שאני אגיד לא להארי?

הוא גם ככה מתלהב מזה שהכל נמצא בפלאפון שלו, ושהוא ייכנס לדפי ההיסטוריה של השיאים שלי, אז לבריאות.

ולמה הציטוט? סיבה מאוד פשוטה, ה-3280 נקודות שהוצאתי במשחק הסנייק בפלאפון שלו, שהיו תוצאה של שיעמום רב, התמכרות עוד יותר רבה, פספוס של שעת הרצאה הפיזיקה [אם כי לזכותי ייאמר שהקשבתי והשלמתי את כל מה שפספסתי עוד היום], ו"פספוס" שיותר נאה לקרוא לו "ניצול יותר יעיל של זמן" של שעת הרצאה בכימיה. הנחש תפס 3/4 מהמסך, האצבע ביד שמאל כבר התחילה לרעוד מרוב זה שהשריר היה תפוס, אבל לא ויתרתי. ובסוף אפילו נפסלתי רק כי הכפתורים עבדו לא משהו (ולא, זה לא "תירוצים, תירוצים", אפילו הוא ראה שזה לא לוחץ טוב קודם...).

עכשיו הארי הולך לו ומשוויץ לפעמים לאנשים רנדומליים שהוא שבר שיאים של סנייק. נו טוב, שיהנה. לי הרי יש בלוג להשוויץ בו. P:

[וכן, אני בטוחה שאתם, או מישהו שאתם מכירים, או מישהו שמכיר מישהו שאתם מכירים, עשה יותר מזה. מה שאתם לא יודעים, זה שלי אף פעם לא היה פלאפון עם סנייק, ולא יצא לי להתאמן על המשחק הזה כמו כל בנאדם אחר. אז שושו.]

אז... מה עוד על סדר היום?

הממ.. רשמים מיום רביעי שעבר:

אני צריכה למצוא חברים חדשים. או לפחות כאלה שלא יעדיפו לשרוץ בחוות המחשבים במקום להתפנק על הדשא בצהרי יום ד', כשיש הופעות.

ובכל זאת בסביבות 2 אחה"צ מצאתי את עצמי מנסה להשתזף בשמש, פוגשת אותו ואת סשה, ומוצאת את שלושתנו ממלאים איזה שאלון על עתיד ארצנו הקטנטונת. בחורת השאלון אפילו אמרה שאנחנו יכולים לקבל את העט במתנה, ומיד הבחנתי שכתוב עליו "ישראל 2020. זוכרים את העתיד". התחלנו לצחוק על זה שישראל תהיה קיימת בשנה הזו. עצוב. מאוד עצוב.

ביום חמישי אחה"צ התחיל סופ"ש ארוך של התנחלות אצלו, ובחיי, כ"כ מרגישים את ההבדל בין סופ"ש רגיל לאחד שמתחיל יום קודם. מוי כיף ^^ (וזה אפילו יותר כיף כשמסיעים אותך ישר מהבית)

בשישי דבר יוצא דופן וראוי לאזכור הוא שאזניי חוררו מחדש (!) אינה הצליחה להפתיע אותי עם מתנה לקראת חג הפסח, שכללה שרשרת וזוג עגילים פרי ידיה. הייתי בשוק מההפתעה הלא צפויה הזו, ועוד יותר בשוק ממה שקרה אחרי שאמרתי עשרות תודות בנוסף למשפט "איזה יופי! בדיוק בפסח תכננתי ללכת לחורר את האזניים מחדש!". היא התחילה לתחקר אותי כמה זמן הן סתומות, ולנסות לשכנע אותי שהן לא באמת סתומות והחור עדיין קיים, למרות שטענתי שוב ושוב שבבית ניסיתי כמה פעמים עוד לפני יותר משנה להכניס עגילים, אפילו בעובי דק יחסית, וממש לא הצלחתי. מצאתי אותה חוזרת אל החדר כעבור כחצי דקה, מצוידת בעגיל זהב ומשחה כלשהי, מפצירה בי לנסות להכניס אותו. וול, אני בתור אחת שלא מחבבת לחורר אנשים [לפחות לא באמת], ובמיוחד לא את עצמי, ממש לא רציתי, וכן, אפילו קצת פחדתי. לבסוף, היא פשוט ניגשה והצליחה להשחיל את העגיל תוך פחות מדקה. אחרי כמה זמן (כשבאמצע נזכרתי שהחור השני, הימני, הוא קצת באלכסון), גם העגיל השני היה בפנים, ופאק, זה היה הזוי ומוזר. ובעיקר, לא צפוי.

מאוחר יותר הורדתי אותם, ועדיין נשארתי מתלהבת, כי בכל זאת, זה משהו שהייתי צריכה לעשות מזמן, ונשאר אצלי דחוק ל"מתישהו", ופוף, אני כבר לא צריכה לדאוג לגבי זה.

מה שכן, בבוקר יום ראשון, מצאתי את עצמי נאבקת עם הניסיון להכניס את עגילי הזהב של אימא, שהם בין היתר העגילים הראשונים שהיא הלכה איתם כשעשתה חורים באזניים. זה לא הלך בפעם הראשונה, ואז נמאס לי, ובמילא אימא ביקשה שאני אלך לסופר, אז כמו ילדה טובה השארתי את זה בצד, במחשה שאני אעשה את זה כשאחזור מהטכניון. הבעיה הייתה, שכשחזרתי מהסופר, ועמדתי לצאת [בזמן!] לטכניון, בערה בי רוח העקשנות והייתי חייבת, אבל חייבת להצליח להכניס את העגילים לבד, כי פתאום היה לי מוזר, שאינה הצליחה לעשות את זה כ"כ מהר, ואני לא מצליחה להכניס אפילו מילימטר וחצי מהעגילים האחרים.

אז זה לקח סה"כ משהו כמו חצי שעה, עם קצת הפסקות באמצע, אבל מצאתי את עצמי מגיעה ב20 דקות איחור להרצאה בתכן, אך מאושרת עד הגג מזה שהצלחתי במשימה לבד-לבד-לבד. [ובכלל, זה היה מזל שהייתה לי המשחה ההיא, ככה הייתי דוחה את זה באמת לפסח, כי עוד הייתי צריכה להוסיף לרשימת המטלות השבועית שלי, ללכת ולקנות אותה.]

 חוץ מזה, למצוא את עצמי מחפשת וודקה, בבוקר יום ראשון, היה סיטואציה מבדרת למדי.. ^.~

ואם כבר רשימת מטלות שבועית, אני כבר על סף לקרוס, וזה עוד בלי שאני אצטרך לעשות את כל מה שבאמת תכננתי. יש לי כ"כ הרבה דברים לזכור על הראש (מה שאפילו גרם לי להתעורר בבוקר יום שני עם כאבי בטן חזקים מדי, שלימדו אותי מסקנה חשובה למדי), שאני לא יודעת אם אני אספיק הכל, ומה אני אשכח, ומה אנ אזכור ופשוט בעעע.

אפילו ישבתי בהרצאה בתכן, בראשון וניסיתי לתכנן לעצמי לוח שבועי לימים הקרובים, שאני לא הכי עומדת בו, במיוחד לא בדברים הקטנים שעלולים להצטבר לי מחר, וזה לא נחמד... :/

חוץ מדברים לעשות, בקצה הדף עשיתי גם רשימה קטנה של דברים לקנות בדיוטי-פרי.. בין השורות השונות של דברים שבאמת צריך, רשמתי גם שוקולד. עם סימן שאלה [יש איזה 2 סעיפים עם סימן שאלה, כי זה לא באמת דברים שאני חייבץת לבדוק שם]. הארי הציץ ברשימה הזו ואמר: "רגע, יש סימן שאלה ליד השוקולד?!" ידעתי שזה אכן לא במקום, והוספתי ליד זה כיתוב: " (סליחה..) !!! " (הסימני קריאה באו במקום הסימן שאלה במקור ^.~)

זהו, עכשיו הרשימה בסדר. חוץ מהעובדה שאף אחד לא רוצה בושם מהדיוטי פרי, איזה אנשים מוזרים....

אתמול בין 8 וחצי ל-7 וחצי, הייתה לי שעת חלון אחת בלבד [כן יום סיוטי, אבל הוא לא יהיה ככה אחרי פסח..], והלכתי בה לבקר את הארי במעונות המזרח חדש שהוא קיבל רק יום קודם. מאצתי את עצמי ממש מתלהבת, כי לעומת עזה, זה הטופ של הטופ. דירה שווה ביותר, ואפילו יש שם מעלית.

היום סוף סוף מצאתי תרגול פיזיקה ראוי (וזה היה קשה כי המתרגלת שסידרתי בהתחלה, היא ממש לא משהו, והיא עוד המתרגלת הראשית -_-) ואתמול התחלתי ב8 וחצי כדי לנסות אחד אחר, שהוא גם לא הכי משהו.. והיום סוף סוף מצאתי אחד, וזה טוב. עכשיו רק נשאר להחליט לגבי הרצאות מד"ר.. כדאי לנסות בוידאו.. וכנ"ל לגבי פיזיקה. עם כל כמה שסוקר הוא ספק ציטוטים נהדר, זה עדיין לא גורם לו להיות מסביר-החומר הכי טוב שיש.. וזו בעיה, בעיקר בקורס שהוא בפני עצמו קשה. חוץ מכל זה, מעבדה בפיזיקה זה דבר רע. זה מבזבז יותר מדי זמן, ממה שהנקודה האקדמית עליו שווה. פויה. ועוד בפינת הפויה- כמות השיעורים שנחתה על חופשת הפסח: 2 תרגילים סיוטיים בתכן לוגי, 2 גליונות בחדו"א, 2 בפיזיקה, ויש לי עוד ללמוד למועד ב' בספרתיות. גרררררררררררררררר. >.<

אני צריכה לסיים במשהו טוב.......................

אה, הנה, תראו איפה אני אהיה מחרתיים:

[וזו רק אני, או שזה נורא מבדר שמלון עם שם של מחוז בקליפורניה, בנוי בסגנון של אמסטרדם?]

סקאי, שמישהו יגרום להמון דברים להיעשות בעצם, INC

עריכה:

אתמול באמצע הרצאה במד"ר, נשמעה הצעקה הבאה מכיוון אמאדו: "אהההההההההההההההההההההההההההההההההההה".

עוד קורבן של חדו"א נכנס לסטטיסטיקה?

יש יותר מדי חתולים מיוחמים בימינו:

קולות מבחוץ: "מיייררראאאו"

סשה, עם מבט מוזר: "את שמעת את זה?"

אני: "כן, זה בטח פלאפון של מישהו.." [מה? שמעתי כבר פלאפונים שעושים בדיוק את הקול שנשמע ממקודם!]

נשמעים שוב: "מררררראאאאאאאאאאאאאאאאאווווווווווו.. מיאו מיאו מרררררררררררררראאאאאאאאאאאאאאאאוווווווווווווווווווווווווווו"

סשה: "פלאפון, הא?"

אני: "טוב, כנראה שלא..."

פה כבר לא היה ספק שאלו חתולים מיוחמים מהגינה בחוץ, אבל כשבאתי לבדוק איפה הם, הם כנראה נעלמו לפינה חשוכה.

בנוסף, כשחזרתי ביתה, ליד אחת הגינות ליד הבית, עמדה חבורה של ילדים שצעקו "הם צריכים להשיג חדר!", כשעברתי לידם, ראיתי שאותה חבורה, יצאה לתחקר את חיי המין של החתולים, כי היו שם איזה 4-5 חתולים, לפחות 2 מהם עומלים קשות על הבאת חתלתולים חדשים לעולם.

מיאו ^^

28.3.07

עריכה, שוב, כי לא יהיה לי עוד מתי.

Fuck yeah!!!!!!!!!

עברתי מדמ"ח!

אנוכי שמחה ומאושת עד הגג!

[מחר אני אפילו אוכל להגיד רשמית- עד השמיים! ^.~]

שיהיה לכולם סוף שבוע נעים.

וכן, תקראו, תקרוא ואל תגיבו. go on!

P: