כן, עכשיו אני מבינה בהחלט ממי ירשתי אותו.

אימא שלי קיבלה היום טלפון מהמנהל שלה באחד מבתי הספר, שאמר שהיא צריכה ביום רביעי להגיש לו עבודה כלשהי.

[מסקנה א': מסתבר שגם מורים צריכים להגיש עבודות. עבודות עם דרישות לא פחות גרועות מאלה שהתלמידים מקבלים.]

היא קיבלה קצת הוראות מאיזו מדריכת השתלמות או משהו, והתחילה לכתוב עבודה מזעזעת.

מיותר [או שלא] לציין ש99% מהעבודה הזו, הוא חירבוש טוטאלי, שכן לצוות המורים לא הייתה אף ישיבה נורמלית במהלך השנה, הם לא תיכננו ללמד מיומנויות (אין מילה שאני שונאת יותר מזו כרגע!) למידה שונות ובכלל, הם לא עשו כמעט כלום מהדברים שכתובים שם, לא בכוונה ולא במטרה שרוצים ממנה לפחות.

יצאו לה כ10 עמודים בכתב.

7 עמודי וורד, בכתב לא גדול במיוחד.

את הכל נאלצתי להקליד עד 1 בערך. קצת יותר מ3 שעות מעיקות, וכאב עיניים וידיים מטורף.

יצאה לה אחלה עבודה האמת.

אבל בסוף עוד התרגזתי עליה קצת: "לא יכולת לקצר?!"

והאמת, לא, אבל אני בטוחה שאף אחד מהמורים האחרים כתב עבודה עד כדי כך כזאת..

וכן, עכשיו אני בהחלט מבינה מאיפה ירשתי את חוש החירבוש הזה. היכולת לזיין ת'שכל כשממש צריך את זה.

מוזר שאף פעם לא ראיתי את זה עדיין אצלה, אבל הממ, כנראה שאני חייבת לה תודה, בינתיים חוש החירבוש די עזר לי.

ועכשיו, בתור תודה על הקרבת הידיים שלי, מעירים אותי מחר ב9 בבוקר.

מה שאומר, עכשיו לישון!

לילה טוב לכולם!

=^_^=