אחד היתרונות הבולטים בלעבור את גיל 18 זו ההנאה בפשוט להודיע על דברים, בלי לשאול...

כי הרי ברור לי במלוא 100 האחוזים, שברגע שבאים לאמא שלי בשאלה נוסח:

"מה דעתך שסופ"ש אחד אני לא אשן בבית אלא אבלה במרכז?"

מקבלים מבט קר, ומנעול מאוד גדול לחדר.

אז לבוא אליה עם משפטי:

"טוב, שמעי, בסופ"ש הקרוב אני אשן במרכז"

זה קצת מפחיד, אבל ממש כיף לראות אותה מתווכחת עם עצמה, כשהיא מודעת שהיא לא באמת יכולה להגיד לי לא.

טיהי.

הממ..

וויפי.

[אני פותחת מסע הימורים, על כמה שיחות-שלא-נענו יהיו לי ממנה במשך ה-24 שעות הבאות... P:]

תזכירו לי מתישהו לערוך את הפוסט הזה ולהוסיף כמה דברים שקרו במהלך השבוע האחרון...