אאאהההההה.

שבוע הבא:

6 בני אדם מוכרים עם ימי הולדת.

1 יום זיכרון.

1 ביקור צפוי בבית קברות.

X נסיעות ברחבי הארץ לפגוש את כל (או רוב, או מי שירצה..) אלו היקרים לליבי, כי זה הזמן ולא יהיה עוד.

וX ששואף לאינסוף לגבי זמן שיוקדש לדברים חשובים וסידורים אחרונים שאני חייבת לעשות עכשיו.

הצילו.

בעצם לא הצילו, חוץ מהשורה האחרונה אני רוצה לחוות את הכל, אבל כרגע זה נראה כ"כ מבולגן וכ"כ לא מסודר וכ"כ חסר סיכוי להספיק הכל.

אז נניח שאין לי שבוע אלא יש לי שבוע וחצי.

זה עדיין לחוץ.

30 באוגוסט אני ממריאה.

רק הרגע קלטתי שזה בעצם ה-30 בלילה, מה שאומר שה-29/8 מוקדש לאירגון אחרון ונסיעה לנתב"ג.

[חו"ל.חו"ל.חו"ל. סוף סוף.]

וכשאני חושבת על זה, אז זה באמת אפילו פחות משבוע וחצי לעשות הכל.

אמא'לה.

טוב, הפוסט הלחוץ הזה בא כי כרגע כל התכניות שלי הן על בסיס מבולגן מאוד בראש שלי. החל מיום שני, אני רוצה לנצל את הנסיעות חינם שנשארו לי עד סוף החודש, כמו שצריך.

ולשם שינוי, אני ממש מתכוונת לזה. אבל ממש ממש.

זה אומר שכל מי שרואה את זה [ואני יודעת שמספיק אנשים רואים את זה...] ובאמת רוצה לפגוש אותי השבוע, מוזמן להשאיר תגובה עם מתי ואיפה, או לפנות אליי בכל דרך אחרת שאתם מכירים.

בכל מקרה, המצב הוא כזה, שאני באמת מתכונת לנסות לפגוש כמה שיותר אנשים, כי זה ב אמת עכשיו או אין-לי-מושג-מתי-בכלל-עוד. כאמור, בסוף החודש אני טסה. ל-3 שבועות, אני אחזור ממש לפני תחילת תקופת החגים, וכשזה נגמר, אני כבר מתחילה ללמוד. which means- מחסור חמור בזמן ו/או כסף לנסיעות למרכז.

אז אהמ.

זהו לעכשיו.

פוסט שיסכם בקצת יותר מה-5 מילים הראשונות בפוסט שעבר את אירועי השבוע, יבוא מתישהו.

צ'או וסופ"ש נפלא לכולם!