נתחיל את הפוסט הזה בשחרור קיטור:

מי האדיוט שגנב לי הלילה שעת שינה קדושה??

זהו, נרגעתי [למרות שהאמת, עדיין לא. אבל אפשר לדמיין שכן.]

נמשיך הלאה.

זה אמור להיות פוסט המסכם את אירועי הימים האחרונים. הוא יהיה משהו בין פוסט בנקודות, לפוסט זיוני שכל, מהסיבה הפשוטה שרוב הדברים עברו כבר, וגם אז היה קשה להעלות אותם לכתב, אז לא נורא, זה רק לתזכורת שכזו עבור הנוכחים, ובעיקר לעצמי.

יום ראשון- 27/3/2005

היה חופש ביום ראשון!

זה עוד היה פורים, ולחשוב שנדמה כאילו זה היה לפני שנים..

הבוקר היה לא משהו, ניסיתי ללמוד למבחן באזרחות ואמרתי לאמא שאין מצב שאני יוצאת לסרט באותו יום.

טלפון ממיקי.

נסעתי לפגוש את מיקי.

לא לפני שאמא הכריחה אותי לבוא גם לבית קברות. הסכמתי, במילא זה מטר מהקניון. זו הייתה טעות, כי נסענו במשך 20 דקות בחיפושים אחר חנות פרחים. בסוף אפילו לא באתי איתה לבית קברות.

פגשתי את מיקי והזרמושקה. היה מאוד מבדר ומשעשע.

כבר ציינתי שאני מתה על אנשים הזויים?

אמנם הייתי איתם פחות משעה, אבל היה מאוד נחמד בכל זאת.

ליז הייתה אמורה לבוא גם, אבל היא לא באה בגלל שסבא שלה חשב שהיא, אנוכי ומיקי חברים בכת השטן ומקריבים חתולים בכל יום שישי ה-13, והוא לא נתן לה לצאת מהבית.

לא פחות ולא יותר.

חזרתי הבייתה, ניסיתי להמשיך ללמוד לאזרחוי, לא הכי הלך :/

ויהי ערב, ויהיה בוקר יום ראשון.

יום שני- 28/3/2005

לאמא יש חופשה באחד מבתי הספר, מה שאומר הסעות בבוקר ותוספת נחמדה של חצי-שעת שינה כל יום. אמרתי לה שאין לי כוח לשיעור חברה ושאני אלך לביצפר ל9 וחצי, והיא הסכימה. סבבה. רק שבאותו בוקר פספסתי חלק די גדול מהצגה של תיאטרון י"א, שלפי מה שהבנתי [ומשארית החצי הצגה בערך שהספקתי לראות] הייתה די טובה. חבל.

כמה ריבים עם הרכזת לגבי המבחן באזרחוי שזה מועד ב' ולכאורה לא הייתי ברשימה שלה. הסתדר.

במהלך היום, תקריות היום הקודם היוו השראה רבה לשיחות מוזרות ביני לבין ליז, וגם לנה קצת..

16:30 מבחן מועד ב'. היה קשה, לעזאזל. היה מבחן די עקום.

קיבלתי בו 80 בסוף, וזה לא הכי משהו. רציתי 90 ויותר. אוף.

חזרתי הבייתה לקראת 7 חצי גוססת, בשביל להיזכר שיש לי עבודה באזרחות להגיש למחרת. איזה יופי, איזה כיף!

עשיתי אותה, לא לפני שבזבזתי די הרבה זמן בלראות חלקים מהסרט בערוץ 10 על המסע של אביב גפן ובלאקפילד באירופה. היה מעניין.

ויהי ערב, ויהי לילה, יום שני.

יום שלישי- 29/3/2005

סתם שיעורים.

התחלנו (ליז ואני) לכתוב את הסיפור במשפטי המשכים על החבורה המוזרה באי הבודד. [אולי יום יבוא ותזכו לקרוא את זה, ואולי לא.] המורה לאזרחוי חשבה שזה שליפים למבחן. XD

ספורט- היה נורא משעשע. נתנו לנו לשחק בדמינטון [שזה "כדור נוצה" בעברית תקנית]. וול, נוצה או לא נוצה, כשנותנים ללנה, לליז ולי מחבטים ועיגול עם נוצות, דברים טובים לא יוצאים מזה.

החל מהבוקר אני וליז פלטנו שטויות שניתן להבין ביותר ממשמעות אחת, לא חינוכית בעליל. מסתבר שהמשחק הזה הדביק גם את לנה, והיא התחילה להחטיף לליז מכות בתחת עם המחבט שלה. בסוף זה נגמר ברצף הרבצות ע"י המחבט של אחת בשניה, וברצח כדור הנוצה בשלב כלשהו. (אה, וגם ניסינו לקלוע את הכדור נוצה לתוך הסל P:)

אח"כ היו עוד סתם שיעורים..

אחרי ביצפר, אני, ליז, לנה ואלן הלכנו למקדונל'ס. אלן החליטה לאכול שאריות גרבר [או משהו בסגנון גרבר שיש בארוחת ילדים, והאמת, טעמתי כזה פעם, ודוגרי זה באמת טעים!] שנשארו על שולחן כלשהו. גם מצאנו בובת של דרדסים. ניסינו לשחק "אמת או חובה". זה הסתכם בכך שלנה שאלה את ליז האמת היא רוצה שיתקעו לה כל מיני דברים משונים בתחת.

בשלב כלשהו, ליז החלה לשחק עם הדרדסחרב [או איך שלא קראו לו]. אניווי, הדבר הזה אפור ומסתובב. אלן שאלה אותה האם היא מעוניינת אולי בחיבור סוללות לדבר הזה. (את האסוציאציות שלכם אנא השאירו אצלכם, כי אנחנו דמיינו דברים גרועים יותר באותו יום.)

היו שם גם כמה ילדות קטנות מכיתה ז'-ח' שניסו לעשות פוד פייט גועלי ביותר, והצליחו, עד שהעיפו אותם.

בכל אופן, טוב שכך, כי בשלב כלשהו קצת נהיה לנו קצת לא נעים מכל הילדים הקטנים שהיו נוכחים בזמנו שמילאנו את הקומה העליונה של המקדונלדס בצרחות של מילים לא יפות, שבשלב כלשהו הותאמו לגיל הרך ע"י ביטויים כמו: "נוצצת", "הם רק מחזיקים ידיים", "גזר" ועוד כמה שאני כבר לא זוכרת.

ירדנו למטה, ונתקלתי בשלט הפרסומת הלא חינוכי לבובות הדרדסים. יש שם "דרדס זקיף", ועוד "דרדס דרקון" שהוא בכלל לא תמים כמו שהוא נשמע: יש לו משהו שיוצא בין הרגליים, ותסלחו לי כל מעצבי הבובות של ארוחות הילדים, אבל זה בכלל לא נראה כמו דרקון, בפעם האחרונה שבדקתי. oO

יצאנו החוצה והתנחלנו בגן הסמוך במשך איזה 45 דקות. היה נחמד. ניסיתי להשתזף/להירדם בשמש, אבל מן הסתם לא הצלחתי.

הזמן עבר במהירות, והיה יום נורא הזוי ומשעשע.

כשחזרתי, ניסיתי לכתוב פוסט משעשע על היום הזה, שהסתכם בתגלית המדעית המרעישה והחדשה שלי: עונת הייחום חלה גם על בני אדם.

יאפ, זה הדבר היחיד שיכול להסביר את מה שהלך אצלנו ביום הזה.

הפוסט לא נשלח ומת באכזריות על ידי השרת הלא עובד של האתר. >.<

אז ביקשתי מליז לכתוב על זה פוסט. ככה שעל אירועי היום ניתן לקרוא גם כאן.

בערב הייתי אמורה לעשות משהו מועיל. לא זוכרת האם הצלחתי.

ויהיה בוקר, ויהי ערב, יום שלישי.

יום רביעי- 30/3/2005

יום ארוך ומשעמם שכזה. להתעורר ב9 זה מוי כיף!

במחשבים קלסו התיישב בשולחן לפנינו. מה שמן הסתם הפך את השיעור למעט יותר מעניין. ראיתי את הת"ז החצי לעוסה שלו. פאק, בתמונה הוא ממש דומה לקלסו. >.<

הוא באמת בנאדם מעט אדיוטי [לא טיפש, כי שכל יש לו בסופו של דבר], אבל משום מה לאחרונה יוצא לי לראות צדדים שונים שלו. וזה מאוד מוזר. אניווי , היה מבדר, וזה הכי חשוב.

באמצע השיעור, א' התחיל לזמר מסוף הכיתה: "אני אוהב ציצים גדולים". לצערו, הכיתה משום מה נשתתקה בזמן שהוא שר, והמורה [שהיא הנושא של השיר שלו] שמעה אותו. הייתה לה הבעה מאוד מצחיקה באותו רגע.

הרובוט שלנו נראה כמו מטען חבלה. נשבעת לכם. זו הסיבה שרציתי לקרוא לו [כן, הקבוצות צריכות להמציא שמות לרובוטים. אידיוטי]: מוחמד/מוסטפה/פאטימה, פשוט שיהיה אותנטי.

הרובוט של הקבוצה של א' הדוקטור, ריצ'י ועוד אנש נטול כינוי כרגע, הוא שחור מינמלי ושקסי ביותר (דוגרי, מגיע להם כבוד על הבנייה היפה שלו). ובגלל שהוא שחור קטן וחמוד, אמרתי לא' שיקראו לו "מיצי". בין לבין, כשא' התווכח עם הדוקטור והמורה לגבי השם, א' פשוט אמר למורה לקרוא לו "מיצי", והמורה רשם את זה בתור השם הרשמי של הרובוט שלהם. XD אוי, אני גאונה!

באותו היום גם צילמו את הקבוצה של הרובוטיקה לספר מחזור. גם היום לא רציתי להצטלם [למדתי לקח מפורים..], אבל הייתי שימושית כי צילמתי את השאר. הם אפילו ניסו להכריח ילד מהחטיבה להישאר לחכות עד שכולם יגיעו לרחבה. בינתיים, לקחתי מהילד את המצלמה, ואמרתי לו לנוס על נפשו כל עוד הוא יכול. קצת רבתי עם הדוקטור בשלב כלשהו לגבי מי יצלם [כי גם הוא לא רצה. טיפש. הוא דווקא נראה ממש לא רע.], אבל ניצחתי, ובסוף נתתי לו לצלם תמונה אחת.

נשארתי עד 5. חיכיתי עד שאמא שלי תגיע יחד עם א' וביפ. היה יום הורים, אז קצת הצקנו לכמה ילדים ממועצת תלמידים שניסו למכור עוגות [ללא הצלחה יתרה] על מנת לגייס כסף למסיבת הסיום שלנו. היה קצת מבדר.

בית.

שיעור מוזיקה ככה-ככה :/

ויהיה ערב, ויהי צהריים יום רביעי.

יום חמישי- 31/3/2005

יום ארוך ולא מעניין יותר מדי.

שוב רק שיחקנו בספורט. איזה שווה! נראה לי שעד סוף השנה רק נשחק P: מגניב.

נשארתי שעתיים חלון, בשביל חצי שעת מחשבים.

האמת, לא רע אני סוגדת למורה שלנו. כי בזכותה אמא שלי לא הייתה נוכחת ביום ההורים.

אאאהההההה. זה כ"כ מזל! אחרי שכל היום בכיתי לחברותיי האומללות שאני עומדת למות, כי ירדתי במלא מקצועות, ודי חזק, וזה קצת עלול לכאוב אם אמא תגלה את זה, אז ממש פחדתי מהתוצאות של היומורים הזה. אבל בגלל שלבסוף השיעור נגמר לפני שהיומורים התחיל, האמא הנחמדה שלי החליטה שאין לה כוח ליסוע אח"כ לביצפר במיוחד, והיא לא תבוא! P: ייאי!

ויהיה ערב, ומתישהו היה גם לילה, שהוא לילה פיראט שאני לא מכירה בו, מפני שגנבו לי שעת שינה כשעברנו לשעון קיץ. ארג!

יום שישי- 1/4/2005

בוקר. מתכונת בחיבור במשך 3 וחצי שעות. אני שונאת את הנטייה שלי לבחור נושאי כתיבה מוזרים ועקומים, "מאתגרים" לכאורה, אך ללא כל יכולת לנחש מה ההשלכות של זה על הציון. אני צריכה ללמוד לבחור את הנושאים הקלים במבחנים. כי זה אחלה לחרבש סתם ככה, אבל כשמדובר בציון, צריך את הנושאים הטובים. אוף.

שיהיה, זה מאחורי.

בערב ראיתי כמה סרטים: "סקובי-דו", "המלאכיות של צ'רלי 2" בשילוב עם "תעביר את זה הלאה" ,ועוד סרט חביב ששכחתי את שמו.

ועכשיו, אפשר להגיד כבר יום שבת, אני מבזבזת שעות שינה יקרות, וזה רע.

אז לילה טוב לכולם!

^_^