דווקא כשאני מנסה להתאמץ ולחפש דברים טובים בעצמי, הנה זה מגיע.

וכי אני יודעת שעוד חודש לא יהיה לי כוח למשהו שהיה נושא חם לפני חודש, זה מגיע עכשיו.

פרויקט 7 החטאים של אראמיס.

ארור תהיה גם אתה.

תאווה

אני חייבת להודות שעל החטא הראשון אני מותקלת. אז כן, הרוב מתייחסים לזה כרדיפה אחרי המין השני, פחות או יותר.. אבל לפי דעתי תאווה היא מילה ממש חזקה, שאני לא בטוחה בכלל שיצא לי לחטוא בה. כנראה שהיא מתחבאת בתוכי ממש טוב אם אף שד לא גרם לה לצאת החוצה.. אבל חכו חכו, אני עוד אגדל...

גרגרנות

Oh, bring it on baby!

כמו שהוא כתב, ואני בטוחה שרבים עוד יכתבו, שוקולד. אם כבר, אם יש לי תאווה כלשהי, זה כנראה לשוקולד.. כהה.. מומס... עם תוספת של שמנת ואלכוהול.. רק המראה יכול לגרום לי לאבד כל חוש כיוון שהוא...

ולא רק, אם זה טעים, נראה טוב על הצלחת, ויש לזה ריח משגע, רוב הסיכויים שאני אמצא את עצמי זוללת את זה, במקום להגיד "לא,תודה, אני שבעה."

הממ... כן... זה מסביר את המשקל הלא-יורד בזמן האחרון..

חמדנות

אתם מבינים, הכל מתחיל מקנאה, שנמצאת קצת הלאה ברשימה. אבל יש כ"כ הרבה אנשים שיש להם יותר ממני, בין אם זה חפצים, או פריטי אופנה או סתם דברים שווים שיש לאנשים אחרים ולי לא, ואני גם יודעת שלא יהיו לי... זה קצת מתסכל, אבל אני חיה עם זה כבר שנים רבות, זה לא באמת ישנה משהו... או ש...

עצלות

מי המלכה, מי? עצם כתיבת הפוסט הזה מראה על עצלנות. אני אמורה לשכב לישון עכשיו כדי שיהיה לי כוח מחר. עזבו. לא. אני אמורה לשבת וללמוד עכשיו כדי להצליח במבחנים קשים שיש לי עוד שבוע, ומה אני עושה במקום?

בכלל.. אני מהאנשים שיעדיפו לוותר על משהו טוב, רק בגלל העצלנות של "אין לי את הכוח לקום, לעשות מקלחת, להתלבש ולצאת" אפילו כדי לבלות קצת מדי פעם.

וכן, אני כועסת על עצמי כל פעם מחדש על כל מקרה עצלנות שכזה, ולא, אני ממש לא בעד שזה יהפוך לחלק מהאופי שלי. פויה.

זעם

גם עם זה קשה לי... אני מורה ברגע זה ממש, למי שראה אותי באמת, אבל ממש באמת זועמת, להצביע ולספר לי. כי אני לא באמת זוכרת.

כמובן שיוצא לי לכעוס, להתאכזב ולרצות לפרק לשק איגרוף רנדומלי את הצורה. אבל להגיע לרמות אמיתיות של זעם – אני באמת בספק...

קנאה

אל תתחילו לסתור אותי. אם הייתם במקומי הייתם מקנאים ב:בחורות שהטבע לא התאכזר אליהן במראה החיצוני, אנשים עם אופי, אנשים שנולדו למשפחה נורמלית (או לפחות כזאת שיכולה להיות נורמלית, או מנסה להיות נורמלית, כזאת עם ארוחה משפחתית של יותר מ"ניפגש בחתונה של X", חום ואהבה ללא תנאי), אנשים שנולדו למשפחה עשירה (היי, אחרי החמדנות הייתי חייבת..), אנשים בעלי כישרון ציור, אנשים בעלי כישרון שירה, אנשי בעלי כישרון, נקודה, אנשים שכותבים טוב, מתנסחים כמו שרק הייתי רוצה להיות, אנשים עם דמיון פורה, אנשים עם הרבה כוח רצון, אנשים שיכולים לקבל החלטות, ילדים צעירים שהולכים לביצפר ואין להם מושג איזו תקופה כייפית זאת וכמה קשה אח"כ, אני מקנאה באלו שיודעים מה הם רוצים מהחיים שלהם, שיודעים מה הם באמת אוהבים ומה עושה להם טוב על הלב, בין היתר, אני מקנאה באלו שיש להם את היכולת לעשות את זה.

אני מקנאה באנשים חכמים. בחיי, הו, בחיי כמה שאני מקנאה ברוב המוחלט של האנשים סביבי. אלו עם יכולת הלמידה, והקליטה, ו"הנחתת התחת" לתירגול נוסף.. אני באמת ובתמים כ"כ 'אפס' ליד רובם, שזה מפחיד. אני רוצה להצליח, אני יודעת שעם קצת השקעה אני אולי יכולה, אבל כאמור, אני גם מקנאה באלו שמסוגלים לסבול את ה"דרך", כדי להגיע לתוצאה.

גאווה

אני לא אאמין לאף אדם שיגיד שלא חטא בחטא הזה אי פעם. לכולם היו עליות ומורדות בחיים, ותמיד כולנו בטופ, ותמיד יש מישהו שהוא יותר טוב מאיתנו. אז פה ושם גם לי היו רגעים מוצלחים במיוחד שגרמו לי "להסתנוור מאור הזרקורים" מה שנקרא.. תחושות מוצדקות יותר ופחות של "אני יותר טובה מהם.." היו לי לא פעם. לא אכנס כרגע לדוגמאות, רובן דווקא די "מזעריות" ומפגרות, אבל הן היו.. לא פעם הרגשתי יותר טוב בסביבה שבה היו אנשים שאיתם יכולתי להרגיש ככה, וכל פעם מחדש זה גרם לי אי-נוחות שכזו עם עצמי, כי אני מודעות טוב מאוד לכמה זה לא בסדר, אבל ככה זה. כמו בחטא הקודם, ליד אנשים שהם 100% יותר טובים ממני אני פשוט גוועת והולכת לאיבוד, וכנראה שבמקרה היותר גרוע, אני פשוט מסתכלת מהצד ומקנאה..

בכל מקרה, אל דאגה ידידיי היקרים, על כל אחת מהפעמים שמצאתי את עצמי באגו-טריפ מטורף יותר ופחות, החיים תמיד ידעו לתת לי סטירת לחי מצלצלת בתמורה..