על מבחנים:

זהו, הסמסטר הראשון שלי בגהנום נגמר לפני שבוע. כלומר, הלימודים נגמרו. מיד אח"כ התחילו המבחנים.

עוד בסוף השבוע שעבר, כשניסיתי לעשות את עצמי לומדת למבחן הראשון, שהיה ביום ראשון (שגם היה בעצם היום הראשון של ה-so called "חופשת סמסטר", או כדברי אחד המתרגלים שלי "כן נו, מה לא מסתדר לכם? לנו זה חופשת סמסטר, לכם זו תקופת מבחנים..*חיוך זדוני*"), הבנתי שהרבה חומר לא יצליח להיכנס לי למוח וכבר די ויתרתי מראש.. במשך רוב יום שבת הייתה לי שיחה עם אימא שהסתכמה ב"זה לא נורא.. גם אני קיבלתי ציונים פחות טובים בתחילת התואר, אח"כ זה משתנה.. למועד ב' תלמדי יותר טוב, וגם יש לי מי שיעזור לך.." (דבר שבתור התחלה נורא מפתיע ומוזר לשמוע ממישהי, שבערך כמו שכתב אחד הכותבים הפעילים פה בישרא בפוסט האחרון שלו, הייתה מאוד קרובה ללהחטיף מכות [או סתם לכעוס יותר מדי] אם הייתי חוזרת הביתה עם פחות מ-95)..

ככה שכבר ביום שבת, נהייתי מבולבלת בין הפיזיקה למבוא, כי שניהם זה מקצועות שהייתי צריכה ללמוד אליהם טוב, כי אני לא רוצה שישבו לי על הראש אח"כ (מה שלא שונה בהרבה מחדו"א לדוגמא, שהיא הסיוט הבא שלי.. אבל את שלושת המבחנים שנשארו לי, אני רוצה לעבור עם ציון טוב ולא להגיע למועדי ב', פשוט כי אני יודעת שאני מסוגלת להצליח כמו שצריך כבר במועדי א'... עכשיו רק נותר לי להנחית את התחת וללמוד כמו שצריך.), וזה היה די מטריד, כי ממש לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.. להתחיל לחזור על חומר מציק בשפת C? לנסות להבין מי זה קוריוליס, ובעיקר היכן קבור אותו הכלב? לגשת בכלל למבחן בפיזיקה או שכדאי לי להמשיך לישון בבוקר יום ראשון?

החלטתי לגשת, למרות שלא באמת ידעתי טוב את כל החומר... בבוקר יום ראשון, גיליתי את הצד היפה והחביב של מטבע ה"אין שכל-אין דאגות". תמיד זה היה הפוך, אבל הפעם, ניגשתי בלי שום לחץ למבחן, בלי לפחד ובלי כלום, פשוט כי לא ידעתי את החומר, לא ידעתי עד כמה הכל מורכב ומגעיל ומסובך וקשה. אמרתי לעצמי שבמקרה הכי גרוע, אני אסמן איקסים אקראיים על טופס התשובות, ואקווה לטוב (אני לא בטוחה שקיוויתי לטוב באמת, כי אז זה היה אומר שהייתי צריכה גם למלא טופס לוטו באותו יום, ולא עשיתי את זה.. ככה שהיה יוצא שפספסתי אופציה להפוך למיליונרית... טוב נו.).

אז היה מוזר לשבת 3 שעות ולנסות לנחש ניחושים אינטליגנטיים, שחלקם התגלו כלא-אינטליגנטיים בעליל, אבל בסוף איכשהו עניתי על חצי מבחן נכון. מה שהיה אמור להביא לי 45 מתוך 90 (שזה אגב, גם הציון הממוצע שהיה לפני הפקטור. אני מקווה שגם שאר האנשים לא הלכו למלא טופס לוטו באותו יום ^.~) אבל היה פקטור הזוי, מה שהעלה את הציון שלי ל-57, שזה עובר. יחד עם שיעורי הבית אמור להיות סופי 67. מה שמביא אותי לדילמה הבאה: לגשת למועד ב' או לא? אני אמנם אראה רק בסוף, כשאדע לאן עוד אני צריכה לגשת למועד ב' (בתקווה שלאף מקצוע >.<), אבל זה ממש מטריד. ברור שלמועד ב' אני יכולה ללמוד הרבה יותר טוב, לשם שינוי גם לדעת את החומר, ולהצליח יותר, ולהוציא ציון גבוה יותר. הדילמה באה בנקודה של האם לסכן את העובר, ולגשת למועד ב' שידוע בהיותו שטני ביותר, או להישאר עם 67 בפיזיקה, ולעזאזל עם הכל, כי במילא הסמסטר הזה לא יביא לי שום הצטיינות דיקן, בטח שלא נשיא, אז מה זה משנה איזה ציונים יהיו לי?

הממ... משהו לחשוב עליו.

ביום חמישי היה מבחן במבוא למדעי המחשב. וול, החומר למבחן כולל פחות או יותר את מה שכבר למדתי בתיכון, רק עם אולי קצת תוספות בנושא סיבוכיות, ומשהו מגעיל שנקרא backtracking שאפילו על השאלה בנושא לא עניתי (רק השאלה הייתה באורך של 3 עמודים, וכשנשארת בערך חצי שעה, יודעים מראש שאין מצב להספיק את זה...). היה מזוויע, וכל היום גם ככה לווה עם אותן תחושות שלפני פיזיקה- אני לא יודעת כלום, היום גם יש חרא של יום, הכל אפור, גשום, והדבר האחרון שבא לי זה לצאת מהמיטה, להתרחק מהשמיכה המחממת, ובאקט מזוכיסטי-משהו, ללכת להיבחן במקצוע שאני לא הכי מסמפטת, בלשון המעטה. אני בספק אם בכלל עניתי שם על שאלה אחת שלמה נכון, אבל שיהיה... קודם כל אני אקווה לפקטור טוב, ואם לא.. יש מועד ב'.. למרות שאני ממש לא רוצה להיבחן בזה שוב, זה מקצוע מדכא כשזה מגיע למבחנים.

והמשימה הבאה, כאמור היא חדו"א ביום רביעי... ~shivering~

עוד לפני בחן האמצע טענתי שחדו"א היא "ההיסטוריה של המתמטיקות". אנחנו צריכים לדעת הגדרות, והוכחות, ובאופן כללי, כשעונים לשאלות, צריך בסופו של דבר לזיין הרבה ת'שכל כדי להוציא ציון טוב. רק שבניגוד להיסטוריה ושות' של התיכון, כאן צריך באמת לדעת מה כותבים, ולכתוב את זה בדיוק לפי הנוסח הדרוש, אחרת יכחסו לכם את הצורה בציונים.. אין שם לדעת "בערך/פחות או יותר" את ההגדרה/הוכחה. וכן, למדתי את זה מניסיון כואב. K

נקווה שילך לי לא רע במבחן, אמנם גם כאן אין לי ציפיות גבוהות, ואני אשמח לעבור (למרות שאני גם אשמח לציון מעל 70, but really, what are the odds?).. לעומת זאת במבחנים שאחרי (אלגברה וספרתיות) אני אשמח לחסם תחתון של 85 (או 90, בהיבט הלא-ריאלי לחלוטין.).. נקווה לטוב.

קצת הוצאת עצבים:

בכלל, השבוע האחרון, התבזבז לי לא מעט על סידורים (note to self: כמעט יומיים שלמים לפני מבחן, זה ממש לא טוב!) נטחנתי עם עמלות בנקים (note to self: כשהפקידה בבנק אומרת לך "כן, ההטבות של חשבון החיילים תקפות ל-3 שנים, ולא לתקופת השירות עצמה, מה שארוך מביניהם." – לא באמת להאמין לה.), אבל הכל נגמר טוב, ונשארה לי אגורה שלמה אחת בחשבון הפיקדון, אך ללא מינוס של מעל 2000 שקל בבנק.

מסתבר גם שמישהו בטכניון חושב שאני טחונה או משהו, כי אתמול קיבלתי מכתב שמבשר לי שלא אושרה לי מלגה עקב מצבי הכלכלי. אוי תודה באמת. כמה אדיב מצידכם לחשוב שאם יחידה שעוסקת בהוראה אכן מסוגלת לפרנס לי את התואר, ותודה שאתם גם מאמינים שאני יכולה להשיג מעל 5000 לסמסטר תוך כדי עבודה בזמן הלימודים, כי כמובן, זה לא שאתם לא קורעים לנו ת'צורה עם כמות העבודות/שיעורים/מבחנים דחוסים, וברור שיש לי 10 שעות פנויות ביום לעשות מה שבא לי!

[זה היה סקאי-צריכה-להוציא-עצבים-אז-סליחה-שנאלצתם-לקרוא.]

על ורדים:

ביום רביעי הגיע לדלת ביתי שליח חביב ("אז את סקאי?", עם מבט משעשע בעיניים. lol), ובידיו מתנה חביבה ביותר מחברי היקר. (:

אז למרות הקיטש בעניין (מי שרוצה להקיא מוזמן לעשות זאת עכשיו ולהמשיך לפסקה הבאה), כל פעם שאני עוברת ליד הורד היפהפה, שגם נפתח כל יום עוד טיפה ועוד טיפה, אני מחייכת חיוך דבילי להחריד, אבל זה כיף (:

ויש גם ברכה מקסימה עם שיר יפה בפנים (:

טוב, טוב, בסדר, אני מבינה את הרמז, תפסיקו, אם כבר להקיא, לא על הבלוג שלי! :P

על מפגשים מהסוג האישי:

ביום חמישי, מיד אחרי שיצאתי מהסיוט של מדמ"ח, ירד גשם, שכמובן, החליט להתחלף למבול שוטף עם חתיכות ברד שלא השאירו הרבה פינות לא רטובות עליי, אבל זה לא העניין... מזל שאימא באה לאסוף אותי, ועוד יותר מזל שהובטח לי סיום חביב ליום פחות חביב, בצורת מפגש ספונטני-חלקית עם קוויקי (הוא אמנם היה ידוע מראש, אבל הכל היה תלוי בסופו של דבר בהאם לאימא שלי יקפוץ הפיוז ליסוע להרצליה בסוף או לא. למזלי, קפץ לה. ^^)

היה מאוד חביב, לדעתי הצנועה לפחות. ישבנו לנו באיזו מסעדה איטלקית, והיה מאוד נחמד.

אחרי זה פנינו להתנחל בתוך קניון ארנה, במטרה לזלול את השוקולד שקיבלתי יחד עם הורד מהקטע הקודם, שהיה מאוד טעים בפני עצמו, ובין היתר התכוונתי לספר לקוויקי על מתנת היומולדת המתוכננת, שהייתה תקועה לי בראש כבר 2-3 ימים לפני והדירה שינה מעיניי רק כי יהיה מאוד מהנה לראות אותה יוצאת לפועל. (ואף מילה נוספת בנושא נכון לעכשיו.)

חזרנו הביתה רק בסביבות 2 וחצי בלילה (ככה זה כשהמבחן רק נגמר ב-8 בערב, ויוצאים לדרך בסביבות 8 ורבע, ובקושי אפשר ליסוע כי גשם עז מתקיף את האוטו הלא-כ"כ-חדש שלכם).

למחרת, לא היה לי הרבה זמן לישון, כי עוד שבוע לפני קבעתי להיפגש עם ליז בגרנד.

אהההההה. סוף סוף יצא לנו להיפגש! אני לא רוצה לחשוב על כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שראיתי אותה, אבל בואו נסכם בכך שזה היה לפני יותר מדי.

היה מגניב למדי, בהתחשב בעובדה שעוד כשהיא הסתובבה בזמן שהיא חיכתה לי, היא פגשה את בת הדודה שלה, שהסתובבה יחד איתנו, ואח"כ עוד יצא לנו לפגוש די במקרה גם את לנה (שאותה בכלל נראה לי שראיתי פעם אחרונה לפני הטיסה לגרמניה..)

באחת החנויות שהיינו בה, תוך כדי חיפוש בגדים לבתדודהשלליז, נכנסה לחנות איזו סבתא (או אם להיות פוליטקלי-קורקט אישה מבוגרת בגיל העמידה שכנראה כבר מזמן עברה את גיל 70) עם שיער צבוע לבלונד, 2 סיכות ענקיות צבעוניות בעיקר בורוד על השיער, תיק גב קטן וכסוף, ג'קט ורוד, חצאית ג'ינס קצרה, גרביונים שחורים ונעלי flats בצבע כסף. אה, ועם משקפיים ורודות. OMG  אני פשוט לא יודעת מה זה היה, אבל זה גרם לי להתפוצץ מצחוק למשך יותר מדי זמן.

בכל אופן, העברנו שם חלק נכבד מהבוקר/צהריים, החלטתי סופית שבפסח אני אלך לחורר את האוזניים, ואם כבר אוזניים- סוף סוף יש לי אזני חתולה לפורים J wheee.

ואם כבר חתולה- אז בדרך חזרה, הלכנו ברגל, ונתקלנו בזוג חתולים חביבים שישנו להם לא פחות ולא יותר על גג של אוטו, שמישהו שם עליו מעין שטיח/משהו גדול מבד, והם פשוט התנחלו להם שם בכיף. (תמונות יהיו כשאני אסיים פילם, ובמקרה הטוב אסרוק אותן אח"כ. K)

פינת הבושה וחרפה: בהפנינג מצאנו צ'יבורשקות, made in china, מכוערים לחלוטין, לא דומים בכלל למקור, והעיקר, כשלוחצים עליהם עם או אומרים "I love you" באנגלית, או מתחילים לשיר שיר אנגלי לא מזוהה לחלוטין. פויה. כ"כ הורס את הצ'יבורשקה המקורי! L

באותה קטגוריה, אני מקווה לטובת סר חופש שיהיו לו כמה דקות בחמישי הבא.

[פינת השוחד: יש לי ספרים להחזיר לך! גאד דמיט -_-]

בפינת הדברים הנוספים שקרו שבוע שעבר: הרישיון חגג שנתיים. היאח להיפטרות משלט ה"נהגת חדשה". מצד שני, עם כמה שיצא לי לנהוג בשנתיים האלה, אולי כדאי לי לא להתלהב יותר מדי -_-

על טלויזיות מקולקלות:

לאחרונה הגיע לביתנו דף תשלום לרשות השידור. כל פעם מחדש אני תוהה על למה לעזאזל אנחנו עדיין משלמים את זה? אפשר לחשוב שבאמת עושים משהו מועיל עם כספי הציבור.. :/

בכל אופן, הבנתי שאם לא משלמים את זה, מעקלים לכם את הטלוויזיה. וזה, מביא אותי לנושא הבא.

בסלון ביתי הצנוע, עומדת לה על שולחן קטן ומקרטע טלוויזיה שחורה וישנה.

כמה ישנה? בת 17 בערך...

היא אצלנו מאז שעלינו לארץ, ועד כה היא הספיקה לחוות כמה וכמה התמוטטויות (אחת אפילו literally כשאותו שולחן מקרטע החליט שאחת הרגליים שלו לא יציבה מספיק, והטלוויזיה פשוט נפלה לה קדימה, על המסך, מגובה של כמעט מטר. מיותר לציין שהגברת שרדה.).. כל פעם שהיא התקלקלה דאגנו לתקן אותה (ולתקן אותה זה סיפור בפני עצמו, מכיוון שהיא לא מאיזו חברה מוכרת, ויש איזה כפר אחד שבו היה המפעל, ונכון לעכשיו הם עסוקים בתיקוני אותן טלוויזיות שפעם ייצרו שם, וצריך ליסוע לשם ולתקן אצלם ובלה בלה בלה.) אבל אף פעם לא התייאשנו, תיקנו אותה, והיא חזרה לחיים כמו חדשה (טוב, כמו טלוויזיה חדשה נכון לאביב 1990.)

בכל מקרה, בשבוע וקצת האחרונים היא שוב עושה בעיות, וכמה זמן אחרי שהיא עובדת, היא עושה fade out והמסך משחיר להנאתו האישית, בעודו משאיר אותנו עם סאונד בלבד.

זה מאוד מטריד, וגורם לאימא לחשוב ברצינות לקנות טלוויזיה חדשה. הבעיה עם זה, שלפי חזון הסלון-לעתיד שלנו (ממ... אני כל פעם נמנעת מלחשוב על כמה זמן עבר מאז שעברנו לדירה הזו, ועל כמה היא לא מעוצבת כמו שדירה חדשה צריכה להיות, וכמעט הכל חוץ מהחדר שלי נשאר עם כל הסידורים הזמניים... -_-), הטלויזיה החדשה אמורה להיות פלזמה, או LCD או לא משנה מה, אבל זה יהיה שטוח ותלוי על הקיר. מממ.. כן.... מאוד ריאלי עכשיו. -_- מזל שלפחות יש כרטיס טלוויזיה במחשב. ^^

בכל אופן, זה גורם לי לחשוב שלעזאזל, לא היינו צריכות לשלם את התשלום הזה לרשות השידור.

גם ככה הטלויזיה לא עובדת, והמעקלים היו חוסכים לנו את העבודה של לסחוב אותה למטה ולזרוק איפושהו.. או לפחות חוסכים את הוצאות הפיצויים להרס הגינה של השכנים מלמטה, במקרה שהיינו זורקים אותה מהחלון פשוט.

על דברים כאלה צריך לחשוב מראש!

וכמה שורות על הנושא החם:

אם היו לי 200,000 שקלים כדי לפתוח עסק, מה שהייתי עושה זה הולכת לבנק ולוקחת הלוואה לפתיחת עסקים.

כי באמת, תראו לי את עסק כמו שצריך, שההשקעה הראשונית בו היא רק 200 אלף שקל!

(כי נראה לי שעם 200 אלף שקל, אני אוכל אולי לפתוח פלאפליה, וגם זה בקושי.)

נ.ב :

אני לא סגורה מה מלמדים בפקולטה לחשמל, אבל למה בכל פעם שאני מדליקה את האור בחדר, זה גורם לרמקולים שלי לנגן חזק יותר? oO

נ.ב. 2:

רק אני מעניקה צל"ש למריאנו על ה"יורי" האחרון, מהפרק של "ארץ נהדרת" אתמול?

איך שהוא שר באופן משובח את שיר הערש הרוסי, ללא טעויות, ובאופן מעורר הערצה פשוט.

ח"ח ענקי!

[לצפיה בקטע (אני מדברת על הסוף...)]

נ.ב. 3:

בא לי להחליף עיצוב.

מישהו מתנדב לעזור?

[אין לי מצפון לבזבז על זה זמן בתקופה הקרובה :/]

(18.2.07- טוב בסדר, החלפתי לבד. אבל ההזמנה לעשות לי עיצוב חדש עדיין תקפה לכל המשועממים ביניכם.)