כדי לכתוב פוסט!

ולכבוד אירוע נדיר זה (יחסית לשבוע האחרון לפחות) הבה נפצח בשירים ומחולות!

טוב. לא.

קרו לאחרונה כמה דברים ממש מבדרים, ולא יכולתי להתאפק.

בסה"כ החיים שלי בזמן האחרון לא יותר מדי מעניינים, ולא יותר מדי מלאי הרפתקאות, אבל יש דברים קטנים, שמשנים את היום ואת המצב רוח אפילו לכמה דקות.

אז נתחיל מהיום.

היום, גיליתי שאמא שלי יותר מסוממת ממני!

היא קנתה היום בכפר דרוזי "לחם דרוזי", שלמעשה, זה כמה פיתות דרוזיות ביחד. שיהיה.

בכל אופן, אכלתי חתיכה בצהריים, והיא החליטה שזה רעיון טוב. אז לא מזמן היא רצתה גם, ונכנסה למטבח, בלי להדליק את האור, ומרחה 2 חתיכות עם שוקולד. הלכה לסלון, התיישבה על הספה, בהתה בטלויזיה, ונגסה באחת החתיכות.

או לפחות ניסתה לנגוס.

כי מהר מאוד היא גילתה שה"פיתה" עשויה מחומר לא מוגדר ולא טעים בכלל, וכמה שניות אחרי זה, כבר שמעתי צחוק ענקי מהסלון. באתי לשם, והיא התחילה לספר לי את זה. ראיתי את אחת החתיכות מולה, ולא הבנתי מה היא רוצה. הכל היה בסדר. כמה שניות אח"כ, אחרי שהיא סיפרה שהיא פעמיים ניסתה לנגוס ולא הצליחה, וגם לא הבינה מה זה הטעם הדוחה הזה, היא מראה לי את מה שהיא החזיקה ביד. ה"פיתהעםשוקולד" התגלתה כמטלית מטבח צהובה, מקופלת מעט ומרוחה כולה בשוקולד. טוב, כאן כמובן חטפתי צחוק היסטרי. אמנם טיפה פחות משלה, אבל לראות דבר כזה... הסתבר שבחושך, זה נראה בסה"כ די דומה, וכנראה שהמטלית הייתה מונחת ליד החבילת פיתות, והיא לא ראתה מה היא לוקחת.

אבל פאק, זה היה ממש מצחיק לראות את זה...

לי ולמונלייט - ממש מסוכן ללכת ביחד!

השבוע, כבר פעמיים נתקלנו בדברים לא בדיוק חביבים, בזמן שהלכנו יחד.

ביום שני, בדרך לתחנות, במדרגות המעצבנות, באמצע, יש איזה קטע שהמדרגות עוברות ליד חלקת דשא של איזה מטר על שניים. פתאום אנחנו רואות שם איש, על השביל של הדרגות, עומד בפוזת הוצאת נוזלים, עם הגב אלינו. ומסתכל כזה בחשד ימינה ושמאלה. עברנו אותו די מהר, ולא התאפקנו והתחלנו לצחוק. כי לראות מישהו שמחליט להשתין דווקא שם- וול, זה יוצא דופן במיוחד.

היום. עברנו במסדרון התחתון בדרכנו לספריה. זה המסדרון שליד כל המעבדות פיסיקה/כימיה, ויש שם ליד שרותים נטושים. כלומר- הם מגעילים כאלה, ואפחד אפעם לא נכנס לשם (אלא אם כן הוא מתחבא מהאורקית. מניסיון. שנה שעברה.) בקיצר, ליד היציאה של השירותים, בדיוק כשעברנו במסדרון, החליט אחד הילדים להחליף חולצה ולהתפשט ממש לפנינו.

אנחנו עד כדי כך נראות כמו מוקד להטרדות?

הייתה היום הצגה של תאטרון י"ב, הבנות העלו אל ההצגה "מניין נשים",ודווקא היו אחלה.

גילינו שהעולם סביבנו מתחיל להראות סימנים של העדר סטרייטיות.

הספר שמצאתי למונלייט אתמול בספרייה , של אן רייס, מלא בקטעים שנוטים לסלאש, וגם בהצגה היו לא מעט קטעים כאלה...

ביום שלישי היה גם קטע מבדר ביותר עם המורה למוזיקה. היא קנתה איזו משחה אצל סנדלר, שצובעת דברים, בעיקר עור, או דברים דמויי עור. בכל אופן, היא הראתה נעליים, שבאמת נראו טוב, כמו חדשות, ואמרתי לה שזה יפה. ואחרי איזה דקה, היא התחילה לספר על המשחה הזאת בכזו התלהבות! "וצבעתי עם חצי בקבוק את כל המעילים, והנעליים שלי, ושל בעלי" ובלה בלה בלה שכזה.. בכל אופן, מרוב ההתלהבות- אמרתי לה שצריך לצלם אותה ככה לערוץ הקניות! זה היה משעשע באותו רגע, אבל פשוט היה צריך לראות אותה, כדי להבין. היא לא הפסיקה לדבר בסגנון... כאילו היא מוכרת לנו ככה את הצבע הזה..