היום היה נחמד.

נו, סתם, כי הוא עבר פשוט לא רע, וזה לא תמיד קורה.

התכנסתי כאן היום, מהסיבה הפשוטה שמשעמם לי בטירוף, ואני צריכה להעסיק את עצמי, וזה הבלוג שלי. והבלוג שלי צמא למילים כתובות מעבר לשאלות ותשובות, גם אם אין לי באמת ע"י מה להרוות את צמאונו.

בכל מקרה, אני סתם מנסה לתרץ את אוסף ההגיגים והשטויות הבא בכך שבאמת משעמם לי, ובא לי למלא את הדף הריק של העריכה באותיות מילים ומשפטים. רצוי בעלי סדר הגיוני ומשמעות כלשהי, אחרת תלכו לאיבוד, הלא כן? [טובנו, בפעם הבאה אני אצרף מפה.]

אז וול, בואו נעשה את זה כמו שצריך. (כשאני אקרא את זה אח"כ, אני כ"כ אצחק על עצמי שזה נשמע כאילו שאני מדברת עם עצמי, אבל אני לא! באמת שאני לא! אני לא מעניינת את עצמי, וככל הנראה גם לא הרבה אחרים, אבל זו בעיה שלכם. כאמור, זה הבלוג שלי, ו-as my hostage הוא יסבול כל מה שאני אצרוב על עורו הלבנבנן (בינתיים, עד שלא החלפתי עיצוב, וגם זה יקרה רק כשנועה תחילט שהמחשב שלה קם לתחיה) בכל מקרה? איפה הייתי? -אה, אני עדיין בתוך הסוגריים? דמיט, אני כותבת הרבה. שמישהו ישתיק אותי.- אה, נזכרתי! כן, אני אני נשמעת כאילו שאני מדברת עם עצמי כשאני כותבת ככה, אבל אני בעצם מנסה לתקשר איתכם, הקוראים הדמיוניים או שלא של הבלוג. וכן, אני יודעת שחלקכם אמיתיים ביותר, אני לא מזלזלת או משהו, סתם מציינת עובדות ידועות וכאלה. נו, להיתלות על אילנות גבוהים זה כיף. הא! גם להשתמש בביטויים מוזרים שלומדים בשיעורי הבעה זה כיף. בערך. רק תזכרו שלהיתלות על אילנות גבוהים יכול להיות מאוד מסוכן אם לוקחים את זה literally, אפשר ליפול וכאלה. ואם למטה יש אבנים, או סתם אדמה קשה, זה באמת כואב. ובכלל, אם למטה יהיה רוטווילר, או פיטבול, נניח, סתם לשם הדוגמה, זה יכול להיות מאוד לא נעים. או טעים [במקרה הזה זה יהיה סתם חרוז] תלוי אם אתם הכלב או לא. וול, מיציתי. סוגריים, אני עדיין בתוכם דמיט >.< זהו, מפסיקה!) <- הא הא הא! אני מחוץ לסוגריים! ~סמיילי מוציא לשון לכולם~

אז הממ, נחזור למטרה ההתחלתית-

מה שלומכם אנשים?

איך עוברים עליכם החיים?

וואו, הרגע קלטתי שזה עומד להיות הפוסט האחרון לחודש אפריל. וויהי. [או שלא, תבינו אח"כ.]

אז רגע, זה אומר שהפוסט הזה אח"כ יהיה הכי למעלה בחודש.

צריך לעשות ממנו משהו איכותי ומעניין!

רגע, אני כבר לא זוכרת איך עושים את זה, דמיט. -_-

הו, וול, לא שאי פעם ידעתי. אז לא הפסד גדול, הא? ^.~

טוב, ויתרתי.

פאק, אני כ"כ גרועה. מה נסגר איתי? סה"כ רציתי לכתוב פוסט שכלל בתוכו בערך 3 שורות. או 3 קוים מפרידים. אני כבר לא זוכרת, אבל אני עוד אזכר! מבטיחה! סה"כ, אני צריכה איכשהו למלא את הדף הלבן הזה.

*מציצה למעלה*

וואו, הוא כבר לא כ"כ ריק. איך הספקתי?

לומשנה.

הממ.. מחר. לא רוצה לחשוב על מחר (וגם זה רק כי יש לי טלפונים לעשות לטכניון אחרת אימא שלי תהיה לא מרוצה בכלל.), אבל מחר ה-1 למאי. זה איזה חג קומוניסטי או משהו, אני סנילית כרגע אז תסלחו לי. אבל זה גם אומר שיש לי בערך 4 חודשים להנות מהחיים. אל תשאלו אותי למה, כי אני לא אענה. אבל בהתחשב בעובדה שאח"כ (טפו טפו טפו) אני לא אהיה בארץ, ואחרי אח"כ אני אכתוב צוואה, ואחרי זה אני אתחיל ללמוד, אפשר לגלות שאין לי הרבה זמן לנצל את מה שנקרא "התקופה היותר טובה של החיים", וזה ידידיי, sucks.

אז.. לא מחר. היום!

היום.. הממ...

היום יום ראשון, והיום בעצם, לא כ"כ מעניין.

אז קחו את מחולל הזמן (ככה קראו לדבר הזה בה"פ?) הקרוב אליכם ותחזרו איתי שבוע אחורה. יום ראשון, רק לפני שבוע. לא כזה קשה, נכון?

וול, בבוקר, רצתי לתחנת אוטובוס (שוב, אל תישאלו למה, כי מעבר ל"גם ככה אירחתי לאוטובוס" לא תקבלו הרבה כתשובה) וליד המדרגות בירידה קלה (זה שטח כמעט ישר, הוא רק טיפה בירידה, וגם יש קצת מדרגות) חלפתי בצעדים פזיזים (צעדים פזיזים, AKA ריצה איטית AKA הליכה מהירה הוא סגנון הליכה/ריצה/גמיעת מרחקים שלומדים אך ורק כשיש לכם אנשים כמו ליז בכיתה, וכמעט מדי יום היא הבנאדם שאיתו אתם הולכים/רצים לתחנות האוטובוס שנמצאות בראש ההר שבתחתיתו בית הספר שלכם ממוקם.) על פני זקנה קטנה (קטנה במובן של קופמקטית, נו, נמוכה וזה..) עם תיק גדול. כשרק עברתי אותה, שמעתי שהיא קראה לי (זה לא כלל צעקה נוסח "סקאאאייייייי!" כי מן הסתם היא לא יודעת שקוראים לי סקאי, היא גם לא יודעת ת'שם האמיתי שלי, אבל אני מניחה שזה כלל איזשהי מילה שגרמה לי להסתובב) וביקשה שאני אעזור לה לסחוב את התיק עד לסוף הירידה עם המדרגות וזה. עכשיו, מדובר פה סה"כ בשביל די קצר שלוקח פחות מדקה לעשות, אולי אפילו חצי דקה, אבל נראה לי שהייתי שם לפחות 5 דקות. במהלכן ניסיתי ללכת מאוד לאט כדי לא להקדים אותה יותר מדי (נו לא יפה, וזה..). במשך כל הזמן הזה, הזקנה החליטה שאני צדיקה כלשהי ובירכה אותי בהמון ברכות של "כפרעליך איזה פראיירית שסחבת לי ת'תיק פספסת 3 אוטובוסים ועוד הלכת ממש אבל ממש לאט כשהתכוונת לעבור מהר כדי להגיע לשטח של מטר על מטר עם השמש בקצה השביל! *מוהאהאהאהאהא* ", טוב זה לא ממש היה ככה. זה כלל בעיקר "תבורכי! שה' ישמור עלייך! שתזכי למצוות! שתגיעי להיות זקנה כמוני! oO" וכהנה וכהנה... הוי. זה היה מוזר.

אבל היי, לעזור לזקנה לסחוב תיק זה כמעט כמו לעזור לזקנה לעבור ת'כביש, נכון?

אממ, בכל מקרה, נראה לי שעשיתי משהו טוב.

אז ייאי, I'm not a selfish bitch בסופו של דבר.

האמת, התמורה לא איחרה לבוא, כי באותו בוקר, הפלא' שלי הופצץ בהודעות מ-3 אנשים שהחליטו להיזכר בקיומי, וזה היה ממש כיף (:

[ציטוטי הודעות יבואו בהמשך עקב היעדר זמן מוחלט.]

-ישמצב שאני אפילו אמשיך ת'פוסט הזה אח"כ! באמת!-

 טוב, הבטחתי קוים מפרידים , הלא כן?

כשבערב אחד (הייתי כותבת רגע אחד, אבל אני יודעת שלוקח הרבה יותר מרגע אחד לעשות את זה), קאונטר החיבוקים קופץ מ500 ומשו, ל->

[כן, זה אלף O_O]

זה סימן שאני מכירה אנשים מטורפים.

כל אחה"צ המדיה פלייר שלי החליט למצב רוח של "הא הא! בואו נשים לה שירי oh please, I gonna puke! ברצף במשך שעה וחצי", באופן די לא תואם למצב רוח המעט היפראקטיבי (נראה לי שרק עכשיו אני מבינה מה קרה פה בתחילת הפוסט) שחזרתי איתו הבייתה.

אך לא נורא! הוא עובר חינוך מחדש כעת.

ילד טוב וממושמע שכמותו.

מחר, אני הולכת להיפטר מכל חשבון הבנק שלי לטובת מקדמה לטכניון, and it feels so bad, במיוחד שזה בת'כלס כסף שחסכתי לדברים שאני רוצה לקנות בסופשנה.. >.< בלאט.

אני חושבת שהגיע הזמן לדרוש מאימא שלי את הכסף המובטח על עשיית-פסיכומטרי-ללא-קורס. :/

כשאני לא יכולה לכתוב בבלוג הזה את כל מה שמתחשק לי, המצב באמת רע. :/

תוסיפו לכך את המרכיב הנסתר שאני פרנואידית מדי כדי לפתוח עוד בלוג.

אז הממ. בלעכס.

אני זוכרת שהיה עוד קו מפריד שרציתי לכתוב בתוכו משהו, אבל את זה כבר באמת שכחתי.

אז זה יהיה פה סתם, עד שאני אזכר. P:

תתמודדו.

הא, נראה לי שנזכרתי.

מדי פעם בתקופה האחרונה יוצא לי לצרף איזה בלוג או שניים לרשימת הקבועים.

אבל מטריד אותי משהו אחר.

פעם, למשך הרבה זמן, הרשימה הייתה די בסדר. היא הייתה מסודרת לפי סדר המספרים של הבלוגים מהקטן לגדול והתרגלתי לזה, זה לא היה מבולבל מדי.

בכמה חודשים האחרונים (במיוחד מאז שישרא התאחד עם נענע, אם זכרוני אינו מטעה אותי) הרשימה הזו מבולגנת לגמרי! ועד שהתרגלתי לבילגון, אז בימים האחרונים, עם כל בלוג שאני מוסיפה אליה, היא מתבלגנת רנדומלית מחדש! >.<

ארג.

הממ.

כל השבוע שעבר, במיוחד שבת עד חמישי, עבר בחוסר עצום במחשב. אימא ישבה עליו המון בניסיון להתמודד עם מלא מטלות מהטכניון שיש לה. בחלק מהימים עזרתי לה, אבל לקראת סוף השבוע פשוט נמאס לי. נמאס לראות את זה, נמאס שהעיניים כואבות מלהסתכל על המסך המון זמן תוך כדי אימוץ המוח (כי כמובן כשאני יושבת מול המחשב אין אפילו תא חי אחד במוח שלי שאשכרה עובד) ובכלל, נמאס לעשות את מה שהיא צריכה לעשות. אז כן, אני גם רעה, וכן, אני יודעת שכשאני מקלידה דברים זה לוקח פי 3 פחות זמן מאיך שהיא תעשה את זה לבד, אבל כשהולכים לישון ב12 ומשו בלי שאמורים או רוצים או לא יודעת מה, זה ממש לא כיף.

ידידיי, אני חושבת שבזה הרגע שברתי שיא בכמות הסוגריים שאני שמה בפוסט אחד (ולכו תבדקו את זה! [כי אני ממש לא מתכוונת לבדוק. P:])

עשיתי ת'שאלון הזה, עם המוזיקה הרנדומלית לפני כמה ימים.

יצא דווקא די מגניב.

עכשיו רק צריך למצוא ת'קובץ ששמרתי את זה בתוכו. oO

נאמ, מצאתי! ->

איך העולם רואה אותי?

 Draw me – sonata arctica

 - אם תציירו אותי, תראו אותי. :P

האם יהיו לי חיים מאושרים?

When I need you- rod stewart

 - רק כשמישהו יצטרך אותי? הממ, קצת הגיוני..

מה אנשים באמת חושבים עליי?

Make believe- angra

- מדי פעם צץ אצלי דבר כזה שנקרא "כושר שכנוע", ככה שאני טובה בלגרום לאנשים להאמין בכל מיני דברים. הממ.. אם אנשים חושבים עליי שאני גורמת להם להאמין בכל מיני דברים אז הממ, טוב, שיהיה. oO יצא מוזר אבל מתאים.

האם אנשים חושקים בי בסתר?

Purify – lacuna coil

- השיר הזה היה צריך לצאת בשאלה הבאה, ווהו.

איך אני יכול לעשות את עצמי מאושר?

Radio – the corrs

- להקשיב לרדיו? תודה באמת. הזה שיש לי בבית מת לפני כמה שנים טובות. והזה שתקוע אצלנו על גלגל"צ במשך רוב היום גורם לי לשנוא שירים שאחרת הייתי אוהבת. איפה ההגיון?

מה אני צריך לעשות עם חיי?

Nymphomaniac Fantasia - Nightwish

 - המדיה פלייר שלי נהנה לשלוח רמזים סמויים לדברים שלא ידעתי על עצמי אפילו? ^.~

האם יהיו לי ילדים?

Know why the nightingale sings - Nightwish

 - נראה לי שיש פה טעות בציפור. אמור להיות שיר על חסידה או משהו, לא?

עצה טובה בשבילי:

עוד מעט - היהודים

- בטח. כשמדובר בעצות או דברים טובים, עוד מעט. Yeah, I'll wait forever. טוב, זה קצת מתאים כי אם נגיד אני צריכה לתת עצות או סתם לשלוף משהו, אני לא מסוגלת. זה תמיד יהיה אחרי איזה "עוד מעט" שכזה.

מהו שיר הנושא שלי, לדעתי?

מקום אחר- היהודים

 - וול, פה החלפתי ת'שירים של השאלה הזו והשאלה הבאה (הסבר אח"כ) אבל כן, זה די מתאים, לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי רוצה להיות במקום אחר.

איזה שיר יתנגן בהלוויה שלי?

Our Farewell – Within temptatioin

- הא, זה היה תזמון מעולה של שיר ושאלה. כי אם יש איזשהו שיר ששמעתי פעם וישר ידעתי ש"הנה, אם יש שיר שאני רוצה שישימו בהלוויה שלי זה זה!" יאפ, התאמה מופלאה. (וכן, בגלל זה הייתי חייבת להחליף למרות שזה צץ בשאלה הקודמת.) 

איזה סוג של אשה אני אוהב?

Embrace the Storm – Stream of passion

 - יען כי אני משעממת, stormy people לא מזיקים אפעם (טובנו, כמעט.)

איך יהיה לי מחר?

אתה נולדת לאהוב – אביב גפן

- הממ. OK.

למה אני כאן?

Time - angra

- כן, אין לי תשובה, ואני מסכימה שכנראה רק הזמן יגיד למה לעזאזל אני כאן. 

בתור מה אנשים יזכרו אותי?

Wonderwall - Oasis

- XD מגניב שכזה.

איזה שיר יתקע לי בראש מחר?

I'm on my way – Rich Price

 - זה דווקא ממש לא נתקע לי בראש למחרת.. אבל שיהיה.

האם יש בחוץ אנשים שבאים לקחת אותי?

Holiday – Green Day

-  רק בחופש/חג? L נוט פאן.

איך תהיה השנה הזאת?

Final Answer – The Calling

- וול, למען האמת, תשובות סופיות או דברים שיתבהרו או ישתנו זה ממש לא יזיק לי.

הגיע זמני להתעופף מכאן. :/

היו ילדים טובים, וזה. (: