אני כ"כ עצלנית.

בצהרי היום התחלתי לכתוב פוסט שמסכם את כל אירועי השבוע.

לא שהיו כ"כ הרבה, אבל יחסית לשבוע ממוצע שלי, להספיק להיות ב-4 מקומות שונים שהם לא בית או משהו כזה, זה בהחלט הרבה, נחמד וראוי לציון!

אבל... אני עצלנית.

הפוסט הגיע בערך עד לחצי יום שני, ויש לי עוד עד שישי לכתוב.

זה לא אמור לקחת יותר מדי, כי כרגע, מתחשק לי לתמצת הכל ב-2 וחצי שורות, אך יודעי דבר יעריכו כי פוסט המתחיל בזיוני שכל ומשפטים ארוכים, חייב להימשך ככה.

אזהו שלא.

ההתחלה פה.

המשך יבוא, לפי מצב הרוח שלי.

את רוב הפוסטים שעצרתי באמצע ואמרתי שאני אמשיך, לא המשכתי מהסיבה הפשוטה שהייתי עצלנית מדי לכתוב הרבה על דברים שלוקח משפט וחצי לתאר אותם. אבל לא עוד! אני עוד אכתוב המשך גם אם הוא יבוא בחלקים קטנים ורבעי משפטים לא ברורים או קשורים אחד לשני (מבטיחה לא להשתמש באף אחת ממילות הקישור מתוצרת "בלאט" ו"בלין" וכו').

אה, ושימישהו ירביץ לי, כי אני כ"כ לא עומדת בעקרונות של עצמי.

אז כן זה היה אמור להיות ככה, ואמור זה שם של דג, כמו שאנשים נהנים להזכיר לי ברגעים הכי לא נחוצים:

פרינגלס חריף עלול לגרום לבחילה אם אוכלים אחריו לחם עם שוקולד.

כן ילדים, אחת ממסקנות החיים שלא חייבים להיכנס להריון כדי להבין אותן לבד.

אז כן, שבוע ארוך ומתיש עבר על כוחותינו. ברגעים אלה ממש אני מנסה לשכנע את עצמי שכן, פורים היה רק השבוע ולא לפני כמה חודשים טובים (מעשה מאוד טיפשי מצידי שכן לפני 12 חודשים בדיוק, באמת היה פורים).

רק לפני שבוע, ישבתי בביתי ושברתי את הראש לאן נעלמה המשכורת החודשים הצנועה שלי. לא הבנתי איך ירדו לי מהחשבון קרוב ל-700 שקלים מבלי שאני אזכור שהשתכרתי יותר מדי (בעצם.. מי באמת זוכר את עצמו כשהוא שיכור?). רק אח"כ נזכרתי שה-400 הלא מזוהים מתוכם, בוזבזו למטרות זדוניות של פגיעה עצמית למען עתיד טוב ועשיר יותר (?).

ובכן, יום ראשון, היה יום לא מעניין לחלוטין. באמת.

יום שני לעומתו, היה יום די מגניב, שכן החלטתי לשים פעמיי לעבר מרכז הארץ, דבר שלא קורה הרבה לאחרונה, ובאמת חבל. החלטתי לשים על משהו קצת יותר יפה מגי'נס וחולצה-שלבשתי-יותר-מדי-פעמים, להוסיף בדרך חיוך לפנים וליסוע. השאלה הייתה, למה ולאן בדיוק. שאלת ה"לאן" נפתרה מאוד מהר, שכן היה מפגשישרא, והיה צריך להגיד שלום לכמה אנשים. השאלה הייתה, עם מי. ברגע שיצאתי מהרכבת האמת, התלבטתי בין 2 אנשים שידעתי שצריכים להיות שם. אבל לפני שהספקתי להוציא את הפלאפון מהתיק ראיתי 2 שיחות שלא נענו מדי (בעצם לא, זה ברגע שהוצאתי את הפלא' מהתיק, אחרת זה היה קצת בלתי אפשרי). מבירור קצר, התברר שהיא הצליחה להשתחרר מוקדם באותו יום, והיא בדרך לעזריאלי. וזה, אני חייבת לציין, הציל אותי לגמרי. בזמן שחיכיתי, החלטתי להיכנס לסופרפארם ולהתיז על עצמי כמויות ענק של בי דלישס (נו, אני ממש מתה על הריח של הבושם הזה). חזרתי מהר וניסיתי לחפש פנים מוכרות בין כל החיילים שהחליטו להיכנס ולעבור ליד הכניסה של הרכבת. לא ממש עזר, ועוד הייתי עם משקפיים -_-. מה שכן, תוך דקות ספורות די מצאה אותי בעצמה. ואז הסתובבנו לנו בקניון, פגשנו מיקי (ומימס וזרמושקה), עלינו לגג ראינו הרבה אנשים בשחור, עשינו סיבוב קטן וחזרנו אל תוך הקניון הבטוח.

-המשך יבוא-

אה, משהו שלא יחכה לעריכה:

אני: "אוף, אני חייבת לשנות כינוי במסנג'ר, כל הכינויים שלי בזמן האחרון דיכאוניים מדי."

איש: "מה עם פשוט להשאיר NightSky? זה יפה"

אני: *שוק טוטאלי רגעי*

הכינוי הזה מעולם לא הופיע במסנג'ר. משמע: יש פה משת"פים סמויים! אנשים שקוראים בבלוג ולא אומרים לי, ועקב היותי פרנואידית, זה מלחיץ.

באמת שכבר מזמן לא אכפת לי ממש שיקראו כאן אנשים שאני מכירה במציאות, אבל בחייכם, מבקשים יפה, לפחות תגידו שאתם קוראים כאן. קאפיש?

ולפינת ה"דברו איתי! תהיו מצחיקים! ואני אפילו אפרסם אתכם כאן!"

זה, משעשע אותי כרגע:

אני מחשלת אותה. כל פעם שאני נכנסת או יוצאת ממנה, אני קצת מרחיבה את הפתח, בסוף היא מתאימה לי. P: