמיתית, ויפה שעה אחת קודם.
ורק מלחשוב על זה אין לי אויר. (ולא, השרב של השבוע לא אשם)
ואין לי משוג איך להתחיל עם בנות.
לא, זה לא מה שאתם חושבים.
זו רק העובדה שאין לי באמת חברות בנות. ואין לי שמץ של מושג איך יוצרים קשרים עם אנשים. ואיך מתחילים לדבר עם סתם אנשים, באירועים חברתיים או סתם בכיתה.
ועם כמה שכל מי שסביבי כן נחמד במידה זו או אחרת, אחרי 4 שנים בטכניון, יוצא שחסר לי הקול הנשי הזה ליד. כי גם עם אלו שאני לומדת איתן, זה עדיין נגמר בסוג של small talk ולא הרבה מעבר לזה. וזה לא שיש לי מליון וחצי תסביכים נפשיים לדוש בהם שעות (אולי כן, אבל מילא), אבל כן חסרה לי הקואליציה הקטנה הזו של לדבר על דברים שלא בהכרח מדברים עליהם עם בנים. ומשום מה עכשיו אני שמה לב לחוסר הזה, וזה קצת אוף.
כי נגיד למי אכפת שקניתי היום קרם ידיים ממש מגניב, ושאני חייבת לצאת לשופינג?
עברה עליי שנה מדהימה ומעניינת. אבל 23 נראה בינתיים קצת פתטי. אני רוצה שנה נפלאה. ושכל הצרות יסתדרו כבר. ושהכל יהיה בסדר. עם כולם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
