חשבתי על זה הרגע, וידעתי שאני אשכח אח"כ, לכן העדכון למרות שכבר יש פוסט מהיום (אהמ אהמ.)..

מחר, כאמור, מתחיל סמסטר אביב בטכניון, ואחרי שאיכשהו, בדרכים עקלקלות שרדתי שם את הסמסטר הראשון, הגעתי למסקנה הבאה:

הלחץ שמפעילים פה על הסטודנטים, הוא עצום. טריליון שיעורי בית לתאריכים צמודים, בחני אמצע שחלקם חובה, כמות חומר שדוחסים לסמסטר אחד (4 חודשים), שאם היו מלמדים אותו בתיכון היו פורשים לפחות לאורך שנה, ושלא לדבר על רמת המבחנים הגבוהה.

אחרי 4 חודשי הלימודים, מגיע חודש מבחנים, שהוא רובו ככולו חרישה אחת גדולה (ומי שלא בוחר לעשות את זה הוא או יותר מדי חכם, או בקבוצת סיכון לכישלון), וגם מבחנים, זה דבר שהוא מלחיץ בפני עצמו.

בתקופת המבחנים הזו, מצאתי את עצמי (ולא רק אני, ולא רק אותי) בתחושה של בגרויות, ושל קיץ (היו איזה פעמיים-שלוש שממש יצאנו מתוך בניין אולמן הקודר לשמש נעימה בחוץ), והיום, במבט לאחור, 4-5 החודשים האלה, באמת ובתמים הרגישו לי כמו שנה שלמה.

סמסטר אחד, ואני מרגישה שעברתי כאן שנה מלאה!

זה רק נדמה שכשנכנסים ללימודים האלה, אתם נותנים מהחיים 3-4 שנים. הבעיה היא, שכל שנה, מרגישה לפחות כמו שנתיים. מינוס 6-8 שנים לחיים.

ככה שכן, אני פתאום מבינה. הבחורים האלה (טוב, כי לרוב זה בחורים, לבנות עדיין יש שיער. לפחות לאלו שראיתי כאן. oO) מגיעים לפה בגיל 21 נגיד (נו, ממוצע עם עתודאים, וכאלה P:), ויוצאים אחרי איזה 4 שנים, כאילו שעברו עליהם 8.

לא פלא שהשיער מאפיר כבר מעכשיו, ולא פלא שהחבר'ה שיוצא לי לראות משנים מתקדמות יותר, מודים על כל מילימטר שיער שיש להם.

קצת מפחיד, if you ask me.....

נ.ב. לא, הפוסט הזה לא בא להפחיד אנשים שאמורים להתחיל ללמוד בטכניון, או כבר לומדים שם ושוקלים פרישה מוקדמת.

החיים בסופו של דבר די נחמדים, גם בגהנום, זו סתם הסקת מסקנות כללית.

ולכל אלו שזה נוגע להם - שיהיה לכם סמסטר מוצלח (:

16.3.2007 17:55

עריכה, מצטערת, הייתי חייבת: