וואי, איזה שבוע מוזר.

הרגע קלטתי, שעד לפני מספר רגעים, בכלל לא זכרתי את תחילת השבוע. אבל עכשיו אני כן נזכרת מה היה בתחילת השבוע, ופתאום כל החצי הראשון של השבוע, כ"כ לא קשור לי לחצי השני. קרו מלא דברים כ"כ לא קשורים אחד לשני, שזה הופך את כל מהלך העניינים לעקום ומוזר.

[טוב שיש בלוג. זה ממש שימושי לסניליים כמוני.]

אז הממ... מאיפה להתחיל?

טוב נו שיהיה... מהאמצע.

יום שלישי, לא זוכרת אם כתבתי עליו מתישהו, אבל זה היה יום עקום. בקושי ישנתי בלילה בין שני לשלישי, אחרי ההודעה הספונטנית להחריד של מר תום שהוא אשכרה מגיע לכאן לארח לי חברה ברביעי. לא ידעתי איך לאכול את זה, פשוט כי אני לא רגילה שהוא בא לפה ללא סיבה חיצונית אחרת.

היום עבר בעיקר בסידור מגירה תחתונה ביותר בארון. המגירה האסורה הזו כללה עד לפני מספר ימים הרבה יותר מדי חומרים מפלילים שבאו בצורת עלונים צבעוניים. טוב, לא בדיוק אבל בערך. ולא, זה לא מה שאתם חושבים. פשוט פעם היה לי מנוי ל"מעריב לנוער" ומשום מה שמרתי את כל העיתונים במגירה אחת גדולה. מיותר לציין שהם סתם העלו אבק [כן, גם בתוך המגירה] והגעתי למסקנה שאם בקיץ הזה אני משנה את רוב המטרות של המגירות בחדר ומסדרת פה דברים לשם שינוי באופן יסודי, הגיע זמנם של אותם עיתונים לפנות את מקומם למטרות חשובות יותר [רוב הסיכויים פינת הנצחה שכזו שכוללת תעודות, ספרי מחזור, מזכרות מאנשים וכו' וכו'. פשוט זו המגירה הכי גדולה בחדר, והיחידה שיכולה לאחסן בצורה נורמלית את כל החפצים האלה ביחד. אלא אם אני אמצא להם מקום אחר.]

אניווי, בגלל שבכל זאת אני מזל שור ולא יכולה לזרוק דברים סתם, עברתי על כל עיתון והוצאתי ממנו דברים מעניינים, אם היו. פה ושם כתבות על כל מיני דברים כלליים ומעניינים גם כיום. השאר, נזרק ללא רחמים לפח מיחזור הנייר הקרוב לביתי.

בערב, יותר נכון, לקראת 10 בלילה, שזה יחסית מאוחר [תבינו אח"כ למה], דיברתי עם לנה על הא ועל דא. כאשר לפתע נכנסת אימי היקרה לחדר. אלוהים יודע מה גרם לי לפלוט בפניה שאני הולכת למחרת לים עם לנה, שוקי ואלן, בצהרי היום. פשוט דיברתי עם לנה על מה אני יכולה להגיד עכשיו לאימא שלי על כך שאני נאלצת לבלות את רוב רביעי בחוץ, מבלי להגיד לה ממש את האמת [אותה היא יכולה לא לחבב בכלל, אם כי מצד שני התברר לי בדיעבד שהיה עדיף להגיד את האמת]. אימא שלי חשבה שאנחנו מטורפים שאנחנו יוצאים בשיא החום להסתובב בים, אבל שיהיה. היה לי אישור לשרוץ בחוץ, וזה היה הכי חשוב באותו רגע.

בלילה, לשם שינוי, ישנתי לא רע.

יום רביעי.

היה טוב, וטוב שהיה.

טוב, סתם, התחיל גרוע לחלוטין!

הייתי אמורה לצאת ב11 עם אימא שלי לבנק. לפתוח לי חשבון. יצאנו ב11 וחצי. (לא באשמתי!).

עברנו ב2 בנקים וזה לקח לי בדיוק 20 דקות. בבנק השלישי, כבר עצרנו כי שם פתחתי חשבון בסופו של דבר. פעולה מטרידה למדי כפי שהסתבר לי. זה לקח יותר משעה, וכל 2 דקות הפקידה מצאה עוד ועוד מסמכים שעליה למלא. זה היה מתיש ומציק ביותר. ועזבו שראיתי על השעון את השעה 12:30 עוברת.... וגם את 12:45 (שזה הכי מאוחר שאני יכולה לצאת מהבנק כדי להגיע לתחנה ב1:00)... ואפילו את 1:05... זה היה פשוט מעיק. שלחתי הודעה שאני מאחרת. אימא שלי שמה לב שאני לחוצה יותר מדי. "אבל מה אכפת לך כ"כ? הם לא לבד, הם יחכו לך, ואת מרוויחה פחות שעה אחת בשמש." ... הוי, תודה על הדאגה באמת. אם אני רוצה למות בחום עם חברים שלי, אני אשרף בשמש עם מי שבא לי. >.<

אחרי שבסביבות 1:35 יצאנו מהבנק, היא עוד החליטה להיכנס לסופר הסמוך "כי אח"כ אני לא אחזור לכאן שוב ואעשה סיבובים כדי להגיע לכאן בשביל 10 דקות".

1:55 בערך יצאנו מהסופר. לזכותה ייאמר שזה לקח פחות זמן מבד"כ. thank goodness

2:10 כבר עמדתי בתחנה והתנצלתי על שעת הייבוש.

גגגררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר...

אני כ"כ שונאת לאחר ולייבש אנשים.

אני עוד יותר שונאת לאחר לו ולייבש אותו.

פוי.

והכי מעצבן שבדרך היה לי ויכוח סוער עם אימי היקרה על חשיבות הפעולות שעשיתי שגרמו לי לאחר. והכי מעצבן שהיא צדקה. לאור זה שהייתי אמורה לכאורה לפגוש מספר חברים שיש לי כאן בעיר באופן קבוע במילא, היא הייתה באמת צודקת, לעזאזל. הייתי צריכה להגיד לה מראש את האמת. היא הייתה יותר סובלנית ולא גורמת לי לאחר כ"כ. אוף.

ישבנו קצת עם תום בים, פטפטנו, פטפטנו, פטפטנו, היה נחמד והיה חם, אז הלכנו לקניון. הסתובבנו, הסתובבנו, הסתובבנו. בהינו בחרבות. תיכננו איך להביך את R!נ*. חזרנו לתחנה. גרמתי לו לכתוב לי בספר זכרונות הפקאצי שלי. ואז הוא נסע חזרה.

היה נחמד, משעשע, מוזר ומאוד בוגר. כן, הממ... בוגר זו מילה מעניינת לתאר את זה. [או כמו שהוא אמר: "It's like the old days, exept we're not kissing"]

בדרך חזרה, אימא שלי כל הזמן ניסתה להוציא ממני את האמת. אח"כ גם הבנתי למה.

"אכלת משהו?"

"לא... לא הייתי רעבה." דמיט, גם פה שיקרתי. אכלנו גלידה במקדונלד'ס שהייתי לי בחינם. אפילו השקר הזה היה לרעתי!

"בטוחה שלא אכלת כלום? לא יכול להיות שהיית עם לנה נגיד, ועם שוקי, ואף אחד מהם לא אכל כלום וגם את לא אכלת."

"לא, באמת, לא הייתי רעבה. אם אני יוצאת בחבורות גדולות ליום שלם אני לא רעבה", ניסיתי ללכת לשם שינוי על האמת. וזה באמת נכון לגביי.

"אל תתחילי להסביר... אני יודעת שלא אוכלים כ"כ הרבה זמן או כשאת נמצאת עם מישהו אחד, או כשאת ממש לחוצה."

-כ"כ שנאתי את הקליעה בול הזאת! פשוט כ"כ שנאתי אותה! ועוד יותר שנאתי את העובדה שלגביי זה לאו דווקא נכון.-

ולפני זה, בכלל:

"את יודעת... לנה התקשרה אלייך ב4, יכול להיות?"

[מחשבה שלי: וואט? לנה?! לנה הרי יודעת שאני עם תום, לעזאזל, אין מצב שהיא תתקשר אליי, פשוט אין מצב!]

"מה?! לנה? לא הגיוני.... ממש ממש לא הגיוני..."

"לא יודעת, זה נשמע לי הקול שלה... היא ביקשה אותך.."

"בטוחה שזאת לנה? זה פשוט לא הגיוני... אולי זאת ליז? דיברתי איתה יום קודם לגבי מתי אנחנו באות אליה וזה... אולי זו הייתה היא?"

"לא יודעת... לי זה נשמע כמו לנה.."

-פאק, איזה שקר גס! זה היה נסיון כ"כ נואש מצידה לתפוס אותי. הרי ידעתי שלנה לא תתקשר אליי. בעיקרון, גם ליז ידעה על הטיולון המתוכנן הזה. ואם מישהי התקשרה אליי באותו יום, זו או לנה או ליז. כי לפעמים גם אימא שלי מבלבלת בין הקולות שלהן. אבל זה לא יהיה אף אחד אחר. ובפנים, ידעתי שזו אף אחת משתיהן. זה כ"כ הרתיח אותי באותו רגע. איך לעזאזל לנה תתקשר אליי כשהיא יודעת שאני בחוץ, תחת הכיסוי שהיא איתי? ואיך אם אפחד לא באמת התקשר, אימא שלי מעיזה להגיד את זה, ועוד בטון הזה שלה... המפליל... ארג.-

כשחזרתי הבייתה, השתדלתי לא לדבר איתה יותר מדי. הרגשתי שכל צעד שאני עושה, מסגיר אותי איכשהו, וגם אם כבר לא היה אכפת לי להגיד לה ת'אמת, השקר נעשה, לא היה טעם כ"כ להגיד פתאום משהו אחר... זה היה טיפשי לדעתי. רציתי להמשיך עם הסיפור כיסוי הזה עד הסוף ואולי להצליח להרגיע אותה איכשהו אח"כ.

ישבתי בחדר והמשכתי לסדר ת'מגירה עם העיתונים. זה היה עיסוק שגרם לי להישאר בחדר.

בערב אימא התחילה להתנצל קצת על זה שאיחרתי בגללה.

ייסורי המצפון התחילו לעבוד כנראה.

אמרתי לה שתעזוב את זה, שזה כבר קרה, ושהבנתי גם את הצד שלה, ושהיא צודקת ושזהו, הסיפור מאחורינו ושתשכח מזה.

הלכתי לישון.

יום חמישי:

בוקר. קמה אי שם ב11 ומשו. נכנסת למטבח בציד אחר משהו אכיל. אימא נכנסת אחרי. שוב מתנצלת בתמימות ונחמדות יתר על האיחור יום קודם. פה כבר קלטתי שהמצפון שלה אשכרנ עבד קצת, ואם כך, זה אומר שגם השכל שלה עבד שעות נוספות. היא די עלתה שזו לא הייתה פגישה טיפוסית עם חברים.

הרגעתי אותה שוב עם אותם דברים מיום האתמול.

נסעתי בבוקר שוב לבנק, לחתום על איזה אישור שהייתי צריכה שמעיד שיש לי חשבון. נהגתי לבד. רציתי ליסוע ממש לבד, כי זה דברים שיכולתי לעשות לבד. סה"כ להחתים את אחת הפקידות, אח"כ ללכת לשלוח מכתב ולקחת משהו מהדואר. לא ביג דיל. נסיעה קטנה בשכונה. אימא חששה ודרשה להצטרף בשלל תירוצים שרק היא יכולה להוציא. שיהיה.

הגיעו הכרטיסים לiMax לאילת. בנק. חתימה. דואר, לשלוח טפסים במכתב רשמי. סופר. שטויות. גלידת בן&ג'ריס בטעם סורבה פסיפלורה ופטל אדום [אחח... התענוג. הגברת פגשה שם את אחת החברות שלה, שבימים אלה גם קצת מציקה לי עם עזרה בפיזיקה, וגרמה לה לקנות גם גלידה שלהם בטענה שזו פשוט "גלידה אורגזמית". התחשק לי לפלוט משהו נוסח "not in front of the children", אבל יש דברים שאני פשוט לא יכולה להתווכח איתם.].

נסיעה חזרה, בה מישהי החליטה שהיא כמעט מתנגשת בי מהצד כשהיא נכנסת לצומת כשאסור לה. >.< עבר בשלום. הרגע הזה כנראה הוכיח לאימא שלי שאני מסוגלת להסתדר בכל זאת לבד, היא באמת לא העירה לי כלום ונתנה לי לנהוג כאילו אני לבד [חוץ מהצרחה שהיא דפקה ברגע שהיא ראתה ת'אוטו הטיפש].

בית. עשיתי הרבה כלום.

יום שישי:

התעוררתי בסביבות 8 וחצי. אכלתי שתיתי צחצחתי שיניים אנד סטאף. [חעחע, תמיד רציתי לכתוב את השטויות האלה בפוסט שכזה].

ב9 קיבלתי טלפון מלא אחרת מאשר אימא שלי. היא שכחה את המפתחות בתוך האוטו, ורצתה שאני אלך לקניון הסמוך להביא לה את המפתח הרזרבי שיש בבית. בלית ברירה גררתי את עצמי, לא לפני שהרסתי את האולסטארז כשהלכתי בקיצור דרך מלא בוץ. >.< הבאתי מפתח בשלום. הגענו לאוטו, וגילינו שהדלת האחורית הייתה בעצם לא נעולה. >.< הייתה אשכרה דלת פתוחה, ומפתח בתוך האוטו. כל מי שאי פעם רצה לגנוב את הטרנטה שלנו, היה יכול לעשות זאת בכיף, ופספס את הזמנות הפז שלו. ואני בזבזתי זמן ונעליים. קבעתי עם לנה שהיא תבוא אליי בסוף ב11 ולא ב10.

אפינו מהר עוגה, וב11 בערך יצאנו מכאן.

אז כן, סוף סוף קיבלתי את האוטו לנסיעה לבד לבד לבד, מעבר לרחוב וחצי ליד הבית. אשכרה נסיעה לליז, לקריות וחזרה. וויפי (: היה נחמ, מעניין, והעיקר- הוכחתי לעצמי [ובעיקר לאימא שלי, בעלת הרכב אחרי הכל] שאני יכולה ליסוע לבד (:

הגענו לליז בשלום.

שהינו אצל ליז בשלום.

יצאנו מליז בשלום.

וגם הגענו אליי חזרה בשלום.

אצל ליז היה נחמד כמו תמיד (:

[אפשר לגנוב לך את הבית? P:]

סרקנו תמונות נחמדות שהספקתי לצלם בתקופה האחרונה. התעללנו במצלמה הדיגיטלית של אבא שלה [תמונות יעלו אולי בקרוב]. ובעיקר הוכחנו את קימון של רוחות רפאים בביתה. (תשכחו ששמעתם על תאורה לקויה!)

היה משעשע (:

אכלנו פיצה [יאם-יאם!]

בשלב כלשהו ראינו "שרק 2". לנה נרדמה באמצע, ואני סתם נהניתי סוף סוף לראות את הסרט, ולשם שינוי לקשר גם הכל לפסקול. פתאום כל השירים נשמעו לי כ"כ אחרת משירים בסרטים אחרים. נראה לי שזו פעם ראשונה שאני שומעת פסקול של סרט לפני שאני רואה אותו.

סיימנו לסרוק תמונות [היו הרבה, ממש ממש מצטערת על זה!] ואממ... לא יודעת. לנה התחילה לנהל שיחות נפש עם אימא של ליז. חיחי. נראה לי שליז ואני בינתיים צחקנו על משהו. אני כבר לא זוכרת על מה האמת. oO

ואז ניסיתי לסיים לספר להן על למה נדמה לי שאימא שלי תפסה אותי על יום רביעי ומה אני עושה עם זה הלאה. ואז... נגמר הזמן... היינו צריכה לצאת עוד ב6, אבל יצאנו ב6 וחצי. רציתי לחזור כשעוד לא מחשיך, וגם ללנה היו עניינים לעשות פה. אז נפרדנו לשלום..

אבל היה בהחלט נחמד (:

חיכיתי עם לנה עד שיבואו לקחת אותה מהסביבה שלי.

מתישהו באמצע השהייה אצל ליז גם ראיתי 3 שיחות שלא נענו ממיקי. >.< אז אח"כ דיברתי איתו על יום ראשון. אמרתי שאני אנסה לשכנע את אימא שלי לתת לי ליסוע.

בערב שישי, אכן ניסיתי לשכנע אותה. אחרי דיבורים ארוכים על לנה שיכולה לבוא איתנו לאילת. [משהו שכנראה לא יצא לפועל בסופו של דבר עקב מספר בעיות..]

היא התחילה ממש להגיד שהיא לא סומכת עליי שאני אסע לת"א וכאלה... הבנתי שהיא קלטה ששיקרתי לה. ופה זה כבר היה ממש נגדי. :/

הלכתי לישון בתחושה עקומה. קראתי קצת, ונרדמתי.

יום שבת: (היום, בערך..)

וואו, זה היה יום יוצא דופן גם..

התעוררתי בסביבות 11:40. ראיתי בית ריק. לא רע. אבל מוזר.

תהיתי להיכן נעלמה הגברת. רק ב1 ומשהו היא חזרה, בסוף הסתבר שהיא נסעה לבית חולים כי אימא של אחת המורות שעובדות איתה התאשפזה שם וזה... לא יודעת ממש. אבל זה הדאיג אותי קצת על הבוקר. חשבתי שהיא הלכה לחדר כושר אולי, אבל נעלי הספורט ורוב הנעליים בשימוש יומיומי היו בבית. היה פשוט מוזר.

את שאר השעות עד סביבות 5, העברתי בלדבר איתה. על יותר מדי דברים שלא הייתי צריכה לדבר איתה עליהם, אבל שיהיה. שיחות אישיות איתה זה דבר חדש בשבילי. יוצא דופן. קשה לי להתרגל לזה.

נאלצתי לספר לה את האמת על יום רביעי. והיא לפחות סיפרה לי למה היא ידעה ששיקרתי. מסתבר שבאותו יום התקשרה אליה איזו קרובת משפחה לא חביבה עלינו במיוחד, והתחילה לספר לה על כך שהיא הייתה בקניון עם הנכד שלה, וראתה אותי "עם איזה בחור".

מלשנית... >.< כאילו שככה היא מתקשרת אלינו בספונטניות סתם ככה. ארג. טיפשה.

לא היה אכפת לי לספר לה את האמת,רק שכל העניין די עירער את האמון של אימא שלי בי ובכל היציאות שתכננתי. ככה שהבקשה הספונטנית יחסית [לא בהתראה בכתב, חודשיים לפני המועד, עם פירוט כל המשתתפים באירוע והטלפונים שלהם] ליסוע לת"א בראשון, נראתה לה חשודה ביותר. והיא לא הרשתה לי ליסוע אלא אם אני אקח איתי עוד מישהי מכאן. שיהיה.

נאלצתי גם איכשהו לספר לה כל מיני דברים שלא היו בתכנון שלי. ממש ממש לא. אבל לפחות זה התסיים בהודאה מצידה ש"את באמת בנאדם כ"כ מעניין, ואני כל הזמן מכירה בך צדדים כאלה חדשים ומעניינים". -_-

אוכל.

שיחות מסנג'ר/אייסי קצרות עם קלסו, לנה, נטא, לינה, עדן, אלי המשעשעת ועוד אנשים שאני ממש לא נזכרת בהם כרגע. שיחות טלפון עם לנה [לסיכום אירועי סוף השבוע XD], החברה הזו של אימא שלי עם שאלות קצת מציקות בפיסיקה, ליז שאמרה שהיא לא יכולה להצטרף לת"א בראשון, ואז די (יום יבוא ואני אקלוט מאיפה משיגים קולות כאלה חמודים, כן נראה לי שאני יודעת שנמאס לך לשמוע את זה, אבל כל פעם זה מכה בי מחדש) עם החדשות לגבי מחר: הוחלט שכל העניין של מפגש הפיסגה יידחה עקב ההתראה הקצרה מדי, שנארגן משהו מסודר יותר עוד שבוע בערך. שיו. זה כ"כ הציל אותי!

אני יודעת די בוודאות שעכשיו, אחרי שכל העניינים עם אימא שלי די הסתדרו, היא כן תתן לי ליסוע אפילו לבד לשם. אני רק צריכה לדאוג להרגיש בסדר, ולא לקבוע לעשות שומדבר אחר בתחילת השבוע הבא.

אח"כ עוד שיחות עם עוד אנשים (שחר, פטל, אורן, שיחה גוועת עם תום) ואאההה... החלטה לכתוב את הפוסט הזה!

שלקח לי בדיוק שעה וחצי לכתוב!

>.<

אחח... איזה זמן מבוזבז.

הגב שלי שונא אותי עכשיו. העיניים בכלל בשביתה.

ואני, עייפה.

וטכנית כבר יום ראשון.

אז אני אעשה מעשה חכם, ואלך לישון!

ביי ביי קוראים חביבים

לילה טוב לכם!

=^_^=