אז מרפי החליט לדפוק גם אותי.

אחרי שבוע שעבר, שהיה די מבדר, כייפי, חביב (?), בסדר ודי טוב בת'כלס, אני מתחילה את השבוע הזה בצורה זוועתית.

ביום שישי נדפקו הסוללות של העכבר שלי. ותאמינו לי, שאין דבר יותר מעצבן מלשבת ולהחליף כל 20 שניות סוללות. המחשב נסגר. עד שיוקרצו סוללות. למען הבריאות הנפשית שלי.

מסתבר שלחיות בלי מחשב זה טוב.

אפילו נזכרתי בעובדה שעד כיתה י' בכלל לא היה לי מחשב. אחחח... הזמנים הטובים.

מה שכן, אמא שלי קנתה אתמול סוללות חדשות. נורמליות. לא כאלה מהשוק ב4-10 ש"ח שנגמרות תוך שבוע-חודש. [אני באמת מקווה שהסוללות יחזיקו מעמד כמות טיפה גדולה יותר של זמן. בהתחשב בעובדה שהסוללות שקיבלתי עם העכבר כשרק קניתי אותו החזיקו יותר משנתיים. שנתיים וחצי אפילו.]

מאתמול, אני חולה. בלעכס.

לא הייתי צריכה בכלל לבוא אתמול. הרגשתי די זוועה עוד מהבוקר. אבל משום מה באתי. אין לי אפילו הסבר למה.

ד"א המון תודה לליז שהצילה אותי עם הטישו שנגמר לי באמצע היום. וזה עוד אחרי שסחבתי לא מעט מהאולם של המופע שהלכנו אליו אתמול. oO

אוף, יש לי יותר מדי מה לכתוב, אבל ממש אין לי כוח.

מחר צילומים לספר מחזור.

אני בספק האם אני בכלל מסוגלת להיגרר לביצפר.

ואני גם בספק האם אני רוצה שאנשים יזכרו אותי במראה הליצני-משו שלי: אף אדום, עיניים מזוגגות, ופרצוף חולה באופן כללי. :/

>.<