הימים האחרונים קצת מוזרים... שונים כאלה...
חסרי פעילות מיוחדת, אך לא משעממים טוטאלית.

השהות היותר מדי ממושכת בבית בשבוע האחרון [חוץ מיומיים וחצי של ראשון שני וחמישי, אבל לא משנה..] כללה רוב הזמן שכיבה במיטה, פתרון סודוקואים [XD] וקריאה [סיימתי ספר!].

איכשהו הצלחתי להוריד את כמות השעות מול המחשב. לא משמעותית, אני עדיין פה יותר מדי, לפחות יותר ממה שהייתי רוצה, אבל יש ירידה, וזה כבר טוב קצת.

מה שלא טוב קצת, בעצם לגבי האם זה טוב או רע נחליט בהמשך, זה פשוט הניתוק הזה מהעולם.

אני בקושי מדברת עם אנשים. לא יודעת האם זה בגלל חוסר חשק (גם), חוסר יכולת לנהל שיחה נורמלית בזמן האחרון (גם, אין לי על מה לדבר כ"כ :/), או סתם חוסר ידיעה של אחרים שאני מחוברת (לא ממש. זה לאו דווקא משפיע). בימים האחרונים אני פשוט פותחת אינטרנט, ומתוך הרגל גם פותחת את המסנג'ר וה-ICQ (והמוזיקה..), ושותקת. אינויזיבל. המסנג'ר בכלל רוב הזמן על apper offline, כי ככה הוא מתחבר אצלי אוטומטית (ולא, אני לא רוצה לשנות את זה), ובד"כ אני שוכחת מקיומו ולא מעבירה מצב, ותוהה כל הזמן למה קופצים לי חלונות של אנשים שמתחברים. בקיצור, שקט לי כאן.

ולא, אני לא מתלוננת.

יש משהו בשקט הזה... אני לא יכולה להסביר...

אולי התגעגעתי? לא בטוח, כי גם תמיד נחמד לפטפט עם מלא אנשים. אבל פתאום שקט פה.

וזה... מוזר. אבל גם טוב.

מצד שני, זה גם כולל משהו לא נחמד. אני מרגישה לא בסדר למשל עם זה שאני יושבת באינויזיבל, רואה את לנה מחוברת, ואפילו לא מתחשק לי לפנות אליה כדי לדבר. בידיעה מוחלטת שאני כן צריכה לפנות אליה, כי לא יוצא לנו לדבר הרבה לאחרונה בגלל הקורס פסיכומטרי שלה, ושבת'כלס אין לי שום סיבה לא לדבר איתה. אני רוצה לדבר איתה.
אבל אין חשק.
עדן איבדה אותי קצת אפילו. התרגלה שאני מחוברת כל היום כמעט, ולא משנה מתי היא תתחבר, היא תמצא אותי כאן. בזמן האחרון יש לנו בקושי שיחה ביום. אבל איתה זה עוד יחסית בסדר.

יש משהו מאוד מוזר בשקט הזה. אף פעם לא אהבתי לפנות לאנשים ולהתחיל שיחות. טוב, לא מדויק. זה היה, אבל נגמלתי, והפסקתי לאהוב את זה. כמות השיחות שהתחלתי בחודשים האחרונים בכלל מעוטה. גם בימים האחרונים, כשאני כבר כן מחוברת, לטיפה זמן, המצב לא ממש משתנה, זה לא גורם לאנשים לשים לב אליי יותר או פחות.
לא נעים לי להשתמש בביטויים האלה, כי זה לא מה שאני באה להגיד. לא רע לי עם זה, זה לא ממש משנה. אני רק מנסה להסביר את המצב כדי שהרעיון הבא יהיה יותר ברור:

המצב הזה של השקט, מוזר ככל שיהיה, אני מתרגלת אליו מהר. כלומר, זה תמיד ישאר מוזר, אבל בגלל שבמילא יש לי את ההרגל של לפתוח ת'רשימה כל כמה זמן בכל מקרה, וכי במילא בד"כ לא פונים אליי, גורם לי לתהות כמה זה כן שונה יחסית לימים שאני כן מחוברת הרבה.
לא, לא הסברתי את זה טוב. רר..
זה פשוט שונה. 
הייתי אומרת משהו נוסח "השקט הזה, יגרום לאנשים לשכוח ממני" אבל אני שונאת להישמע צומי, פשוט שונאת, אז תדמיינו שלא אמרתי את זה.
בכל אופן, אני מתרגלת לשקט, ואח"כ אם כן מדברים איתי, אני מרגישה מוזר. זה יוצר מצב מאוד עקום בו אני מרגישה מוזר גם כששקט פה (אם כי המוזר הזה בהחלט גם לטובה) ואני מרגישה עוד יותר מוזר, כשאח"כ אני כן מדברת עם אנשים... אין לי מילה אחרת לזה. רק מוזר.
מצטערת, תמיד היו לי בעיות תקשורת, גם אם לא כולם הבחינו בכך.

בכל אופן, שקט פה עקב נסיבות עליהן אני לא אכתוב כאן, כי זה פשוט לא מעניין אפחד. ולא אמור לעניין לפחות. וכן, אני יודעת שכשאומרים משפטים כאלה, זה ממש מסקרן, אבל תתאפקו.

והשקט הזה, הולך להשפיע גם על הבלוג קצת. אין לי הרבה על מה לכתוב בזמן האחרון, ואני גם לא בטוחה שיהיה לי הרבה על מה לכתוב בשבועות הקרובים.

הייתי יכולה לא לכתוב את 2 השורות האחרונות, אבל במילא הייתם שמים לב לזה כנראה בהמשך, אז אני פשוט אומרת מראש, החיים שלי ממש לא מעניינים בזמן האחרון, וגם לא יהיו מעניינים במיוחד בעתיד הקרוב.

שיהיה לכם שבוע נפלא (:

סקאי, לא (או שכן?) להתנתקות, INC