ובכן, נעלמתי.

לא בכוונה כמובן, חס וחלילה.

אבל המחשב שלי החליט להתפגר בסופ"ש שעבר. שוב בעיות עם הקשר בין המחשב למסך, רק שהפעם חזרו ממש בענק.

היום ממש (טוב, לפי התאריך טכנית אתמול) היה אמור לבוא הטכנאי שלנו, אבל הוא הבריז באי-אלגנטיות מובהקת, שגרמה לאימא שלי להתעצבן ולנחות על הריצפה כדי לנסות למצוא זוית כלשהי שהמחשב יעמוד בה ויעבוד, לשם שינוי. לעוד שם שינוי- די הלך לה, וכעבור שעה קלה המחשב הצליח לעבוד פחות או יותר כמו שצריך. מה שכן, רק עכשיו התיישבתי פה (אבל אני מאשימה את קוונטין טרנטינו ואת הספרות הזולה שלו וקצת את "יס" ששידרו את זה הלילה).

וכעת, אני מתה לישון.

וקצת בעצבים על אימא שלי (כי היא חטפה עליי עצבים ללא שום סיבה מוצדקת, שאולי עברו לה, אבל לא לי.)

וקצת הרבה בעצבים על המחשב.

ובעיקר עם עיניים עיפות.

יש לי לא מעט דברים לכתוב עליהם, וחבל שאני לא יכולה, כי כבר אין לי כוח הלילה, ואני לא יודעת מתי יהיה...

מה שכן, כשאין מחשב מגלים פתאום כמה זמן פנוי יש לי (וכמה חבל שבגלל שעון החורף, רוב הזמן הזה מנוצל לשינה.. ועם כל חיבתי לנמנום מתקדם, זה מתחיל להתיש אפילו בפני עצמו...)... ושלקרוא ספרים זה כיף.. ושלהיות פדלאה זה לא כ"כ (גם במובן של לא להזיז תאי מוח, כשצריך..)

פינת המסרים הסמויים לכמה אנשים:

די- תודה על ההודעה מיום ראשון (: [אם כי במקרה שלי זה שבועיים מאותו יום, אבל היי, זה עדיין כיף והעיקר הכוונה כמובן]

ליז- אני so totally צריכה לדבר איתך דחוף

היו עוד כמה, אבל שכחתי.

תאי מוח מתים כבר אמרתי?

בכל מקרה, ב-48 השעות הקרובות לפחות אני תלויה בחסדיו של המחשב שלי, ובעיקר בפיוזים שלו.

שיהיה לכולכם סופ"ש נפלא,

תהנו מכל רגע,

סקאי (שמתחילה לספור את השבוע האחרון הבאמת-חופשי בחיים שלה.)