פוסט זה יעבור עריכה מאסיבית בעתיד הקרוב מ-2 סיבות עיקריות:

1. הוא מכיל רק את האמצע שלו, אבל האמצע זה גם החלק הכי חשוב, אז לא נורא.

2. המחשב שלי נוטה להיתקע קצת כרגע, ופוסט צריך להתפרסם בכל מקרה, אז שוב, תתמודדו ותחזרו לבקר, אני מבטיחה לעדכן אותו.

יום ההולדת של צ'ר, או מפגש-הישרא הטוב ביותר שהייתי בו

את תיאור אירועי הלילה ההוא אפשר להתחיל אפילו קצת לפני שנפתחה בפניי הדלת לבאר החדש בנחלת בנימין בת"א.

אי שם אחה"צ קוויקי קיבל טלפון מאיקס, בבקשה לאסוף מישהו בדרך. אותו מישהו התגלה מאוחר יותר כסתם בחור. ולא, זה לא זלזול, זה פשוט באמת סתם בחור. (וול, הלקאה עצמית מגיעה לי על כך שמחשבות על חטיפת הישרא-סלב הגיעו למוחי הקט מאוחר מדי, בערך כעבור יומיים... אוף, כמה אפשר להרוויח בימינו ממכירת ישרא-סלבס בשוק השחור?)

[להכין כפתור "גמני הייתי עם סתם בחור באוטו" ^.~Note to self: ]

את הדרך לבאר עשינו בלא מעט סיבובים ברחבי ת"א. אבל אני מניחה שככה זה כשמצטיידים בשני בחורים ש"יודעים רק בערך איך להגיע", ובחורה אחת שלא סומכת מספיק על האינטואיציה שלה (וכן, זה היה יכול לחסוך לא מעט -_-).

אבל אפילו למקום כמו ת"א יש סוף, איפושהו, ואחרי שעברנו על נפי לא מעט רחובות לא נכונים, הגענו גם ל"פסטוריוס" שבנחלת בנימין.

בחשש קל פתחתי את הדלת ונתתי לקוויקי ולסתם בחור להיכנס (אחרי הכל הם אלה שאשכרה מכירים שם אנשים..).

בקפיצות ודילוגים (או ליתר דיוק בקפיצות וחיבוקים) קיבלה את פנינו ילדת היומולדת, הלא היא צ'ר בכבודה ובעצמה. ומיד עברה להצגת הפרצופים החדשים, שעד כה יצא לי רק לקרוא עליהם. אז היו שם ג'וני, איקס, ונגנים מ-Forbidden Fruit  ( דותן המתופף ותומר הגיטריסט היותר מוזר). כעבור זמן לא רב הופיעו גם אליאנורה ומחמלה וטיטוס ולונתו, וכך צ'ר זכתה לקבל ספר ושרשרת עם תליון של חתול, כדי שכל מי שעוד לא ידע על הוד חתוליותה, ידע ויפנים.

באיחור אופנתי קל הגיע גם הרומנטי, ששיחק אותה לגמרי עם עוגת משמשים-קיווי טעימה ביותר, שכמובן חוסלה תוך דקות מספר (לא לפני שצ'ר תועדה מאיימת עליה עם סכין חדה ^.~(. הובטח לי המתכון, ואני בהחלט הולכת להוציא אותו ולנסות אותה בבית.

[להכין כפתור "גמני רצחתי עוגה" ^.~Note to self: ]

אי שם בסוף הגיע הנביא וטיפה אחריו גם מר גרב (עם באמת אחלה מתנת יומולדת ^.~), שאיתו יצא לי לפטפט קצת, נראה לי על משמעות שמות הבלוגים oO (הסמיילי זה כי אני לא זוכרת, וגם כי כבר מלא זמן לא יצא לי לספר מה ולמה לאף אחד, לא שיש יותר מדי. טוב, נקסט.)

הערב עבר בהחלט בכיף, רק שבשלב כלשהו כבר לא נשאר אויר בפנים, אז ניסינו לחפש אויר בחוץ. הרומנטי מיד הזהיר אותי שבחוץ אין הרבה ממנו, אבל רציתי לנסות בכל זאת. וגיליתי שהוא צדק. מה שכן, משום מה כשיצאתי פתאום יצאו עוד אנשים..

אני לא זוכרת איך הגיעו לזה (אבל אני כן זוכרת שזה ממש לא היה קשה בהתחשב באירועי הערב), אבל עלה נושא הנשיכות של צ'ר, ומלמלתי בשקט משהו על זה שאותי היא לא הספיקה לנשוך (נראה לי שזה לווה במבט של *מוהאהאהאהא* אבל לא בטוח), איכשהו זה הגיע גם אליה, ועד היום אני מתהדרת לי בסימן כחול (צהוב?) מנשיכה בכתף.

[להכין כפתור "גמני ננשכתי ע"י צ'ר" ^.~Note to self: ]

2 דברים שקרו מאוד הרבה באותו ערב:

פלאשים. לא משנה אם זה כוון לכיווננו או לצד השני בכלל, בגלל המראות מסביב, כל פלאש כוון כך שייכנס בדיוק לאישונים, וזה ידידיי, כמו שאני אומרת- אאוץ'!

צ'ר עשתה ספירת מלאי. בערך כל כמה דקות, או בכל פעם שמישהו קם מהשולחן או התיישב לידו, הנוכחים נספרו בקפידה, עם ספירה נפרדת לכמות הבלוגרים והכמות הכללית. הכל, כדי לעבור את יום ההולדת של קוויקי. וכן, זה הצליח לה.

קצת אחרי שחלק מהאנשים התחילו להתפזר, הועלה הרעיון של ללכת לשבת איפושהו בטיילת. רעיון שעם הזמן נדחה בעוד קצת, ועוד קצת ו"רק עד שנסיים את הבירה שרק עכשיו הזמנו", והרומנטי כבר התחיל לקבל קוצים בתחת [literally, ואני עדיין טוענת שזה היה מראה מאוד משעשע], ובסוף, איכשהו ירד מהפרק..

מה שכן, הספקתי לשמוע את הסיפור על המילה "בץ!" וזה היה משעשע ביותר. (כן כן, גם לזה אני רוצה להכין כפתור...)

דבר 1 שזכור לי מסוף הערב:

הקווה-קווה שארגן דותן (אם אני לא טועה), כן, עשיתי את עצמי המומה קצת, אבל בתוכי פשוט התפקעתי מצחוק. בשלב הזה של הערב, הרגשתי הכי נורמלית שיש. You see, אני פשוט מהמוזרים האלה, שכשיש חבורת אנשים ולכמה רגעים אין מה לעשות, מציעים "טוב, עכשיו נעשה קווה-קווה!". היה נחמד. ועוד ג'וני נפסל דווקא על היד הפצועה שלו..

וזהו, בעיקרון, חיבוקים לכולם, והביתה.

אכזבתי את עצמי (ואני מניחה שלא רק) עם עניין השתייה, אבל אני אסלח לעצמי בהתחשב בעובדה שגם ככה אלכוהול בצירוף עם כדורים נגד הכאב ראש שהיה לי, זה שילוב ממסטל בפני עצמו.

לסיכום, אני חושבת שזה מפגש הישרא הכי שווה שהייתי בו עד כה. האמת היא, שזה עבר כ"כ מהר, והערב נגמר כשרק התחלתי להתרגל לרעיון אליו. נדמה לי שהתחושה המדויקת שעברה בי במשך כמה שעות נכבדות בסופ"ש הזה היא שוק, הלם מוחלט, מזה שאני אשכרה הייתי שם, מזה שהייתי רחוק מהבית במשך יומיים, מזה שהייתי ביומולדת שאת הנוכחים בו אני מכירה בעיקר וירטואלית, או לא מכירה בכלל אבל יצא לי לקרוא על מעלליהם פה ושם, וזה היה כ"כ מוזר מבחינתי לקחת חלק בזה. אבל זה היה מוזר-טוב כמובן, ונהניתי מאוד בסופו של דבר, מכל רגע.

=^_^=

המשך יבוא...