היום היה לנו טיול, שהוא בת'כלס סיור בכמה מקומות בירושלים: בית המשפט העליון והר הרצל. אפשר לכתוב על זה המון, אבל אין לי ממש זמן אז ננסה לתמצת.

-          לקום לפני 6 בבוקר זה דבר מאוד קשה שלא עשיתי עוד מכיתה ט', או י' גג. וזה ממש לא נחמד.

-          נחמד שלא מפצלים את הכיתה שלי יותר [זו תופעה שתמיד הכיתה שלי סבלה ממנה באוטובוסים]. תמיד רק אותנו פיצלו.

-          הים יפה בתקופה הזו. אין הרבה אנשים שמזהמים את הנוף.

-          נסיעות ארוכות באוטובוס יכולות להיות דבר מאוד, אבל מאוד משעשע!

-          הרעלות סוכר: מסתבר שלא רק אני "סובלת" מהתופעה. מילא כשאני אוכלת יותר מדי דברים מתוקים אני פולטת שטויות ללא הפסקה [ויש כאלה שיוכלו בהחלט להעיד על כך], אבל כשיש 4 בנות פסיכיות (סילחו לי אם זה פוגע בכן) שאכלו "קצת" יותר מדי ממתקים ביום אחד, זה פשוט דבר מפוצץ! (אני גם מרגישה קצת מפוצצת, וגם הייתה נסיעה קוטלת באופן כללי).

-          היינו בגן הורדים מול הכנסת, ולא ראיתי אפילו ורד אחד!

-          מה שכן ראיתי זה כמה עצים נטולי עלים לחלוטין וחבורה של דוסים.

-          הדוסים עשו מיני-הפגנה נגד ההתנתקות שהם הקליטו בוידאו כנראה לאיזה פרסום עצמי, וניסו לראיין אנשים מהשכבה שלי. היה די משעשע. נזכרתי בדוסים שהיו במפגשים בת"א, בפארק הירקון.

-          באותם רגעים רציתי להתקשר למיקי, אבל לא עשיתי את זה כי איזה מורה ביצ'ית קראה לנו לחזור חזרה L. פשוט החבורה הדי גדולה הזו של הדוסים הזכירה לי את כל הירידות שלו עליהם.

-          הלכנו למנורה מול הכנסת. היה קצת משעמם, וצילמתי את עדן לנה וליז, סתם שיהיה.

-          בית משפט עליון. בלי מצלמה. רק עם פלאפון ומשקפיים. ללבוש משקפיים במשך יותר משעה עושה לעיניים שלי לא טוב. אני פתאום רואה דברים ולמען האמת, לא תמיד זה חיובי. קצת כואב.

-          נכנסנו לדיון עם 7 שופטים, שזה יחסית נדיר. היה שם איזה משפט על ניצול שואה שרוצה פיצויים...

-          אח"כ הלכנו לאיזור אחר, שהיה גם נוף לירושלים. המדריך: "והנה, כאן למטה זה גן סאקר!" סקאי: "היי... זה מצלצל לי מוכר... אהההה! זה איפה שהדיאנדי של מיקי!" *שוב ייסורי מצפון*

-          ברגעים אלה מסתבר שלא היה צורך בייסורי מצפון כי במילא לא יכולתי לפגוש אפחד..

-          חזרנו לאולם אחר ושמה עשינו מעין משפט מבוים שכזה. חילקו את הכיתה שלי ל3 חלקים, חלק של תביעה, חלק של הגנה, וחלק של שופטים, שבהתחלה היה רק שופטות (וגם אני ביניהן) אבל יואב ומעיין התחלפו עם לנה ולירון, אז נהיינו שופטים.

-          היה די משעשע, לפחות להיות בשופטים. אנשים מבדרים J

-          יצאנו מהבית משפט. קצת באוטובוס. קצת אוכל. בעצם- כל רגע שהיינו באוטובוס כלל אוכל. קריפי! ועוד אני חשבתי להתנזר ממתקים היום. >.<

-          הגענו להר הרצל.

-          בדרך להר הרצל ראינו ילד שחוזר מביצפר ונתקע בעמוד. כל הילדים באוטובוס שלי הסתכלו עליך והתפקעו מצחוק. היה משעשע ורשע. בנקודה זו נזכרתי באור, פשוט כי היה ליד זה בית ספר, אז נזכרתי באנשים בגיל ביצפר. אבל אין לי את הפלא' שלה, ובמילא הסיכוי למצוא אותנו ברחבי בית הקברות הענקי הזה היה קלוש.

-          כשירדנו מהאוטובוס נזכרתי גם בזה שמירי הרי גם מירושלים! [יחי הסניליות!]

-          אבל מהר מאוד הבנתי שהלך הסיכוי לפגוש אנשים, וחוצמזה, אין הרבה זמן ובמילא נחמד גם ככה ולא היה יותר מדי משעמם.

-          היו מלא חיילים בכניסה להר. oO

-          בירושלים קר! מאוד! הייתי עם 2 סוודרים חמים לאללה (ועוד היה לי מעיל בתיק, שמסתבר שהיה מיותר אבל חפיף) והיה לי קריר בחוץ. להסתכל על מעין הגפרורית לבושה בסריג אחד עשה לי עוד יותר קר. מסכנה... >.<

-          הלכנו לנו שמה בין קברים ובין חלקות. היה בסדר.

-          הדרך חזרה הייתה מחורפנת לחלוטין!!!

-          היה כבר סוף היום. ובערב, מסתבר, לנה תמיד היפראקטיבית. בכלל, שמתי לב שתמיד בנסיעות חזרה מטיולים, באמת היא יותר מדי היפראקטיבית.

-          סוף היום אומר גם שכבר אכלנו את רוב הממתקים שהיו לנו, ואומר שבתוך הגוף של 4 בנות די שרוטות מטבען, זרם עודף סוכר.

-          עודף סוכר + אנחנו = טירוף! (כמו שיוני אומר..)

-          ואכן. היה מטורף. אני אפילו לא יכולה לשחזר הכל. זה פשוט בלתי אפשרי. אבל ירדנו על ביפ על ימין ועל שמאל. צחקנו על מלא דברים ופשוט השתגענו. נראה לי שזו הפעם הראשונה שאני נוסעת עם הכיתה שלי, ודווקא השאר נראים לי כאלה שקטים לפתע.

-          מהיום, לביפ קוראים כאן "מילינקיי שניצל". הוא פשוט ניסה להראות לנו שהוא יודע רוסית, ואמר "מילינקיי" במקום "מאלינקיי". שזה חמדמד, במקום קטן. וול, הוא אמר לנו בעצם שהוא רוצה שניצל חמדמד.

-          גילינו סופית שהוא טיפש. אבל נורא קל לגרום לו לשתף איתנו פעולה, לחשוב שאנחנו בצד שלו, ואז פשוט לגחך עליו, בלי שהוא אפילו יקלוט! כמה פשוט J

-          נשכתי את עדן! לנה עשתה לא ווג'י. אח"כ גם ליז נשכה את עדן! הכי מוזר שעוד בסוף קיבלתי על זה נשיקה בלחי ממנה! ילדה מוזרה. היא בכתה שעות שהנשיכה שלי כואבת כמעט כמו של אח שלה

-          XD

-          הוי, אני באמת לא אתחיל לשחזר הכל, זה קשה מדי.

-          רשמתי כמה ציטוטים, אולי זה יהיה נחמד:

באוטובוס בנסיעה הלוך:

אורקית: "יואב, אתה רוצה בננה?"

יואב: "אהה.... לא.."

אורקית: "אז תשב!"

יואב: "אז מה קשורה הבננה?!"

אורקית: "זה אני סתם רוצה לכבד אותך. תשב!!!"

O.O

דיאלוג מוזר...

לנה (צוחקת על האורקית ומנסה לנחש את התגובה של יואב): "אתה רוצה בננה? לא... יש לי משלי..."

ליז: "אני עדיין מנסה לעכל את זה.."

סקאי: "את הבננה?"

נוסעים ליד הים.

סקאי: "ים! ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים!"

ליז: "O.O"

סקאי (מצביעה על ים): "ים!!"

ליז: "אהההה... ים! ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים!"

סקאי, ברעיון גאוני, לליז: "את רוצה לרדת בת"א?"

ליז: "כן...   למי?"

הטוניקה לוקחת את המיקרופון כדי להראות לנו את הפריחה שבצידי הכביש..

ליז: "שימו לב לבעליי החיים הדרוסים שבצידי הכביש!"

הגענו לאיזור ת"א

סקאי: "היי, פטל ואני עלינו על רעיון ליסוע לאחוזת פלייבוי עם תחפושת של שפנפנה כדי להתחתן עם מליארדר ולקחת לו את כל הכסף!"

ליז: "אני לא צריכה את זה. אני אהיה סתם מליארדרית, אני נוסעת לרדת בת"א!!!"

ליד הר הרצל. אוכלים חטיפים והשניצל מתלהב מאיזה משו-נוסח-סביבון-שילדים-מתלהבים-ממנו.

ביפ (AKA שניצל), אחרי שלנה הכניסה את זה לפה כדי לגרום לשניצל להתבאס: "זה חרא של צעצוע, אני אתן את זה לקלסו!"

קלסו עובר למטה, שניצל קורא לו.

קלסו עולה לאוטובוס שלנו, רואה מה ביפ רוצה ממנו : "איכס! זה לא שווה. מה אתה רוצה ממני?"

[ולחשוב שקלסו שפוט של השניצל..]

אחרי שחבורה די גדולה של בנות הלכה לשרותים:

שניצל: "למה בנות משתינות כ"כ הרבה? הן צורכות יותר מים?"

עדן: "זה כי לבנים יש יותר ארוך. הם יכולים להתאפק!"

(אחת היציאות היותר מוזרות שלה)

עדן ללנה: "את יודעת למי את דומה? לתוכי של בזק!"

לנה: "לא נכון! *מצביעה על ליז* ליז דומה לו!!"

ליז לעדן שהחליטה לישון עליה קצת: "אוקיי, עכשיו קומי! מחצת לי את הפושאפ!"

וכמו שאמר אנש מפורסם יותר ממני: "נסתפק בדברים האלו!"

להשלמת פערים לחצו כאן לפוסט המקביל בבלוג של הג'ינג'ית!