[למי שלא יודע- הראשון הוא חנוכה.]

עד שנזכרתי לקחת היום אדוויל, אי שם בסביבות הצהריים, הרגשתי שיושבים לי על הצוואר והכתף הימנית לא פחות מ-50 פילים ושני היפופוטמים.

לא יכולתי לשבת ולנשום מבלי שיכאב לי כל הצד הזה של הגוף, שלא נדבר על זה שכל תנועה גררה "אאוץ'" כזה או אחר ממני.

לזכותי ייאמר שאני לומדת מכל מיני אנשים וקולטת שלקחת איתך בתיק לכל מקום חצי ארון תרופות יכול להיות דבר מאוד יעיל. טוב, אז לא חצי ארון תרופות, אבל קופסא קטנה עם משככי כאבים זה מעולה [זה גם די ממכר'ממסטל אם אתם בסיטואציה שממש ממש רע לכם וזה..].

אחרי שהאדוויל התחיל להשפיע, והכתף התחילה לכאוב הרבה פחות, התחיל לכאוב לי הגב. (!)

איפה ההגינות?

לעזאזל, אני מתפרקת.

הו הזיקנה.

>.<

היום שיחררו את אימא מהבית חולים.

אתמול עוד הספקתי ללכת לבקר אותה אחה"צ.

וואו, רמב"ם זה מקום ענקי! oO

הייתי אמורה לבוא אליה שוב היום אחה"צ, כי היא חשבה שישחררו אותה בסביבות 1-2 ואז אני אבוא אליה ואעזור לה להתארגן וכאלה, אבל שיחררו אותה כבר בסביבות 10-11 בבוקר, מה שאומר שאני לא יכולה לבוא בשעות כאלה, והיא חזרה לבד הביתה.

נו טוב, ילדה גדולה, אני מרשה לה ליסוע לבד באוטובוס.

אז לכל אלו שדאגו, היא בסדר.

לבינתיים לפחות.

יהיה טוב =]

אתמול כשהייתי אצלה היה אפילו ממש משעשע. על ההתחלה היה נראה שיש לה מצברוח די טוב יחסית לבנאדם שתקוע בבית חולים, אבל אני לא מתווכחת עם אנשים שמחים אז סתם ציינתי את זה לעצמי ועברתי הלאה.

היה לה סיפור ממש משעשע עם המנתחים.

[משהו בסגנון של-

"מה כתוב פה אצלך בתיק? מה זה אומר?"

"אני לא יודע, אין לי שמץ של מושג מה זה" -תודו שלא הייתם רוצים לשמוע דבר כזה מרופא

לקח להם טיפה זמן לקלוט, ואני לא מספרת פה פרטים, אבל הקטע הזה היה משעשע, trust me]

מישהי שהייתה במיטה לידה גרה במקום שאמא שלי עובדת בו, בעלה היה תלמיד שלה לפני 10 שנים ועדיין זוכר אותה. XD

הגעתי בערך בשעה שהגישו להם ארוחת ערב (ארוחת ערב ב5?! אני אז אוכלת רק צהריים! oO) אניווי, היא התעקשה לחלוק את זה איתי, ובמיוחד שלא הרבה אנשים היו במחלקה אז נשארו המון מגשים לא מנוצלים, ובכלל לא היו הרבה אנשים בסביבה.

בכל מקרה, the point is שהגעתי למסקנה שאוכל של בית חולים לא חייב להיות כזה גרוע. היה ממש בסדר אתמול. וגם הגעתי למסקנה שלהתאשפז שם רק בשביל לאכול לפי איך שמגישים שם - יכול להיות ממש אחלה בשביל לרזות קצת.

כהמשך ישיר לקטע הקודם- כשחזרתי הבייתה, הגעתי לעוד מסקנה-

כדורי שוקולד עם אגוזים בפנים, לחם עם נוטלה וכוסית אייריש קרים - הם לא ארוחת ערב!

bad סקאי, פויה!

[ולחשוב שאשכרה כמות האוכל הנורמלי והטעים שנשאר במקרר פשוט אבסורדי.]

הא, נזכרתי בעוד משהו, אתמול אמרתי לאמא שלי שתעשה ילדים חדשים.

היא החליטה לסלק אותי בסביבות 6 וחצי כי היא לא רצתה שאני אחזור בחושך. אמרתי לה שיש לפחות עוד שעת אור אחת, אבל היא התחילה לחקור את השכנים שלה איך אומרים בערבית "לכי מכאן", "תחזרי הבייתה" וכאלה, ככה שדי התחלתי להבין את הרמז.

"נעלבתי קשות" ושלחתי אותה לעשות ילדים חדשים במקומי. (זה היה טיפה לפני שעשינו טיול בכל מיני מקומות בבית חולים ופתאום הגענו לאיזה מקום עם שלט של "הפריה חוץ גופית" וחץ, זה היה די משעשע ביחד.)

P:

אם אנשים שולחים לי הודעה ושואלים אותי אם בא לי לדבר, ובתגובה, כשאני מתכוונת לענות להם "לא, אני כבר ישנה שעה וחצי ואמורה לישון עד הבוקר", אני מתקשרת אליהם בעצמי ומפטפטת איתם קרוב ל-45 דקות - עד כמה אני יוצאת מוזרה?

המממ. היום ל"ג בעומר!

חג פירומניה (2) שמח לכולכם!

וכן נו, בתור זקנה מתפרקת אני גם אגיד לכם להיזהר וכאלה, כי קרשים עם מסמרים זה מסוכן.

אש זה לא.. בתנאי שמדברים אליה יפה. ^.~

בתור פציינטית כמו שצריך, אמא שלי מקשיבה לרופאים ולא סוחבת שומדבר כבד.

רק משום מה בתוכניות שלה להערב מופיעה לקיחת חלק במדורה המסורתית עם החברים מתחת לבית שלנו.

למה יש לי תחושה שהכתף שלי עומדת לחזור לכאוב מאוד מהר?

אני בעצמי עוד לא יודעת אם לבוא או לא. כאילו, זה כולה לידי כאן, אבל אני ממש לא מתכוונת לסחוב קרשים, ממש לא מתכוונת לשבת ליד מדורה מסריחה, וממש לא מתכוונת לעשות את זה כשמחר יש לי להתעורר מוקדם, רצוי בלי ריח של עשן לקילומטרים ממני.

מה שאני כן רוצה זה אוכל ועל-האש ושלל דברים טעימים לכאורה שאמורים להיות שם.

הממ.. דילמה...

בכל מקרה,

באמת תהנו לכם, איפה שלא תהיו ומה שלא תעשו.

סקאי, הלכתי לקנות פיתות וכאלה, INC

^_^