יום חמישי

או: Strawberry Muffins are so Dark and Evil

נתבקשנו להביא חולצות ביצפר עליהן היינו אמורים לקשקש כאוות נפשנו במיוחד לקראת יום שישי. הבאנו. מצאנו ילדים עם טושים ואיכשהו הצלחתי לקחת טוש כחול [אח"כ השגתי גם אדום]. ליז, אנוכי ואלן חשבנו מה לכתוב. ליז כתבה על החולצה השחורה שלה בגדול "Strawberry Muffins" (הכינוי שלנו בתפוז..) יצא חביב. אלן ציירה על שלה מישהו עם מצית ואש, שנראית כמו מליון דברים אחרים בנוסף לאש. ואני כתבתי על החולצה בעלת הצבע היפה [אך הלא שימושית אחרי הכל K] "יותר בריא לשתות דם מאשר חלודה", עם תוספת של סמיילי ערפד שליז ציירה לי, וסתם כל מיני שטויות קטנות שהוספתי. יצא נחמד. רק חבל שבסופו של דבר כל העניין יצא ממש דפוק.

תזכורת לעצמי: לבקש משוקי לשלוח לי את הצילומים של החולצות שצילמתי אצלו בפלאפון. (בדרך עוד הוא הספיק להיעלם לי, ככה שיצא שסחבתי לו את הפלאפון לאיזה שעה..)

אח"כ ירדנו לחצר החיצונית, שהיא מעין חניה. אנשים ניסו לעשות שם על האש. רק לא ממש הבנתי למה הם ריססו חלק מהספריים שהם הביאו קודם לריסוס החולצות, לתוך האש, שבתוכה היה הבשר? oO

בשלב כלשהו נמאס לנו, אלן וליז סחבו מהערימה בקבוק קולה, אני סחבתי את החטיף היחיד שהיה זרוק לידי [שהסתבר בתור ביסלי שכזה] וכל אחת גנבה חצי פיתה והתחפפנו למרכז למקדונלד'ס.

ישבנו שם, והיה נחמד ומבדר. נזכרנו בכל מיני קטעים משעשעים מהטיול השנתי בכיתה י' [מרינה כמעט נחנקה מרוב צחוק] וזייהו בערך... החלטנו לבוא לאלן בערב..

יום הולדת לאלן

או: we wish you a merry Christmas!

וול, כמה ימים לפני התחלתי לסבול מחוסר מצב רוח טוטאלי, וידעתי שאם אני אבוא לאלן, המצב רוח שלי עלול להשתפר. אז בערך ב9 הגעתי אליה, לא לפני ששוב הסתבכתי עם הכניסה לבית שלה [יש 3 שבילים למקומות שונים, והכל חשוך.. מאוד קל להסתבך שם], אבל בסוף מצאתי את הבית שלה ומצאתי אותה ואת ליז מנסות לסדר משהו צבעוני. המשהו הצבעוני הזה הסתבר לחוט ארוך ארוך שכולו מנורות צבעוניות קטנות וחמודות, בתוך פלסטיק צבעוני בצורת עלי שלכת. חמוד. אלן ניסתה לתלות את זה בחוץ על פנס ומסביב לעץ, בזמן שליז התחילה לשיר שירי חג מולד למיניהם. בשלב כלשהו אלן הלכה להביא עוד משהו, ואני וליז נשארנו בחוץ עם חלק מהחוט הזה, שלא ידענו לאן לשים, אז בזמן שליז שרה התחלתי לסובב את החוט סביבה [כן, היא ילדה שימושית ביותר ויכולה לשמש גם בתור מחזיק נורות מהבהבות מצוין!], אלן יצאה, התלהבה מהרעיון וסובבה גם סביב עצמה. [יש לי תמונה שווה שמתעדת את הרגע].

אח"כ הבנו שבכל מקרה אין מספיק אור בחוץ, וצריך נרות. חיפשנו בבית שלה נרות, ומצאנו נר וניל אחד גדול, מעמד לנרות ואממ... זהו בערך. התכנון המקורי היה לעשות על האש בחוץ, וזה קצת קשה כשחשוך. אז ליז ואנוכי הלכנו למרכז לחפש איפה אפשר לקנות נרות ב9 וחצי, בתקוה שהסופר המקומי עדיין פתוח ולא נאלץ לחפש דרגסטורים בסביבה. רצנו בכל הסופר כמו מטורפות בחיפושים אחר נרות, שמצאנו דווקא די מהר. אחרי התלבטות קלה יצאנו משם עם שקית של 50 נרות קטנים כאלה, של שבת. עדן הגיעה עוד לפני שיצאנו, ובינתיים עזרה לאלן עם המנגל. כשחזרנו התחלנו לשים את הנרות בכל החצר שלה, על מנת ליצור אווירה רומנטית (כלומר: אור!), ובדרך מצאנו עציץ מאוד יפה ומקורי, בצורה נוזלית ונשפכת שכזו. הסתבר שכדי שיהיה קצת אור, הן שמו את המנגל המתחמם בצד, על עציץ פלסטיק שהיה בפינת החצר. J בזמן שעדן אלן וליז התעסקו עם הבשר [עדן בעיקר עם המנגל בחוץ, הפכנו את זה למומחיות שלה], שימשתי נערת שליחויות מהמטבח החוצה, וחזרה. "תביאי לי משם את המים, איפה אלן עם המים? תביאי לי מים!", "תגידי לעדן שתתחיל לשים את זה!", "תביאי את זה וזה וזה..."... חפיף, זה עדיף מהשחזת בשר על שיפודים... ;) מתישהו גם מרינה הגיעה [רציתי לקרוא לה דרדסית עקב אירועי הצהריים שבו ישבנו במק'דונלדס וצחקנו שוב על הדרדסים.., אבל ויתרתי.]. באחת הגיחות שלי למטבח רצינו לשתות משהו וחוץ מכמה בריזרים לא ראיתי כלום, למרות שהיו אמורים להיות גם בקבוקי שתיה, אז ליז הוציאה בריזר אננס, למרות שאלן כבר הביאה לה קולה, מצאה איזו כוסית ממש מוזרה וחלקנו יחד את הבקבוק הזה. בשלב כלשהו עדן הצליחה להשתלט על המנגל [שלא פעם ולא פעמיים איים להצית את הסביבה] ויצא אוכן טעים J שבמהלכו גם השאר גילו את נפלאות האלכופופס שהיו לאלן במקרר. אם לנסות לקצר קצת, אין לי מושג איך זה ממש קרה אבל עדן התחילה לדבר שטויות אחרי שככל הזכור לי כל מה שנכנס לתוכה הוא חצי בקבוק של משו של 5% אלכוהול [כלום, בקיצור..] זה היה ממש ממש מבדר, גם כשבהמשך הערב היא המשיכה לטעון שהיא בכלל בכלל לא שיכורה [ולהתנהג קצת אחרת], אבל בסבבה, אחרי הכל היא בחברה טובה ולא קרה כלום. מצאתי את שאריות הבקבוק של עדן [נראה לי שזה היה בטעם לימון או משהו כזה, אבל היה טעים], וערבבתי עם שאריות הבריזר אבטיח ששוב ליז ואנוכי חלקנו. יצא טעם ממש ממש מוזר. אל תנסו את זה בבית (וגם לא בחוץ). היו המון קטעים מצחיקים, אני כבר לא זוכרת הכל..

אה, היה קטע כבר בתוך הבית, שלמרינה נמאס מהאלכוהוליסטיות של עדן והיא לקחה לה מהידיים את הבקבוק לעבר המטבח, בטענה שהיא הולכת להחביא אותו במקום רחוק מאוד ובטוח. זה גרר גל של צחקוקים מרושעים מכל הנוכחות בסלון.. (אני לא אנסה להסביר למה)

אמנם המצב רוח לא ממש חזר אליי, אבל היה מאוד כיף בכל מקרה. J

אי שם לקראת 2 בלילה חזרתי הבייתה, כי היה צריך לישון לקראת אירועי היום הבא. השאר נשארו לישון אצל אלן..

בוקר יום שישי

או: הרונדו הכי גרוע בהיסטוריית הרונדואים למיניהם.

אני לא אפרט יותר מדי היה גרוע לחלוטין.

קמתי בבוקר עייפה כי בקושי ישנתי. רציתי לבוא מוקדם. ג'ולייט אמרה לי שצריך לבוא ב7 וחצי. אמנם רק ב7 קמתי, אבל ניסיתי לבוא לקראת 8-8 וחצי. ניסיתי.. היה לי מצב רוח משום מה להתלבש יפה, אז זה לקח קצת זמן. הגעתי בערך ב9 לביצפר. ושמעתי חלקיקי הדרכה לקראת מה שמנסים לעשות. אז ניגשה אליי האורקית ורצתה לתת לי חולצה. נשארו רק לארג'ים יופי באמת. אחרי שהזמנו small [החולצות שהביצפר מחלק הן תמיד, אבל תמיד גדולות ב2-3 מידות ממה שבאמת צריך..] אז באותה הזדמנות לקחתי אחת גם לליז.

10 דקות אחרי גם שאר הבנות הואילו בטובן להופיע.

היה גרוע, היינו אמורים לעשות משו מוזר בפני הי'-י"א. יצא ממש מאכזב ודפוק. הם הסתכלו עלינו כמו אנשים שלא מבינים מה רוצים מהחיים שלהם. זה היה פשוט מעורר גיחוך, והכי גרוע זה שאי אפשר היה לברוח מהרחבה של האמפי לשומקום. קיצר- היה פאקינג שיט טוטאלי!

אח"כ לקחו אותנו לספורטן. גם זה היה רעיון די גרוע. במיוחד כי תמיד הרונדו של י"ב היה בסביבות ל"ג בעומר, ועכשיו הקדמנו באיזה חודש! בחוץ קר, במים קר. קר!!! מי לוקח ילדים לבריכה כשעדיין קר??? לא יכלו לחכות ולקחת אותנו אולי ב20 ליוני? או משהו כזה...

אבל לעומת ההתחלה, החלק הזה עוד היה סביר. למרות שהייתי מעדיפה לרבוץ בים במקום..

הייתה מוזיקה די בסדר ברקע, וחילקו בהתחלה עוגות, למרות שכמעט נמעכתי שם בין האנשים, והצלחתי לדרוך על אלן עם העקב שלי [אופסי, סוררי!! L].

אניווי, היה טיפה מבדר וחביב, אבל ממש לא מעבר לזה. בסוף גם הכרחתי את הבנות להצטלם, כי הייתי כבר חייבת לסיים את הפילם עוד מפורים.

בסוף הלכנו עד הקניון ברגל, אמא שלי הייתה צריכה לקחת אותי משם, והשאר הלכו לתחנות.. התעקשתי ללכת בגרביים בלי נעליים. זה היה מוזר, אבל די נמאס לי מהנעליים גם, וכבר לא ידעתי מה טוב יותר. היה קטע אחד כואב שלא היה סלול שם, וללכת על אבנים זה לא ממש התחביב שלי. אבל חפיף, עברנו את זה.

בערב ראיתי סרטים שונים ומשונים וזה היה בזבוז זמן מוחלט. נרדמתי מול הספה.

יום שבת

או: איך יצאתי מהארון בלי לדעת מזה אפילו.

אימא שלי החליטה שיום זה יוקדש לסידור בגדים. אז נכנסתי לארון שלי במטרה לחפור ולמצוא מה אפשר לזרוק, ומה אפשר להעביר למחסן [מבגדי החורף] ומה אפשר לסדר. כן, יש לי ארון נורא מבולגן, ככה שזה לקח איזה חצי יום, ועדיין יש לי 2 שקיות בחדר שאין לי שמץ של מושג מה לעשות איתן. נראה לי זה יחזור למחסן.

אנשים רנדומליים באייסי החליטו (עקב הודעת אווי מוזרה) לשאול אותי האם כבר יצאתי מהארון.

אז לא, יקירי, עדיין לא. ^.~ טוב, סתם, אבל הארון שלי באמת עדיין צריך סידור סופי..

יום ראשון

או: וואו, הן כוסיות!

[הקטע הקודם כנראה השפיע עליי יותר מדי]. בכל אופן, בבוקר קמתי מספיק מוקדם כדי להגיע לשעתיים השלמה בפיכסיקה. היה משעמם רצח! אבל ממש משעמם!

המורה שלנו חולת לימוד, וגם כשהייתה הפסקה היא לא הפסיקה לברבר לי ליד האוזן לכמה ילדים שאיחרו את מה שהיא לימדה קודם. בעע..

בדרך חזרה [באוטובוס היה אנש חמוט, אבל זה סתם כי הייתי צריכה לציין את זה איפושהו] ירדתי ליד חנות הצילום כדי לקחת את הפילם שנתתי לפיתוח ביום שישי אחרי שסיימתי אותו. אין לי מושג מה יגידו אחרים, אבל לדעתי יצאו תמונות ממש יפות. [חוץ מאלה שאני שם. אני לא צוחקת, אבל יצאתי זוועה. טוב, אולי חוץ מבתמונה שהסכמתי להצטלם בשישי, שם אני בסדר..]

אז חזרתי הבייתה וסידרתי לי אלבום עם פורים ומסיבות אצל אלן החל מכיתה י' ועד השנה. יצא נחמד. אני עוד צריכה לקחת עוד פילם אחד, שנתתי אתמול, והוא קודם יותר, יש שם תמונות מוזרות מביצפר, מהסיור בירושלים ועוד כמה.

נראה לי שהפילם הזה [הסוג לפחות] ממש טוב, כי יצאו אחלה תמונות. נראה לי שיותר אני לא קונה פילמים באיכות 100, למרות שהם בסדר, אלא רק 200, יצאו תמונות שוות לחלוטין!

*מקפצצת בהתלהבות*

סידרתי גם את כל הפילמים שיש לי במעטפה אחת, ככה שעכשיו זה מסודר.

זהו, אתמול היה יום עקום שכזה.

היום גם יהיה יום עקום.

אין לי כוח לזוז, ולא ישנתי הלילה מספיק [למרות שקמתי לקראת 10 וחצי].

גיליתי שהולמרק משדר את בנות גילמור. קול! פרק שלם ללא פרסומות באמצע. נייס!

וזהו להיום...

אחרי הכל הוא רק התחיל..