כבר קשה להסתובב פה היום מבלי לראות שבכותרת של כל 3 מתוך 4 פוסטים, יש את המילה "סילבסטר" "מסיבה" "לחגוג" וכו'...

שיהיה...

אני פה רק כדי לסכם שבוע וחצי, כי לסכם שנה שלמה יהיה קשה מדי... במיוחד את השנה האחרונה...

אז נתחיל מהיום:

בסה"כ היה די בסיידר... היה יותר מדי שקט בביצפר, אבל חפיף.

בהפסקה הגדולה חילקתי שוקולדים לאנשות החביבות שלי [כן ליז, אני יודעת שזה שם של גראס]. ג'ולייט התלהבה ממש מהרעיון ולא הפסיקה לחבק אותי oO לנה וליז כבר רגילות, אבל לה נתתי רק השנה, וזה היה ממש מגניב לראות ת'תגובה שלה. למרות שבשלב כלשהו היא הפחידה אותי כשלקחה את הסנטה והשתמשה בו בתור מיקרופון... אלן משום מה החליטה לא לקחת ת'מתנה שלה. לויודעת למה... מה כבר מפריע לה שמביאים לה משו מבלי לצפות לתמורה?

הו, וול...

יום חמישי 30/12

היום עצמו היה די עמוס.

הביצפר דווקא עבר ממש מהר. בספורט התחלנו עם כדורסל והיו כמה קטעים מבדרים. במיוחד כשעדן החזיקה 2 כדורים ונראתה כמו מוכר גרוזיני של אבטיחים P:

אחרי זה היה לי שיעור נהיגה, כי מלא זמן לא עשיתי, וכדי שאני לא אשכח בכלל איך מזיזים הגה oO היה לא רע, למרות שהוא אסף אותי מוקדם מדי, ולא הספקתי "לבלות" את ההפסקה עם לנה בחדר ערבית (פשוט הבטחתי לה ממקודם, יש שם מזגן וכיף לפטפט...) אבל חפיף, פחות כמה פוחלצים לעיניים... השיעור עבר די בסיידר... הרווחתי 10 דקות כי הייתי צריכה להגיע לאנשהו לקניות.. הסתובבתי עם אמא במשך שעות... בסוף יצא לי מזה מכנס ספורט (בהשראת ליז, הוא ממש יפה כזה!), ממתקי ג'לי למומולדת של ג'ולייט [יום ראשון], ומעיל ניילון שחור (סוף סוף, אני כבר מלא זמן צריכה אחד כזה) אה, וגם יצא לי להסתובב עם זר ורדים שיועד לחברה של אמא, שאח"כ הלכנו אליה כי היה לה יומולדת לא מזמן.

היה דווקא נורא חביב אצלה. במיוחד השכר דובדבנים, שגרם ליותר מדי קטעים מבדרים.

אני אפילו לא אצטט כאן... משום מה שהיא ואמא שלי החליטו טיפה להתפכח, נפתח דיון סוער בקשר לכל המסקנות של ועדת דברת בחינוך וזה... אסון טוטאלי... אבל דווקא היה מעניין לשמוע אותן...

חזרנו הבייתה אי שם ב12... :/

יום רביעי 29/12

אמא שלי הסיעה אותי! כמה כיף להתעורר ב9!

הייתה מעבדה בפיכסיקה. הייתי עם שוקילנה, כי במילא לא היה מספיק זוגות, וכי במילא עדיף ככה, יותר מעניין... בזבזנו להם הדפסות (כי היינו צריכים להדפיס גרפים) וכל 2 דקות נתקעה המדפסת העילגת של המעבדה...

אח"כ היה מחשבים. רק שהמורה החליטה לדפוק איחור של איזה 20 דקות.. אנשים כבר ניסו לברוח, אבל בסוף (כרגיל... כי למה שהם באמת יבריזו? טיפשים...) כולם ישבו כמו ילדים טובים (או שלא P:)... מה שכן, היא הייתה אמורה לעשות 3 שיעורים, אבל עשתה רק שעתיים...

האנטנה [אותו אנש שרק הזכרתי בפוסט הקודם] לא בהה בי יותר מדי, למזלי... הוא באמת מפחיד.. למען האמת, השם "קרש" יותר יתאים לו... אז אולי אני אשתמש בו במקום אנטנה (שזה בכלל נקבה P:)

שמעתם פעם על מקצוע שנקרא "מכניקה הנדסית"?

וול... מסתבר שאני לומדת את זה!

ויש לי את זה בימי רביעי, רק שאנחנו בד"כ מבריזים... אז היום אחרי מחשבים, הלכתי עם ביפ לקפיטריה, אני לא זוכרת בדיוק למה, אולי כי היה לי משעמם בכל מקרה, ושם פגשנו את ריצ'י [הו! אני גאה בעצמי על השם שהמצאתי לו!], אנש נורא חביב, גבוה ועם עיניים כחולות. שהיה באמצע בליסת סנדוויץ' לא קטן. ביפ קנה משו, אבל ריצ'י, שלומד איתנו גם, ביקש שנחכה לו כי הוא רוצה לקנות אוכל oO שאלתי אותו למה אוכל אם הרגע הוא סיים סנדוויץ', אבל מסתבר שהילד היה מורעב. אז חיכינו לו (אני, כי אני אנשה טובה וכי אני מעדיפה לעלות איתו למעלה מאשר עם ביפ, וביפ, כי הוא אידיוט. טוב, וגם כי אולי הוא לא רצה להיות לבד...) בכל אופן, התחלנו לפטפט טיפה, מסתבר שריצ'י היה צריך לעשות היום מבחן חוזר במתמ'... איכשהו גם דיברנו על מה עושים ביום שישי ועל מועדונים ועל זה שמסוכן להסתובב ליד מקומות עם ערסים... סכינים וכו'... הסיפורים מוכרים, אין צורך לפרט... אז הילד פלט פה משו שדי זיעזע אותי באותו יום. הוא אמר שבסה"כ הוא אישית לא מפחד שידקרו אותו, כי במילא לא אכפת לו למות ואמר משו על זה שהחיים שלו בזבל (לא במילים האלה בדיוק, אבל זה היה העיקר...). ניסיתי לשאול אותו למה הוא אומר את זה, אבל הוא סתם אמר שזה סיפור ארוך.. מעניין אם הוא היה מסכים לספר לי אם ביפ לא היה נתקע איתנו ועוד כמה ילדים אחרים לא היו בסביבה... זה ממש סיקרן אותי, כי ריצ'י, הוא בסה"כ אנש עם לא מעט חברים בשכבה (לפחות ככה זה נראה), הוא נראה טוב, וכשמסתכלים עליו מהצד, בחיים לא חושבים עליו בתור ילד בדיכאון או בבאסה וזה... הוא מסוג האנשים שרואים אותם וחושבים:"וואי, איזה כיף לו בחיים", אז ממש היה לי מוזר לשמוע אותו אומר את זה...

בכל אופן, השיעור "התחיל", ונעזוב כרגע ת'עובדה שאנחנו מתחילים אותו מתי שבא לנו, ואחרי כמה זמן לא ממש היה לי מה לעשות עם הקבוצה שלי, וריצ'י שהוא בקבוצה עם אנש אחר שפשוט נקרא לו ד', גם נשאר בלי דברים לעשות, כי ד' החליט לעשות הכל לבד. באותו זמן, מצאתי פטיש, והתחלתי לנסות לישר ת'פקק בריזר שהיה לי בתיק. לא ממש הלך. אז הצעתי לריצ'י לנסות ליישר לי אותו אם אפשר... אז יצאנו מהכיתה [כן, אנחנו באמת עושים כמעט מה שבא לנו בלי שיגידו לנו כלום] והוא החל במשימה. למען האמת, הוא עמד בזה ממש לא רע. אמנם בסוף יצא משו נורא מעוות, ולעשות מזה תליון כנראה אי אפשר, אבל באותו רגע ממש התלהבתי, כי מלא זמן שאני רוצה לנסות לעשות מהפקק תליון. אבל חוצמזה, יצא לנו לפטפט קצת. הילד הזה בהחלט נכנס לרשימת האנשים שאני לא סולחת לעצמי שלא הכרתי יותר טוב. כי הסיכוי שאני אכיר אותו טוב עד סוף השנה קלוש, למרות שאני מקווה שאני טועה. [אבל אני יודעת שאני צודקת :/]

הוא אפילו ניסה לעשות לי חור בפקק כדי שיהיה אפשר לעשות מזה תליון... אני ממש מפחדת על אנשים במצבים כאלה, וכל איזה דקה זרקתי משפטים נוסח:"תיזהר על הידיים!", רק שלו לא היה ממש אכפת מהידיים.. הו,וול...

במהלך השיעור, המורה החליט לבוא, עם כל מיני רכיבים חדשים בתוך שקיות מתפוצצות (נו, עם הבועות אויר האלה) אני וביפ רבנו על שקית אחת, רק שהוא בינתיים היה צריך לבנות איזה משו במחשב, שתיקשר עם חייזרים (היי- זה באמת גרם לנורות להבהב בצורה מוזרה) אז לקחתי ת'שקית, ובתור נקמה, פוצצתי לו בועה ממש בתוך האוזן! P: המעשה הזדוני הזה גרם לשטף קללות מצידו, אבל אני מן הסתם רק צחקתי... הוא אח"כ התלונן שהוא נהיה חרש בגללי. [ואני טוענת שעשיתי טובה לאנושות].

ציטוטיישן מהשיעור הזה:

סקאי:"הם לקחו גם את המברג וגם את המברגה!"

ביפ:"אז אולי הם רוצים לעשות מברגון?"

-לא יודעת... לי אישית לקח זמן לקלוט שהוא מדבר על הצאצא של המברג והמברגה...

סקאי:"יש לי בורג, ואני לא אהסס להשתמש בו!"

ביפ:"יש לי דבר שמתקשר עם חייזרים ואני לא אהסס להשתמש בו!"

- זה היה בריב על השקית, או משו כזה...

ביפ:"הווו! איזה גבר אני!!"

ד':"איזה? O.O "

-טוב, ד' צודק, כי ביפ באמת לא ממש גבר, הוא יותר לכיוון העז...

יום שלישי 28/12

היה שיעור יוגה בספורט! היינו צריכות לשכב על מזרן, לנשום ולהגיד:"שששש" תוך כדי נשימה.

>.<

אבל היה די בסדר..

רק שאחרי ספורט, יצאתי עם לנה, ליז איכשהו נתקעה עם עדן או ג'ולייט או לא יודעת מי מאחורה. עברנו ליד איפה שיש את המתח. הייתה שם קבוצה של חלק מהבנים, וביניהם האנטנה. פה לנה הסבה את תשומת ליבי לכך שאנטנות בוהות בי וכשאני בעצמי שמתי לב, אז בהחלט ראיתי מבטים חשודים. מפחיד. help? sos?

לפני שיעור ספורט, לנה,ליז ואני החלפנו בגדים בשרותים, והיה קטע משעשע, ששתיהן בדיוק עמדו לפני התא שלי, וכשיצאתי שתיהן ביחד החליטו להגיד משו נוסח:"ומאחורי דלת מספר 3...סקאי!" הן היו נורא מרוצות מעצמן במיוחד אחרי פוזת ה"דוגמנית-שקסית-בבקיני-שעושה-חלטורות-בשעשועונים-זולים" שדפקתי בו זמנית, בתיאום מושלם.

היה יום ארוך שכזה..

המורה לפיכסיקה החליטה שנלמד... ועוד נלמד לא בכיתה אלא במעבדה הקטנה. אמנם לא כזה רע שם. אבל להתרכז מן הסתם לא יכולתי. אני ולנה לא הפסקנו לצחוק. על כל מיני שטויות. אפילו בהיתי בכל מיני תמונות שהיו על הקיר, וביניהן בולים של כל מיני דברים שכנראה קשורים לפיסיקה/כימיה. בקושי הקשבתי, אבל חפיף, המורה אולי תופסת, אבל אפעם לא עושה כלום...

בבית ניסיתי להתכונן לשיעור מוזיקה. דווקא הצלחתי להתקדם קצת (ויחסית למשו שניסיתי לעשות בשעה, הלך לי לא רע).. סידרתי ת'חדר והכל... רק שבסביבות 7 קיבלתי טלפון מבעלה על זה שהשיעור מתבטל, שאלתי למה ומדוע, עם קול דווקא מתעניין ועצוב מעט, והוא אמר שהיא חולה ושהוא השאיר אותה בבית כדי שתבריא לקרת השנה החדשה, אז אמרתי משו כמו "אתה צודק וזה טוב"... וואטאבר... בכל אופן- בסוף הוא אמר לי שלא נשמעתי לו עצובה מספיק! סליחה?? WTF לא נשמעת עצובה? אני צריכה להיכנס לאבל בגלל זה? זה שיצא לי אפילו בלי כוונה קול קצת עצוב לא מספיק לך? דמיט... זאת הייתה הערה ממש לא נעימה.. >.<

יום שני 27/12

היום התחיל דווקא ממש לא רע.

אמא החליטה להכין בבוקר קרואסנים, אז הכנתי לשתינו קפה. היה טעים, היא תמיד מכינה אותם לבד. (טוב, איזה תמיד? כולה פעם שנייה שהיא מכינה כאלה, אבל עדיין P:)

היה לי היום בחן באנגלית, "הכתבה" לפי מה שהמורה אמרה. אז ניסיתי ללמוד כל מיני מילים עקומות בע"פ כולל פרוש בעברית בדרך לביצפר. איכשהו הצלחתי לזכור משו (טוב, יחסית לשאר רשימות המילים שאנחנו מקבלים בד"כ, היא עוד בסדר), וניסיתי עוד לחזור בראש על כמה מילים, כשהגעתי לשער, בדיוק השומר היה שם, החליט לנעול ורץ למטה! מן הסתם, נתקעו איזה 20 ילדים (וזה עוד בלי להגזים) בשער. למה? אפחד לא יודע. אבל השרת של ביצפר היה זה שבא לפתוח אח"כ. יחד איתי נתקעו בכניסה גם ענבל וארז, והתחלנו לתהות לגבי ה"הכתבה" באנגלית, כי המידע שקיבלנו מהמורה היה עקום ביותר. או שזה היה בחן כרגיל, או שזה באמת הכתבה. וגם אם זה כרגיל, אז האם המחסן מילים שהיא תמיד נותנת למשפטים יהיה בעברית או באנגלית. ככה זה המשיך עד החדר של האורקית. החדר של האורקית, הוא למעשה חדר ערבית, שרוח האורקית תקועה בו, וכנראה שגם הרוח שלה תמשיך להיות שם עוד מאות רבות של שנים. היא פשוט מאוהבת בחדר הזה, ושם אנחנו גם סובלים את שיעורי חברה בימי שני. מסתבר שהעיכוב של ה10 דקות בחוץ לא שינה כלום, כי באנו בדיוק כשהיא פתחה את הדלת.

מן הסתם, היה שיעור משעמם. הפעם במיוחד. היא דפקה בי יותר מדי פעמים מבט רצחני, כי מן הסתם המשכתי לשבת עם דף אנגלית וללמוד, אבל היו עוד אנשים שעשו את זה, וכנראה היא החליטה היום להיטפל אליהם. שיו...

יום ראשון 26/12

יו, זה היה יום ארוך.

הדבר המעניין היחיד שקרה בביצפר הוא השעתיים החופשיות שלי. כל יום ראשון יש לי שעתיים חופשיות, ובד"כ [בחורף] אני יושבת לי בספריה, ותמיד יש לי מה לעשות. אבל הפעם הצטרפו עוד 2 אנשים, והיה מבדר במיוחד. וול, תמיד אני ועדי [השמות פה הם אנשים מהשכבה] נמצאות בספריה, כי יש לנו חלון... בדיוק כשנכנסתי, עומר נכנס יחד איתי. ובאותו רגע, חטפתי שוק. לילד היה שער ארוך כמעט מאז שאני זוכרת אותו [מה שאומר בערך מכיתה י'], והוא קיצץ הכל! פיכס... הוא נראה שונה לגמרי, לפחות הוא בעצמו הודה שזה היה מעשה טיפשי. אחרי כמה זמן, הצטרף גם עומרי.

אז יצא שעל השולחנות הגדולים עדי ישבה בשולחן שלידי [כי לקחתי לעצמי שולחן לבד בגלל מליון קלסרים,דפים וכו'] עומר החליט לשבת מולי, ועומרי מול עדי. מה שהתגלה כטעות חיינו, או אולי בעצם לא. עדי השתתפה בהצגת תאטרון בערב לפני ואחת השורות שלה הייתה:"זה תמיד אני ואני ואני!" בקיצר, עומרי הקטן והפטפטן לא הפסיק לדבר, ו90% ממה שהוא אמר היה ה"אני ואני ואני" הזה. מה שמן הסתם טחן לכולנו ת'מוח. אז שלושתנו התחלנו לחשוב על איך כדאי יהיה להרוג אותו כדי שיסתום את הפה [נו, יחי הסדיסטיות]. כאן גיליתי שהמספריים שלי נורא שימושיות, ופיתחתי תיאוריות לגבי איך הכי טוב לנעוץ אותן, באיזה זוית, כדי שזה יחתוך לו את כל הורידים בדרך ויגרום ללב שלו להפסיק לפעום בבת אחת.