פרץ נוסטלגיה הוביל אותי להזכר במקום הזו, פינת הבריחה מהמציאות, או התמודדות מסוימת איתה, תלוי מאיזה צד מתבוננים.

דף העריכה מרגיש מוזר ומנוכר, כמעט כמו המונומנט לחיי העבר, הבלוג עצמו.

התפלאתי לגלות שעדיין מוצאים את המקום הזה מכל מיני חיפושים שונים ומשונים. יותר מכך, התפלאתי לגלות כל כך הרבה כינויים מוכרים שהמשיכו לכתוב, חלקם עד היום וחלקם עוד הרבה אחרי ששכחתי מההרגל של לחזור לאתר הזה, לבקר אצל כולם ולתעד מה שאפשר.

~

אני מקווה שלא יסגרו את ישראבלוג, המקום הזה תמיד היה שונה וייחודי ומלא באנשים מעניינים, לסגור אותו יהיה עוול מטורף.