בסה"כ רציתי לגדל ציפורניים.

[שיחה מלפני יומיים בערך]

NightSky says:

יש לי 2 לגדל ביד ימין ועוד 2 בשמאל, ובשמאל עוד 2 שהן באמצע כזה... oO

קיצר, לומשנה...

Faceless Stalker says:

חחחחחח את עוד תהפכי לבחורה באמת

Faceless Stalker says:

;)

NightSky says:

אוי, אבוי! האסון!

XDDDDDDDD

Faceless Stalker says:

עכשיו אני בטוח שבקרוב אני אשתלט על העולם.... אנחנו נשתלט על העולם

NightSky says:

מה הקשר? איך הגעת לזה?

Faceless Stalker says:

סוף העולם מגיע.... את נהפכת לבחורה.

ועכשיו הפכתי לבחורה.

לחיי ההתרגשות. הרי כל יום מגלים משהו חדש, לא? ^.~

אם לחשוב על זה, יש לי קונפליקט בנושא עם אימא שלי, כבר כמה ימים טובים. הכל בגלל נעליים. אין לי הרבה נעליים נורמליות, בעיקר פתוחות. נו, סנדלים וכאלה. אז בשבועות האחרונים אני נוטה לסחוב מאימא שלי סנדלים. עכשיו, הסנדלים שלה, בד"כ נראות די נוחות. טעות ענקית. אחרי שיצא לי לנעול במשך יותר מ-8 שעות כמעט כל זוג סנדלים שלה (או את אלו שלפחות כף הרגל הענקית שלי נכנסה לתוכן) אני יודעת שעליה אי אפשר לסמוך. נעליים שאולי נראות בסדר ונוחות, אבל בעצם, הן מכונת הריסת רגליים טוטאלית.וככה, כל יום כמעט, אחרי שהיא חוזרת, ואני מתלוננת לה על הנעליים הלא נוחות שלה היא מתחילה לי עם ההרצאה-שטיפת המוח שלה על זה שאנחנו, הנשים יענו, צריכות לסבול כדי להיראות טוב. וכדי להסתובב עם נעליים יפות, צריך לשתוק ולספוג בשקט את כל הכאבים שנגרמים עקב נעליים עם עקב טיפה לא שטוח, קצת גובה, או קצת חומרים מוזרים שאי אפשר לדרוך עליהם.

נמאס לי שאי אפשר למצוא נעליים נורמליות. כבר מלא זמן לא קניתי ממש נעליים. אבל תמיד הייתה לי נטיה לקנות מה שיפה, ונוח ללכת בו 2 וחצי צעדים, בלי לחשוב על איך יהיה בהן אחרי שעה או יותר. ככה נוצר לי מצב שבמשך יותר מהשנה האחרונה, הסתובבתי בעיקר בנעלי ספורט/אולסטארז וכו'. יותר נוח וזהו. אבל גם קצת נמאס לי. ואת ימי הקיץ (טוב, לא ממש קיץ עכשיו, אבל השמש עדיין קצת מחממת) האחרונים, אני רוצה להעביר בנעליים פתוחות. רק חבל שאין לי משהו נוח שגם יתאים לי להכל, וגם יראה טוב.

פשוט אין את השילוב הזה. מה שנראה טוב, בהכרח לא יהיה נוח אחרי כמה זמן של הליכה. וזה פשוט מרגיז אותי. לא פחות משטיפת המוח של אימא שלי.

אם אני לא טועה, הנעליים האחרונות שקניתי, נראה לי שזה היה בפסח שעבר, או לקראת החופש הגדול, משהו כזה, הן התגלמות התופעה. תמיד אהבתי כפכפי עץ. ליתר דיוק, יש לי טראומת ילדות שכוללת היעלמות מסתורית של כפכפים שממש אהבתי והייתה להם סוליית עץ. אז הבטחתי לעצמי שכשאני אגדל, יהיו לי כפכפי עץ יפים שאני כל הזמן אלך בהם. הכפכפים היחידים שמצאתי בזמנו והיו קרובות ללהיראות דומות לכפכפים ההן, עלו יותר מ300 ₪, באיזה קניון נידח והיה להן גם עקב (ולא פלטפורמה) של 10+ ס"מ. תסכימו איתי שזה מעט מסוכן לילדה בכיתה ח'. ויתרתי על הרעיון, והמשכתי לרצות. בכל מקרה, קניתי כפכפים בלתי ניתנים ממש לתיאור של לי-קופר לפני כחצי שנה. הם יפים, לפחות לדעתי, רק שמסתבר שעל סוליית העץ שלהם, בהחלט מעט קשה לדרוך יותר מ5 צעדים. על עזבו. הם יפים. :P   

במוצ"ש האחרון, החלטתי להשלים את סדרת הטיולים הקטנים הבלתי-מושלמת שלי, וגררתי את אימא, את עצמי ואת הכפכפים היפים [בצירוף בגדים יפים, סתם כי היה לי חשק להתגנדר oO – נו, תחזרו לכותרת הפוסט] לקניון כדי לראות האם יש משהו שווה בין המבצעים שהיו אמורים להיות שם. (שופינג. שלב נוסף בהידרדרות.) טיול מוקדם של אימא מיום שישי בבוקר אמר שמעבר לאולי איזה גופיה ב50 ₪, אין משהו ממש מעניין. אבל הטיול המוקדם שלה, גם אמר שהיכנשהו גם אמורה להיות חנות עם מבצע די שווה על תיקים. בדרך, חרשנו איזה 3/4 קניון (כולל להיכנס לחנויות וזה... לא סתם רק ללכת). וזו אכן הייתה משימה קשה להישאר על הרגליים. הוכחתי לעצמי בפעם המי-יודע-כמה ששופינג הוא אכן ספורט לכל דבר.

מתישהו בסוף מצאנו גם את החנות. היה שם מבצע די חביב על תיקים מגניבים, ויצאתי עם 3 תיקים חדשים [99 ₪ על החשבון שלי :/] שאחד מהם די בטוח יסחב ע"י אימא שלי oO אבל עזבו. הם די נחמדים כאלה. נשיים [כן, כן, זו ההוכחה האחרונה להפעם שאני בחורה] אבל עם טאץ' "שובב", ע"י קומיקסים של Jeffrey Fulvimari.

אה, חזרתי משם גם עם הבטחה מאימא לקנות לי את הבושם Be Delicious של DKNY, לראש השנה. מה שמן הסתם לא יקרה. [wanna make me happy? ^.~]

האם אמרתי קודם "ההוכחה האחרונה"?

נההה...

בדיוק הערב, אבל ממש הערב (כי רוב הפוסט נכתב בכלל שלשום), לפני כשעתיים קרתה לי אחת התקריות המצערות שרבים שיגידו שאסור לתת לנשים טכנולוגיה לידיים, כי זה מסוכן. נראה לי שהצלחתי קצת להוכיח את זה. ובדרך לגרום לעוד איש-שעובד-בתמיכת-אינטרנט לגחך על האנשים הטיפשים של ימינו. (לא יודעת מה איתו, אני בטוח הייתי מוסיפה את התקרית הזו ליומן ה"אנשים עם בעיות מצחיקות" שבטח הייתי מנהלת אם הייתי עובדת בדבר הזה).

לאימא שלי יש תיבת מייל באינטרנט זהב [AKA smile]. תיבה שקיבלנו פעם כשרק קנינו ת'מחשב. קיצר, לא משנה. היום, היא הייתה אמורה לקבל איזה מייל מאחת המורות שעובדת איתה. בדקה עוד פעם ועוד פעם, ולא קיבלה. כבר יש לנו היסטוריה די מפוארת של בעיות עם המייל הזה, אבל ניסיתי לשלוח ממנה מכתבים למייל שלי, ומשלי אליה. המיילים נשלחו מצוין. אבל היא לכאורה לא קיבלה אף אחד מההודעות שלי. החלטנו להתקשר לתמיכה. אחרי שאימא כמעט נרדמה לי על המיטה מרוב זה שצריך לחכות [אם כי הפעם אני חייבת לציין שהם היו מהירים יחסית], היא ניסתה להסביר מה הבעיה. קצת נתקעה בשלב שבו היא אמורה להגיד באיזה שפה ה-windows  שלנו. אז היא נתנה לי ת'טלפון, למרות שביקשתי ממנה שלא. שתנסה לבד. (להבא אני צריכה לזכור שהיתרון היחיד בלדבר עם אנשי תמיכה טכנית, לפחות מאלה שיצא לי ליפול עליהם, זה שיש להם קול די חמוד –בורחת לפינה-). הוא ניסה לעזור וכשקלט שהבעיה היא שאפילו באתר אינטרנט לא מתקבלות הודעות חדשות ביקש ממני ללחוץ על איזה חץ שיש שם. חץ. כולה חץ. שהעביר אותי לדף הבא בו היו כל ההודעות שהיא לכאורה לא קיבלה.

בנקודה זו לא התאפקתי ופרצתי בצחקוקים רבים על הטיפשות של אימא, ובעיקר על הטיפשות שלי, על איך לא חשבתי שזה יכול לעבור דף (אהה.. אולי כי במיילים שלי אין בכלל דבר כזה לעבור דף? אבל ניחא).. אפילו האיש-תמיכה התחיל לצחקק.

ובעודנו מגחכים על הטיפשות האווילית, במקום להגיד לו "תודה", כמו בנאדם נורמלי, אני פולטת "על לא דבר" (!) וברגע שאני חושבת לעצמי: "יופי טיפשה, את לא אמורה להגיד את זה", הוא אומר: "תודה לך". איזה שיתוף פעולה. XD

די, יצאתי כ"כ מטומטמת מהעסק. אבל בהחלט לא יכולתי להפסיק לצחוק למשך די הרבה זמן..