רציתי לכתוב פוסט, כי עמד להיגמר החודש, ומשום מה, אם אני לא מעדכנת הרבה זמן, תמיד יש לי חשק לעשות עוד עידכון כלשהו לפני שהחודש נגמר, סתם כדי להגיד שבין תאריך הפוסט האחרון שפורסם לבין סוף החודש, הייתי ונשארתי בחיים, והכל בסדר, וגם קרה לי משהו פה ושם, וכל זה, והנה, יש פוסט, אני בסדר, אני אכתוב פוסט בתחילת החודש הבא, ואולי גם אח"כ.

אז הנה, נגמר החודש, אני בחיים, אמנם הפוסט הקודם היה חסר עלילה, אבל אני חושבת על השבוע האחרון למשל, ומבינה למה. (מצד אחד לא יותר מדי, מצד שני יותר מדי, יותר מדי קטעים משעשעים, או סתם נחמדים שהעבירו את השבוע ה"ארוך" הזה ומלא ההתרחשויות, ואני מגיעה ללסכם את השבוע, ומגלה שממש אין לי כוח או חשק להתחיל לכתוב הכל, גם אם יש טיפה חשק לתעד..)

השינוי העיקרי הוא שלא בטוח שיהיה לי מה לכתוב בפוסט תחילת חודש (וגם אם יהיה לא בטוח שיהיה לי כוח לכתוב אותו..), ואני מאוד בספק לגבי מה יהיה הלאה.

הטראומה היומית שלי (אחת מתוך 2 עיקריות, אבל הראשונה נפתרה במהלך היום, אז נשארתי עם ההלם מהשנייה) למשל, היא שעוד כשבועיים וחצי יש בחן אמצע בחדו"א. ועכשיו, חברים יקרים (ביטוי זה נגנב מהמרצה שלי באלגברה 1 מ'), אתם מוזמנים לזרוק ניחושים מה אני באמת יודעת בחדו"א. (רמז: ה-1000 תוים שמקצים לכם לתגובה לפוסט, הם מעל ומעבר בשביל לענות על זה, אני חושבת שאם היו נותנים לי לענות על השאלה הזו, היא הייתה כוללת 2 מילים: לא הרבה).

וכעת, אלך לי להמשיך ולא לעשות כלום, או ליתר דיוק לראות את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (ל"יס" יש יציאות טובות!)

וכן, אני אמשיך את הפוסט אח"כ...

באמת!

היי, תראו: המשך!

אז אם התחלתי, הטראומה הראשונה של היום הייתה הגשת שיעורי בית במדמ"ח (AKA מבוא למדעי המחשב, וייתכן וזו הפעם האחרונה שאני כותבת את השם המלא של הקורס..). אז אתמול (רביעי) ישבתי עד 7 בערב בלדפוק ת'ראש במחשב ולפתור את כל שיעורי הבית לבד, לגלות שאני דווקא די אוהבת לתכנת (הערה זו מוגבלת לתכניות קצרות ופשוטות, וגם זה רק כשהן יוצאות לי נכון וטוב ועובדות כמו שצריך. בשאר המקרים, אני עדיין לא סובלת את זה.), ואני אוהבת לראות שהכל יוצא כמו שצריך. מה שאני לא אוהבת, זה שדברים נתקעים לי ולא יוצאים כמו שצריך.

אתמול למשל, בזמן שהותי בחווה, כשלא עשיתי את התרגילים הפשוטים שהצלחתי, וכשלא צוטטתי לכל חבורת האנשים שישבה סביבי והייתה מבדרת למדי (אנשים שנה שנייה אם אני לא טועה, שכל עולמם סובב סביב רפרנסים וירידות אחד על השני, ועל החברה של השלישי, הם מבדרים בסיטואציות מסוימות), היית ימספיק מיואשת מהכל, ואפילו עבר לי בראש נוסח של פוסט, על כמה אני שונאת את המספר 3. על זה שכל הצרות שלי לשיעורי הבית שהיו להגשה ליום למחרת מסתכמות בדברים שקשורים ל-3. למשל: סך כל הבעיות שלי עם השיעורים, הוא 3. אני לא הצלחתי לסיים כמו שצריך את שאלה מס' 3 במדמ"ח. ואם זה לא מספיק, גם סעיף ג' של אחת השאלות באלגברה לא הצליח לי כמו שצריך, ועל סעיף ג' של שאלה אחרת לקח לי קצת יותר מדי זמן לחשוב. מישהו רואה פה מוטיב חוזר של מספרים שלא אוהבים אותי, או שזו רק אני?

האמת היא שעוד באותו ערב הייתי צריכה לפנות לכמה עתודונים חכמים ולבקש את עזרתם עם סיום התרגיל במדמ"ח, אבל בינתיים פשוט נמאס לי לראות אותיות ומספרים, וגם רציתי להיפטר מהאלגברה (אמרתי לעצמי שביום רביעי אני מסיימת עם משהו עד הסוף, ולא רציתי להשאיר לשעות האחרונות דאגה ל-2 תרגילים), אז שלפתי את השאלות, ומשום מה יצא לי לי לפתור את שני סעיפי הג' מספיק מהר.

בערב, הטרדתי אנשים מסוימים לגבי השאלה שלא הצליחה לי, והיום בבוקר, היה לי חלון של שעתיים מ-9:30 עד 11:30 (שעת ההגשה הייתה 12:00, רק שתבינו), קיבלתי מייל חביב עם תשובה שעזרה לי בדיוק לפתור את הבעיה.

שמחה ומאושרת, סיימתי את התרגיל, הדפסתי אותו, ופניתי לפעולה שהייתה אמורה להיות פשוטה: לשלוח את התשובות שלי בהגשה האלקטרונית, וללכת להגיש ידנית בתאי ההגשה. אבל מה...

מסתבר שמשהו עם הסיסמא שלי לא בסדר, וכמה אנשים שעוד הטרדתי בדרך (והם הטרידו עוד אנשים) לא הצליחו לגלות את הבעיה, כי להם זה עבד לפי הדרך שאני ניסיתי..

בקיצור, היה יום מלחיץ. לא הגשתי כמו שצריך, אבל שלחתי מיילים למתרגל שאח"כ אמר לי שזה בסדר (אפילו נתקלתי ממש במקרה במרצה שלנו אחרי שהלכתי להגיש ידנית, וגם הוא אמר לי שזה בסדר מבחינתו)...

העיקר שעבר ונגמר...

ובכלל, חתיכת שבוע ארוך...

אני חושבת שאם לסכם את ממוצע שעות החזרה שלי הבייתה, הוא שואף ל-8 בערב.

[הנה, רשימה:

יום ראשון- 10 וחצי-11

יום שני- 6

יום שלישי- 9 וחצי

יום רביעי- 8 בערך

והיום חזרתי ב-5 (אבל זה כבר כי נסעתי לקחת את הג'קט מגולף. אגב הג'קט, ביום שלישי שעתיים חלון שלמות התבזבזו לי על כלום שכלל ליסוע לגרנד, לגלות שהוא עוד לא חזר, וליסוע חזרה לגהנום, מה שסתם בזבז לי את הזמן, השאיר אותי רעבה וגרם לי לקנות קרואסון לא-יותר-מדי-חם-וטרי-כמצופה בקפיטריה של מאייר. -_- אבל כן, עכשיו יש לי ג'קט חדש ואלגנטי (ומינוס 90 ש"ח בחשבון) וייתכן והוא אפילו ייראה טוב...)]

זה מתיש...

מה שכן, אני תמיד מוצאת את עצמי עם אנשים מבדרים, אז בינתיים זה די נחמד... אני רק צריכה להתחיל להכיר אותם קצת יותר טוב, ולהסתובב איתם יותר...

למשל את החלון הראשון של שלישי ביליתי עם 2 עתודאים חביבים שתוך כדי שיחה גילינו שגם הם היו באייקון (את נראית לי מוכרת מאיפושהו!), ושאם אני רק ארצה, אני אוכל ללמוד מהם יפנית (ולא, לא רק לדבר.).

ואת צהרי יום ד' ביליתי עם עוד כמה אנשים, ועם מיקו-תשיג-לי-שוקולד, ואפילו הספקנו לאנוס את החתול ייץ! [ולפגוש בלוגר oO]

אז הממ.. כן...

הכל היה כ"כ נחמד אם רק לא היו לי לימודים על הראש!

ובסופ"ש הזה אני מגלה איזה כיף זה להיפטר מכל השיעורים שיש להגיש עד יום ראשון, אבל כמה לא כיף לחשוב שכבר יש מלא שיעורים לאח"כ, שלא להזכיר את תקופת בחני האמצע שמתקרבת בצעדי ענק.

אז הנה, התחלתי את הפוסט מפטפוטים על לסכם חודש סתם, אבל בעצם חשבתי שהנה, שרדתי חודש בגהנום. ולחשוב שלפני שבועיים אמרתי שלציין הישרדות של שבועיים זה משהו..

סופ"ש חביב לכולם!

נ.ב.

היי, תראו מה שלחו לי למייל-

[זה כ"כ הופך לקו-מפריד הרשמי שלי!]

<(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)> ^(^-^)^ <(^-^<) ^(^-^)^ (>^-^)>