פוסט

כי הגיע זמן לכתוב אחד.

ובכן יקיריי, אתם עומדים לחזות במחזה לא נעים כלל וכלל הנקרא פוסט סיכום שבועיים.

בימים הטובים יותר של הבלוג, פוסט לסיכום של יומיים שלושה- לקחת לי בערך 2-3 עמודי וורד.

היום אני אנסה לסכם שבועיים.

וויפי ייאי, ובהצלחה לי.

יום ראשון 13.8.06

לכאורה היום האחרון למלחמה (למי שלא זוכר עד לא מזמן עוד נפלו טילים על הצפון). אירועי רוב היום מסוכמים בפוסט הזה, אז אני אוותר.

שומדבר מעניין במיוחד חוץ מהמון אקשן בצורת כמות נכבדת של אזעקות-לא-שווא באיזורי. פאן. נוט.

יום שני 14.8.06

מתחילה הפסקת אש, ואני תוהה מה קורה איתי ועם החזרה לשגרה ועד כמה היא רלוונטית (עקב SMS ממישהי שאחראית על השגרה שלי..) דחיתי דברים. נדמה לי שביקרתי אצל קוויקי באותו יום, אבל אני לא באמת זוכרת. באמת היה שקט בחיפה, לשם שינוי, ולא נפל פה שומדבר שעושה "בום" מרעיד. ווהו.

יום שלישי 15.8.06

חזל"ש באיחור של שעה (אני לא באמת אמורה להיות אשמה בכך שהגורמים המתאימים ענו לי רק ב-8 בבוקר, ושיום לפני הייתי יותר מדי עצלנית וחסרת מצברוח כדי להתקשר ולברר הכל מראש.), וזה די נחמד.

אני לא זוכרת יותר מדי מהיום הזה.... רק שהיה קצת מוזר, אבל עבר בסבבה.

יום רביעי 16.8.06

ע"ע המשפט האחרון על יום האתמול.

יש סיכוי מאוד גדול שבאותו היום הייתי בקניון קצת, ואח"כ לאיזה שעתיים אצל קוויק [כדי לתרגל אהמ.. בישול. כן נו בישול. נראה לי שככה קוראים לזה. זה בטוח לא אפיה, אבל גם לא ממש רק טיגון/בישול. קיצר, הכנת אוכל. וכאלה.].

יום חמישי 17.8.06

יען כי אני חכמה ומושית, זה היה היום האחרון שבו בכלל סבלתי את השגרה ההיא. ובדיוק על האירוע המכובד נכתבו 2 השורות הראשונות [+ כותרת] של הפוסט הזה. הכל היה אמור להיגמר בראשון, אבל אני סיימתי את חובתי היום. בגלל העיניים היפות שלי, אלא מה?  ^.~

זה היה היום הכי הפכפך שהיה לי בתקופה האחרונה. הוא התחיל טוב, כי היו לי את כל הסיבות בעולם לקום עם מצב רוח טוב. הוא המשיך עקום כי אימא שלי החליטה לשנות לי קצת תכניות, וממש לא היה לי כוח לחשוב בבוקר [כאילו, שאני אפעיל ת'מוח לפני השעה 16:00 אחה"צ? סו טוטאלי נוט!], אז זה היה עקום אבל עבר בשלום והסכמתי איתה ויהי סבבה. זה המשיך רע, כי שוב עשו לי בעיות עם כרטיסיית הנוער [אני אמשיך לטעון לנצח שכעת אני נראית לא הרבה יותר מבוגרת מאיך שנראיתי בגיל 16. מי שהאמין לי אז, חייב להאמין לי גם היום.], וזה מסוג הדברים שתמיד דופקים לי ת'מצברוח. זה המשיך נחמד, כי שינוי התכניות שאימא סידרה לי בבוקר התגלה כרעיון מוצלח וטוב ביותר, והעביר לי בסבבה את השעות הראשונות של הבוקר. זה שוב המשיך רע, כשהאווירה התחממה קצת יותר, ונעשתה עכורה למדי, וממש לא טובה, לא לסיום שאמור להיות כייפי ונחמד. זה פשוט לא היה צריך להיות ככה.

אבל ובכן, העיקר שנגמר.

את אירועי היום [והיה לנו יותר מדי מה שהצטבר לחגוג במילא.] חתמנו ב"בראון", מקום שלא היינו בו עדיין אפעם, וסתם בחרנו את אחד המקומות שאראמיס המליץ עליהם. באמת מקום חביב. היה נחמד. J

יום שישי 18.8.06

מהיום הזה באמת התחלתי להרגיש טיפה את החופש.

קוויקי בא לבקר. [כן כן, אני יודעת שכבר הבנתם שיש פה פרסום סמוי, אבל זה לא ימנע ממני להפסיק.]

הממ.. ויהי ערב ויהי בוקר יום שבת? [לא, אני לא באמת זוכרת דברים נוספים מאותו יום.]

יום שבת 19.8.06

הא, היה יום מגניב ביותר.

ג'וני הגיע לפה עם הטנדר הגדול שלו (כדי לעזור לקוויקי עם הדברים..), והקיפוד על הזקן בפלאפון שלו. ייקח לי הרבה זמן לשכוח איך בכיתי מרוב צחוק במשך כל הירידה למסעדת ה"אני לא רוצה שיפודיה אני רוצה חומוס!!!111" [ציטוט לא מדויק ביותר של ג'וני] כששמעתי את השיר הקוטל הזה [וכן, הזה שמופיע בסוף הפוסט הזה גם.]

הייתה נסיעה מטורפת ביותר, שבה נגמר הדלק שני רמזורים לפני התחנה. על כוחות האמונה בלבד הצלחנו באורך פלא להגיע לתחנת הדלק שבו עובד הדלקן שהיה לג'וני. היה הזוי.

ו... הייתה חזרה!

יא! סופסוף הייתי בחזרה של פורבידן. והיה מוי כיף! J [כמה רע מצידי להגיד "מוי כיף" על משהו שקשור ללהקת מטאל? ^.~]

יום ראשון 20.8.06

ביום הזה החלטתי להישאר קצת בבית.

הדבר המשמעותי היחיד שקרה היה שמצאתי את מחברות המתמ'. לקח לי שעתיים למצוא אותן. שעתיים זה הרבה מאוד כדי למצוא משהו בערימת דברים שמתפרשת על מיטת יחיד. אבל, אתם יודעים, אני מוכשרת.

הקטע היותר משעשע היה, שכשיבתי ועברתי עליהן אחת-אחת, כדי לראות שהחומר בפנים הוא אכן החומר לבגרות שעשיתי, לקח לי לעבור על 8 (!) מחברות, עם מבט מאוד עקום על כיתוב ה"כיתה: י'1" ומחשבות ה"אבל זה מחברות מכיתה י'! אני צריכה מחברות מהשנים האחרונות יותר של ביצפר!", עד שנזכרתי שאני את הבגרות שלי אכן עשיתי בי'. אופסי. ~מבט מפודח~

יום שני 21.8.06

יומולדת (19) לעדן!

יומולדת לתום!

יומולדת לעוד איזה קרוב משפחה [שגיליתי את זה די במקרה כי מצאתי איזה דף עם פירוט תאריכי יומולדת שהם הביאו לנו לפני כמה זמן...]!

>.<

בבוקר עשינו סיבובים בבנקים וכאלה, כדי לראות איפה הכי כדאי להחליף מט"ח.

בדואר, יצא לי להיתקל במורה לביולוגיה שהייתה לי בכיתה ח' נראה לי. הייתי צריכה לנחש עוד אז שזה לא סימן טוב.

בכל מקרה, אחרי סיבובים בכמה בנקים, הגענו למסקנה שהכי שווה דווקא בעמדות של הchange, ושדווקא הבנק שלנו נותן ת'הצעה הכי גרועה לדברים האלה. חבל.

אניווי- שטרות של יורו זה דבר יפה ומגניב. [ונמצא כעת במגירה, כי אם אני אתחיל לגעת בזה, זה לא יגמר. כן, אני מכורה ללאסוף כסף שנראה יפה ומגניב.]

בדרך חזרה, עצרנו בסופר, ושם, כהמשך לדואר, נתקלתי במי שהיה בכיתה י' נראה לי המורה (הממש גרוע) שלנו לפיזיקה. אוף, זה עקום להיתקל באנשים שכאלה במקומות שכאלה.

אחה"צ, בעיכובים קלים, נפגשתי עם יוני בקניון. היה ממש נחמד. חיטטנו בכל מיני ספרים בסטימצקי. התלהבתי קצת מיומנים קטנים וחמודים (במיוחד כאלה שכתוב בהם "יומן מיני אביב", שגרמו לי לתהות מי זה האביב הזה, והאם הוא באמת ייראה טוב במיני :P), ומספרים קטנים וחמודים שמתאימים למתנות.

בשלב כלשהו, קצת אחרי שהתיישבנו ל"שולחן החקירות", קוויקי הצטרף באופן ספונטני, והמשכנו לפטפט בשצף קצף עד שהייתה שתיקה רועמת. שבערך אחריה הלכנו עם יוני לקנות פרחים להורים שלו, ואז נפרדנו ממנו לטובת אוכל במקדונלד'ס.

לקוויקי אין מקלדת. אי לכך ובהתאם לזאת, ניסינו לעבור בכל מיני חנויות כדי לחפש מקלדות סיליקון (ובמקרה גם דיסקים לצריבה בשבילי + אזניות עם מיקרופון למחשב שלי).  מכל אלה קניתי רק את הדיסקים. כשהבנו שלא נותר יותר מדי זמן, הלכנו ל"גראס". בחמישי שעבר קיבלתי עגילים, שאולי נראות בסדר, אבל הן לא-מי-יודע-מה, וגם ככה אני אחורר את האזניים רק כשאנחת חזרה בארץ, אז תהיתי למה אפשר להחליף את זה. בסופו של דבר יצא שתמורת תוספת של 20 שקלים חביבים, יצאתי עם שרשרת כסף חמודה ביותר, מהסוג שבאמת חסר לי. J

יום שלישי 22.8.06

יום הולדת (18) לתאומים! [יצא לי לברך רק את אנה בערב..]

ויומולדת לעוד קרוב משפחה, שגם אותו מצאתי באותה רשימה כמו את ההוא מאתמול..

>.<

נסעתי עם אימא לסיבוב בהדר.

אחד מוצלח, לשם שינוי.

מצאנו מתנה לאירה (הבת-דודה). קנינו לה שרשרת עם תליון מזכוכית די מעניינת ויפה.

קנינו גם מתנה ליומולדת של זינה (מורה למוזיקה) ואלה (קרובת משפחה), תיק ואלבום מיוחד לתמונות, בהתאמה. סוף סוף קיבלנו הוראות מדויקות של מה לקנות במתנה.

החלפתי סוף כל סוף רצועה בשעון שלי. השען אמנם עם ותק של פעילות אינטנסיבית מכיתה ח', אבל הוא משובח ["פרארי" וכאלה..], ונקרעה לו הרצועה. זה היה ממשיך לא להדאיג אותי, כמו שזה לא הדאיג אותי בערך בכל השנה האחרונה, אם אימי היקרה לא הייתה מזכירה לי שבחו"ל אני לא אוכל לבהות בפלא' שלי בתור שעון, ואני אצטרך שעון יד בשלב כלשהו. [אם כי כעת אני חושבת שזה יכול להיות דווקא מעניין לנסות את עניין ה"הלו, מותק, תגיד מה השעה?" על איטלקים מסוקסים וגרמנים בלונדינים, אבל אני זאת אני (AKA אנשה ביישנית רצח) ועל כן- נוותר.]

הרצועה התכלת-דהויה התחלפה בבורדו כהה. יצא שילוב מעניין, ובכל מקרה זה קצת יותר יפה מהשחור הסטנדרטי שהיה האלטרנטיבה שלי.

חוץ מזה, גם קניתי כפכפים שחורות. כן, מהסוג הפרחי-פקצתי הזה, שבא בד"כ עם נצנצים ואבזם ששוקל טון וחצי, אבל מצאתי שחור ופשוט בלי משחקים ובול כמו שהייתי צריכה, וגם במחיר סביר (50 ₪, מול ה150 שזה היה קודם, ובכלל מול ה267 בערך שאפשר למצוא בקניונים עבור אותה נעל רק עם מותג -_-).

וזהו בערך. בית, מנוחה קצת, והרבה כלום.

יום רביעי 23.8.06

יומולדת לאלה, אם אני לא טועה..

בית. בעיקר. היו תכניות כאלו ואחרות ליום הזה, כולן ללא יוצאת מהכלל התבטלו. מה שמצחיק, זה שתכנית קדומה, שביטלתי בראש עוד קודם (כי חשבתי שאני אהיה באמת עסוקה באותו יום), דווקא כן הסתדרה וכך קרה שישנתי במרחק של חצי רחוב ממיטתי היקרה. היה נחמט.

יום חמישי 24.8.06

בבוקר הייתי ילדה טובה ועברתי בדרך חזרה במאפיה לקנות 3 חצאי בגט.

אימא הכינה סלט טעים, ככה שהבוקר התחיל לא רע.

שוב פעם נלחצתי יותר מדי מטלפונים שהייתי אמורה לעשות. לא עשיתי אותם בסוף כי אימא העסיקה אותי בבהייה באתר של כוכב נולד 4. שקט. העונה הזו באמת מעולה, וגם אם יוצא לי בקושי לראות פה ושם קטעים מהפרקים האחרונים, החבר'ה מעולים.

אי שם בשעה 14:00 הלכתי להסתפר. ~הכניסו הבעת הלם קל כאן~

מזמן אני צריכה כבר לגזור קצוות, אז חשבתי סתם לעשות מדורג ארוך. אבל לא אהבתי את איך שיצא, ושיגעתי את הספרית (אפילו לא במספרה, כזו שעושה את זה בבית שלה, היא עושה אחלה עבודה עם השיער המתוסבך של אימא שלי, אז חשבתי שזה יהיה טוב לסמוך עליה..), ככה שרק בפעם השלישית זה יצא בערך כמו שרציתי. וכן, בסוף רציתי הפוך לגמרי, ובמקום לנסות לשמר את האורך הארוך, לעשות את זה יותר קצר. נראה לי שיצא נחמד. J

מה שכן, כאב לי הראש בטירוף מכל המשיכות שלה עם המסרק לכל הכיוונים, נראה לי שהיא תלשה לי איזה רבע מהשיער ככה. זה כאב יותר מדי >.<

בכל מקרה, את אחה"צ העברתי בלהתלהב מהשיער החדש, ובלאכול פיצה.

בערב, נסעתי לליז (לבית פה, לא אצל ההורים), וממנה הלכנו לטיילת. המטרה: לחגוג יומולדת לפרינסס לאנה. לנה חגגה 19 לפני כשבועיים וחצי, אבל בגלל המלחמה לא ממש יצא לנו לחשוב על לחגוג משהו אפילו, אז יצאנו היום.

היו קטעים משעשעים (כגון ניסיונות לקלוט מה באמת הראשי תיבות של ממ"ד, המשך המסורת של "משהו חייב להיתקע לליז בראש", והפעם זה היה עש, וזה שהבנתי שלשנה הבאה אני אאחל ללנה קליטה, והרבה ממנה, ובאיכות קצת יותר טובה משל פלאפון, כי היה משעשע לראות אותה מנסה להבין ת'ברכה של ליז.)

כשנכנסנו, היו עוד קטעים משעשעים, רובם יצונזרו. בכל מקרה, 2 אנשות הבריזו לנו, וכך ישבנו לנו לנה,ליז,ריטה ואנוכי עם קוקטיילים, צ'יפס ונרגילה (יום יבוא ואני אחליט סופית האם אני מתחילה לנסות ת'דבר הזה, או שסופית אחת ולתמיד אני אומרת לא מוחלט.). עברתי שוב ושוב על תפריט הקוקטיילים וגיליתי שנשארו ממש מעטים שעוד לא ניסיתי, אז יען כי זה היה "ערב בנות" שכזה, החלטתי להזמין קוסמופוליטן. וכן, זה נכנס לקטגוריית ה"לא! כ"כ כ"כ לא!", אני לא מהאנשים שמסוגלים לשתות דברים חמצמצים :/ מה שהיה הכי מאכזב זה שזה גם לא היה טעים, וגם לא היה מספיק משכר. כך נותרתי גם מאוכזבת מהטעם, וגם יותר מדי פיכחת [מה שמנע ממני להצטרף לכל ה... חגיגה (אני משתדלת להיות עדינה ומצונזרת, יא?) שהלכה שם כל הערב.] אבל באמת היה נחמד.

אי שם, קלטתי שקוויקי ואראמיס מתכוונים לצאת, ורמזתי קלות שהם מוזמנים לטיילת גם כן, כי הבנתי שבמילא הבנות לא יישארו ליותר מדי זמן אחרי שהם יבואו, ומשום מה נזקקתי לפיצוי על הקוסמופוליטן. אז פרשתי באמצע והלכתי לפגוש אותם. בדרך גם עשיתי טלפון לאימא שתדע לא לקחת אותי, ושאני נשארת בסביבה לעוד זמן. זה היה רעיון גרוע עם כוונה טובה ותוצאה גרועה, כי הספקתי לחטוף צעקות וכעסים, שאולי הגיעו לי, אבל לא בכמות הזו, ולא בזמן הזה, ממש לא עכשיו. לא רק באותו לילה, אלא בכלל, לא בתקופה הזו, לא בימים האלה שאני מנסה להנות קצת. גיליתי שהעולם אכזר וזה ממש לא בתכניות שלו לגרום לי להנות ב-100%, ומשהו תמיד חייב להיות דפוק.

ובכל זאת, נשארתי, הלכנו למקום אחר בטיילת, והקוקטייל שהזמנתי שם היה די אלוהי (סלקטור: קלואה, שמנת, אייריש קרים וכדור גלידת שוקו). הוא כמובן היה עלול להיות יותר אלוהי עם לא הייתי מבואסת בטירוף, אבל נו, כן, הבנתי כבר ת'רעיון שאין דבר כזה שהכל מושלם.

את הטרמפ הביתה הרווחתי בפז'ו 307 של אראמיס (כן, אני נהנית ליסוע במכוניות חדשות של אנשים..). בכל מקרה, הערב הזה היה יכול להיות מעולה, אם לא המצברוח ההרוס שלי K

הלכתי לישון בסביבות 3 וחצי בלילה. פאן.

יום שישי 25.8.06

יומולדת לזינה!

יומולדת (21) לצ'רנובוג!

[יום זיכרון לסבתא וכו'..]

הבוקר כלל המשך עצבים מהלילה, כצפוי. לא נעים, ולא נחמד, במיוחד כשלא עשיתי שומדבר בכוונה :/

מה שכן, לא משהו ששופינג בקניון לא יוכל לפתור.

במיוחד יציאה אחת ספונטנית שרק אח"כ קלטתי כמה היא הייתה במקום, כשאמרתי לאימא, כשהיא מצאה משהו במתנה לדודה שלי מגרמניה, ומקבלת שם במבצע עוד משהו במתנה, שבול מתאים לה והיא צריכה [נתעלם בשלב זה שגם לי זה לא יזיק, אבל באמת שיהיה..]. בכל מקרה סתם נפלט לי: "רואים שאתן אחיות, כשקונים משהו לאחת, גם השנייה מרוויחה מזה.", משום מה זה ממש העלה לה חיוך ונראה לי שמהרגע הזה מהלך העניינים התחיל לעלות לטובתי.

במשביר קניתי סנדלים נוחות [וזה בערך היתרון היחיד והסיבה היחידה שקניתי אותם] כדי שיהיה עם מה ללכת הרבה ברגל בחו"ל.. 3 זוגות תחתונים [מבצעי עודפים זה מושי] ואממ, נראה לי שזהו. סתם שטויות פה ושם.. ורדים לאנשות היומולדת וכאלה...

אחרי זה נסענו לבית קברות ולסופר וזהו.

בשישי אחה"צ היה היומולדת לזינה (המורה למוסיקה, ובכלל חברת משפחה טובה שכזו..). בדרך הקפצנו עו מישהי (שבמקרה היא גם הסוכנת שמכרה לנו ת'כרטיסי טיסה שלי), וגם לקחנו מזוודה מהמשפחה של התאומים (מסתבר שהמישהי, והתאומים, גרים סמוך אחד לשני.), כי אני ילדה נטולת אמצעים, ועוד יותר- נטולת מזוודות.

אצל זינה, כרגיל, היה נורא נחמד. אוכל טעים וצבעוני, יין משובח ביותר (כן, אני עדיין תוהה למה שתיתי רק כוסית אחת ממנו :/), ולשם שינוי אפילו השתדלתי לא להתפוצץ מהכל, כי ידעתי שאני לא חוזרת הביתה לישון כרגיל, אלא רצוי וכדאי מאוד לשמור על טיפת עירנות ומסוגלות לזוז. לפחות קצת.

בסוף הערב ביקשתי קצת מהפירושקי שנשארו, בתור צידה לדרך עד למסיבה הבאה...

בסביבות 9:10 נחתתי בביתו של קוויקי ומשם יצאנו לאיזור בת-ים. הנסיעה עברה די בסדר (כי מה יכול להיות רע בנסיעה כמעט בקו ישר ובשעה וחצי של לד זפלין), והיה נורא משעשע להגיע לבת-ים ולגלות שהאדום-לבן על המרכות הוא בגדר המלצה בלבד, ושכולם ללא יוצא מן הכלל לא מהססים להחנות בלי שום קשר לסימונים. כעבור כמה סיבובים ברחובות לא מוכרים בעליל, אפילו מצאנו מקום.

ו... הייתה טלכוהוליקה!

והיה שווה ומוי כיף (:

ו... אפילו מצאתי מרפסת עם אוויר, ונראיתי כמו אחת על סמים כשצעקתי "אוויר!!11 אוויר!!!1 *סגידה והשתחוות*", כשבעצם הדבר היחיד ששתיתי עד אז היה רק חצי כוס פאנטה מלון (ובימבה היא העדה שלי!). הממ. המרפסת הקטנטנה שימשה בעיקר לאורגיית הבנות (שכללה את בימבה את צ'ר ואותי), כשכל אחת בתורה דחפה את הגברים שניסו להיכנס פנימה. בכל מקרה, אני לא אפרט, אבל היה נורא משעשע באיזור שם.

תומר זוכה לסגידתי על תרומת חלקים מבקבוק הבריזר היחיד שהסתובב שם, יען כי לא אהבתי את אף אחת מהבירות שהיו, תרומתו נרשמה כחסד אלוהי. כמובן, שברגע שכמה וכמה אנשים מצאו את הבקבוק בידי, מיהרתי לשתות 2-3 שלוקים ולהחזיר אותו לבורא (בעצם לא, לתומר), כי זה מסוג הדברים שרצוי כבר לשמור בידיים הנכונות יותר.

אינלימושג כמה (אולי 4-5) כוסות של וודקה-תפוזים לא הצליחו לסחרר אותי אפילו קצת. :/ לעזאזל עם הגנים הרוסיים האלה. אבל הן כן הצליחו לסחרר את קוויקי, מה שגרם לפרישה בשלב כלשהו.

תודה ענקית מסורה לצ'רנובוג על תרומת החדר שלו למטרות שינה, באמת תודה ענקית (:

[ובכלל, תודה על כל אירגון הטלכוהוליקה, בהחלט רעיון נהדר ליומולדת].

אגב, באופן הזוי, הגיעו לשם גם שני אנשים שהיו בשכבה שלי, ונראה לי שפליטת ה"wtf?" שאמרתי לבימבה נשמעה קצת חזק מדי כשהם נכנסו, אבל ובכן, לא נורא. עולם קטן, וכאלה ^.~

אז גם בלילה הזה, יצא לי לישון איזה 4 שעות סה"כ. מושי-נחמד [לא כ"כ, בעצם.]

יום שבת 26.8.06

אי שם בסביבות 9 יצאנו מביתו של צ'רנובוג לכיוון ת"א, קוויקי לקח עוד כמה דברים מהבית שם, וחזרנו הביתה. [זה שורה שמתמצתת בערך 3 שעות שלמות, כבוד לעצמי.]

בסביבות 14:30 הגענו ליומולדת של אלה. היינו מגיעות גם ב14:00 כמו שצריך, אבל אמא שלי הצליחה בכישרון רב להפיל את העוגה שהיא הכינה לה על הרצפה, אחרי שהיא הראתה לי איזה יפה זה יצא. כל הכבוד.

היה חביב, היה טעים, ואפילו קיבלתי חבילת סוכריות/שוקולד מסשה שחזר לכמה ימים מהעבודה שלו במוסקבה.

וגם יצאתי מועילה כי עזרתי לאלה עם איזה משהו, שמסתבר שהשנה האחרונה- גרמה לי להבין בו. ~להיות שימושית זה טוב~

יום ראשון 27.8.06 (נו, לא תכננתי, אבל שיהיה גם ראשון)

בערב לפני הבנתי שעניין המפגשפסגה כנראה נפל סופית, אז עשיתי תכניות חדשות, שכללו בערך את אותן תכניות שהיו לי ליום ראשון, אבל בסדר קצת אחר.

הייתי אמורה לצאת ב11 לכיוון הטיילת, אבל קצת פספסתי את האוטובוס, והבא הגיע מאוחר יחסית, ככה שיצא שהגעתי, הלכתי ממש ממש מהר (ותודה לליז על שנים של אימונים ב"ריצה איטית-הליכה מהירה") לפסטיבל פיסול, צילמתי קצת, ודפקתי ספרינט כדי להספיק לרכבת (ואפילו הלכתי מספיק מהר כדי להספיק לקנות ברד בדרך. מה שכן, אני צריכה לזכור לא לקנות יותר בחיים ברד פסיפלורה טבעי. הגרעינים מעצבנים בטירוף! >.<).

אי שם ב2:15 נחתתי במכוניתו של תום. נראה לי שרק לקראת 4, סיימנו להשלים פערי מידע. היה ממש נחמד, בסופו של דבר.

רשמים שונים נרשמו במוחי, וחזרתי הביתה. בעצם לפני ההבייתה, ביקרתי שוב בפסטיבל, הפעם קצת יותר לאט, עם לשים לב לדברים ולצלם יותר, רק חבל שזה מסוג הדברים שבאמת חובה לצלם בבוקר ולא בערב, בבוקר זה יוצא הרבה יותר יפה.

בכל מקרה, לתושבי הסביבה - מאוד מומלץ לבוא לבקר (ובבוקר באמת, כי משום מה בערב מפוצץ שם, וכשהייתי שם בסביבות 12:30, היה יחסית ריק, וזה טוב, כי כאמור, בבוקר החול נראה אפילו יותר טוב.).

כשחזרתי הבייתה ציפתה לי משימה קשה. להגיד "שלום ולא להתראות, לפחות לתקופה הקרובה" לציפורניים שגידלתי מזה זמן רב (והן נשברו שוב ושוב ולא ויתרתי) והגיעו לאורך המופלג של 1.3 ס"מ, שזה בהחלט מספיק ארוך כדי להיות "יותר מדי", ולגרום לכל מיני אנשים כמו לנה למשל, לקחת לי את היד ולעקם את הציפורן תוך כדי שהיא שואלת "זה אמיתי?!" ומקבלת תשובה בצורת "אאוץ'!!! כן!! >.<" אניווי, חבל שלא צילמתי אותן לפני שגזרתי, אבל לא נורא, זה כבר בערך פעם שנייה השנה שאני גוזרת אותן כשהן בערך בגודל הזה (פעם קודמת זה היה אולי סניטמטר אחד בערך..), והן באמת כבר התחילו להפריע.

מעכשיו אנוכי נטולת ציפורניים, וצריכה להתרגל למצב החדש, אבל לא נורא. לפחות יותר נוח להקליד ^.~

יום שני (28.8.06)

התחלתי להתארגן קצת יותר ברצינות מבחינת דברים לקחת והכל, אבל הרוב ייעשה מחר.

אחה"צ נפגשתי עם קוויקי, הוא תרם לי טרמפ לחנות צילום, אוכל ושלל דברים אחרים. עשיתי קצת הרבה עבודה לאיש מהחנות (לפתח 2 פילמים ועוד כמה תמונות מפילים קודמים), והיה משעשע שהוא אמר "רגע, אז איפה ההרבה עבודה?", בכל מקרה, היום היה נחמד, אבל זהו.

מחר להתארגן כמו שצריך...

ו.. אני מניחה שיהיה עוד פוסט פרידה קצר..