Oh I, I want to go back to
Believing in everything |
| 8/2010
10 דקות.
10 דקות בבריכה של הטכניון בשעות הערב, הספיקו לי כדי לחשוב שבעצם לא. אולי עדיף באמת לא לעשות ילדים. אף פעם.
נעזוב לרגע שעומס היתר והדמיון של הבריכה האולימפית לבריכת בית מלון בשעות אחה"צ-ערב. מילא. חופש גדול. נתמודד.
זה לא זה.
אני פשוט לא רוצה לגדול להיות המבוגרים האלה. שמשתמשים במילים כמו "שונאת" כשמספרים לאנשים מסביב על הפעילות עם הילדה (ואז מה שהרגל שלה איכשהו הגיע לכתף שלך בזמן השחיה), שעונים בטון מונוטוני, משועמם ומעוצבן לבסוף, לילדים שבסה"כ מנסים להשתובב כמו שרק ילדים יכולים.
ואני מבינה שלפעמים חוזרים עייפים אחרי העבודה, והחיים בכלל לא פשוטים והכל.
אני פשוט לא רוצה שדווקא אחריות שכזו (יחד עם זו שבאה עוד קודם בלנסות לחיות את החיים האלה) תהפוך אותי לאדם כל כך קר, מנוכר ועצבני. (כי זה בסדר, יש לי סיבות אחרות להיות כזו וגם הן לא מספיק מוצדקות בעיניי). אני לא רוצה לגדול להיות כל כך לא כייפית דווקא עם מי שלהיות כיפי איתו זה בדיוק חלק מהעניין.
אולי אני סתם קטנה מדי, ואין לי מושג מהחיים.
אני רק יודעת שאת מה שהספקתי לראות היום במהלך פחות משעה, לא אהבתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
