לא, אני לא הולכת לענות כאן על השאלה הזו, וגם לא לכתוב על חיי היומיום חסרי הפשר שלי.

אני יכולה לענות חלקית.

אתמול למשל, נעלמתי לחדרה.

לא לכל היום, בערך ב-4 ומשו אחה"צ לקחתי אליה רכבת [חינם-חינם*], ונסעתי לבקר את מיסיס ביגימוטיק, בביתה החדש (היא עברה דירה בערך בסוף הלימודים).

 השתדלתי שלא ללכת לאיבוד בדרך אליה, אחרי הכל, הייתי צריכה למצוא פה לבד איכשהו תחנת רכבת באיזור שאני לא ממש מכירה, הייתי צריכה לא להתבלבל בתחנת החלפה, ובגלל שעדן החליטה שלא נאה ולא יאה לה ללכת עד לתחנת הרכבת כדי לפגוש אותי, גם נאלצתי למצוא את דרכי בתוך העיר ע"י הדרכה טלפונית בלבד מצידה.

אחרי שפניתי לאיזה רחוב עם מלא זבל בכניסה, ראיתי שאי שם מאחור, יש בתים יחסית חדשים, ושיערתי לי שהיא בטח בערך שם.

באמצע הרחוב, קיבלתי טלפון.

"הדבר הלבן-ורוד הזה שמתקרב אליי זו את?"

"אהה..." *מסתכלת על עצמי וקולטת שאני אכן בלבן, אבל הורוד היחיד שיש לי זה קצת על החצאית ובכתב של החולצה* "מסתבר שכן!"

"נווווווווווווווווווו........ אז מה את עומדת, בואי כבר! אני שם עם החולצה של מחזור מ' המהמם!" (-ציניות).

"אהה.. בצומת, מתחת לשלט הכחול?"

*רואה את עדן מסתכלת למעלה*

"כן, נו, תזיזי את עצמך כבר לכאן!"

הזזתי.

פגשתי את עדן, והתחלנו ללכת לכיוון הבית שלה.

הבית עצמו לא ממש חדש, אבל הדירה שלה עברה שיפוץ טוטאלי, ועכשיו נורא יפה שם. הקירות צבועים בדיוק כמו שתיארתי לעצמי מהסיפורים שלה, והצבע הסגלגל בחדר של אח שלה, אכן גורם לו להיראות קצת גיי, אבל בינתיים זה משעשע.

ישבנו פטפטנו, אכלנו בלינצ'סים שהיא הכינה ["במיוחד בשבילך!... (זה היה יותר בכיוון של "רק בגללך", אבל מילא..), וגם שאבתי אבק! שטפתי כלים! ניקיתי פה ועשיתי סדר!" אכן סופר-ביגימוטיק].

בדרך גם תהינו עד כמה הם רעילים. אח"כ גם כשאבא שלה חזר, הוא כל הזמן הסתלבט על כל דבר שני שהיא אמרה/עשתה, והיה משעשע. דיברנו לא מעט, והזמן גם די טס. נחמד להתנחל אצלה. מסתבר שזה נחמד גם בבית החדש, ולא רק בדירה הדוקמת שלהם (:

[התנחלות אצל אנשים זה כיף!]

בסוף, גם קיבלתי טיול מודרך מסביב לבית שלה ("פה, זה פח זבל מכוער. ופה, יש מלא אנשים שחורים, נו, אתיופים קטנים כלאה"  *בדיוק כשהיא אומרת את זה, כמעט דרכנו על 2 ילדים קטנים שרצו קרוב אלינו*), ואפילו, טרמפ חזרה לרכבת. עדן החליטה להסיע אותי לתחנת רכבת. לא יודעת מה סשה כל הזמן רוצה ממנה, מבחינתי היא נוסעת בסדר גמור, אז שיתחיל לסמוך עליה ולתת לה אוטו כשייגמר המלווה..

בדרך חזרה, נתקלתי לראשונה בחיי ברכבת שממש איחרה. פתאום הבנתי מאיפה אנשים מביאים שרכבות מאחרות, פשוט עד כה, כל רכבת שלקחתי הגיעה ממש בזמן. oO

* החינם-חינם מתייחס לנסיעות ברכבת, עד סוף אוגוסט 2006 שיש לי. אי לכך ובהתאם לזאת, אתם מוזמנים לנצל אותי, כל עוד החורף לא הגיע במיוחד, לכל מיני ביקורים ברחבי הארץ [לפחות במקומות עם ציוויליזציה בעלת תחנת רכבת בסביבה].

הזמנות לביקורים וכאלה, יתקבלו בברכה בכל אמצעי שבו אתם יכולים להשיג אותי. ואני פאקינג רצינית, אני אמנם צריכה לעשות לעצמי סוויץ' בראש שעכשיו אני יכולה לנצל ת'נסיעות האלה, אבל הסוויץ' יקרה כשאני אתחיל ליסוע, אז... do me (וכאלה..)

החייזרים הירוקים חטפו ביום ראשון את ליז :(

יצא לי רק לדבר איתה בבוקר מוקדם, ואח"כ עדן ניסתה ואמרה שכל הזמן הפלאפון שלה סגור..

אני מקווה שהכל בסדר שם, כי באמת קצת בלתי אפשרי להשיג אותה..

[בהשראת שיר יפה של HIM שנתקע לי בראש לפני כמה ימים..]

יום שישי בשבוע שעבר, קיבלתי 2 מכתבים מבית הספר שבו למדתי.

אחד, רגיל, הכיל בתוכו בסה"כ רשימה שהוציאו של הציוני בגרות השנה. היה נחמד לראות אותם שוב באופן "רשמי". טוב עזבו, האמת היא שאותי זה לא עניין במיוחד, אבל אימא שלי התלהבה, וכשאימא שלי מתלהבת מדברים טובים שנגרמים על ידיי, זה טוב, ואני לא אהיה זו שאדעיך את זה.

השני, היה גדול יותר, וכולו היו מקושט בכתובות ענקיות של "לא לקפל", עם בול של תנין oO

בתוך המעטפה, הסתתרה התעודת-גמר שלי, שסוף סוף הודפסה והגיעה אליי (אחרי שאימא שלי שכחה את המקורית באולם של המופע סיום :/), אבל... היה מצורף מכתב קצר מהאורקית (אקס-מחנכת שלי :S), עזבו ת'תוכן, אני לא זוכרת אותו. יש לי טראומה מהסיום- זה נגמר כך: "בידידות, האורקית" (טוב נו, במקום האורקית היה השם שלה..).

וואט דה פאקינג ידידות?!?!?!?!?!?!?!

אבל סוף סוף יש לי תעודה שסיימתי ביצפר וזה... (אוי, שיט, אפילו לא טרחתי לראות מה בדיוק כתוב בה... הו,וול..)

וזהו להפעם, כן, היה קצר, אבל לא נורא.

(ביטוי רוסי שגנבתי מעדן- haroshevo, luche po nemnojku - זה בערך אפשר לתרגם ל- דברים טובים עדיף במנות קטנות..)

בברכת ביי ביי ומה שלומכם?

21:10 - התחשק לי עריכה, לא בא לי פוסט נוסף.

כותבת הבלוג הוכרזה אתמול כמעט רשמית כישראלית טיפוסית. עכשיו גם לי, כמו לחצי (אם לא יותר) מעם ישראל אשר במדינה זו, יש מינוס בבנק!

וויפי! [NOT]

ידעתי שאסור לתת ת'כרטיס אשראי לאימא שלי (ואז מה אם זה בעיקר קניות בשבילי... הרוב בכלל ירד על כל הדברים מקיטרו..). >.<

***

אימא שלי הכינה לפני כמה ימים עוגת ענבים [תגידו שלא שמעתם על דבר כזה, נכון?], זה בעיקרון עוגת גבינה, רק עם ענבים, וזה יצא דווקא מאוד טעים.

חוצמזה, שבוע שעבר, היא גם הכינה גלידת אורז. [כן כן, גלידה, עם אורז בפנים.]

ולמען האמת, זה אשכרה דבר טעים! למרות שהיא קצת עיוותה את המתכון לטובה, והוסיפה תמצית וניל וקינמון, ככה שהרגישו בעיקר אותם ולא ת'טעם של הגלידה נטו, אבל חפיף, זה יוצא משהו שפשוט כיף לזלול.

=> (מסקנה מהנ"ל) השמנתי, ואני ממש לא אוהבת את זה. >.<

סקאי, איפה האופטימיות?, INC