ציין\י את מינך, גילך, ותק בבלוג (כמה חודשים הוא קיים), ומספר עדכונים המתפרסמים בממוצע בחודש. מהו בכלליות סגנון הבלוג שלך? (יומן אישי \ אינפורמטיבי \ הצגת דעות ופרשנות \ אלבום תמונות \ מקום לפרסום יצירות \ מקום ליצירת דיון \ אחר?)
בהתאמה:
נקבה,
אני נמצאת בעולם הזה כמעט 20 שנה,
הבלוג הנוכחי קיים קרוב ל-3 שנים, אבל בינתיים 34-35 חודשים.
מספר העדכונים המתפרסמים בממוצע בחודש (עפ"י חישוב של 553 עדכונים, לא כולל הנוכחי, עבור 34 חודשים): 16.
לבלוג אין יותר מדי סגנון לצערי הרב. הוא הכי קרוב ללהיות יומן אישי, אבל אפילו את זה הוא לא עושה כמו שהייתי מצפה ממנו, ככה שבואו נתפשר על "יומן אישי-אחר".



1) מה היו הסיבות שהביאו אותך לפתוח בלוג מלכתחילה? האם מאז השתנו או נוספו סיבות שבגללן את ממשיכה לכתוב?
הסיבות הן בעיקרון כמה. הנדושה והלא הכי רשמית היא "שיעמום", ופשוט רצון לראות איך זה, ומה זה בלוג, "מבפנים". באתי, ראיתי כי טוב, ראיתי שזה ממלא את זמני הפנוי, ושזה די כיף לכתוב (אני נהנית מכתיבה גם ככה, רק שהזמן הפנוי בוזבז מראש על אינרטנט, וגם רציתי עוד לפני זה להתחיל יומן-מחברת פרטי שכזה, הבלוג פשוט בא לשלב את 2 הדברים שהייתי צריכה באותה תקופה: אינטרנט לוריד, ולכתוב יומן), ובהחלט כיף שפה ושם גם באים אנשים ומגיבים על מה שכתוב, ככה שנהניתי מזה. בין היתר, עצוב ככל שזה לא יהיה, אבל מהיותי אדם שלא מצליח לשמור על קשרים, זו דרך לא רעה להתעדכן מדי פעם בשלומם של לא מעט אנשים שאני מכירה אישית (יותר ופחות) ופשוט לראות מה קורה איתם.
לגבי הוספת או שינוי סיבות לכתיבה, אני לא יודעת. לא הקדשתי לכך מחשבה יתרה, אבל כל עניין התיעוד העצמי, ולא רק עצמי, הוא די מה שמדרבן להמשיך.
אה, וזה גם די ממכר.

2) עד כמה הדמות שאת מציגה בבלוג, זהה ל"אני" האמיתי שלך (במילים אחרות: עד כמה הדמות שלך בבלוג נאמנה לאופי האמיתי שלך ביומיום)? האם הזהות שלך בבלוג עדיפה בעינייך, בהשוואה לזהותך במציאות?
קודם כל טוב לדעת שאמורה להיות לי "דמות" בבלוג. P:
האמת, אני לא ממש יודעת. אני לא מתאמצת יותר מדי (או בכלל, עד כמה שזכור לי) ליצור פה דמות ממש שונה ממי שאני, אבל ככלל באינטרנט יותר קל לתקשר עם אנשים ולהיות פתוחים מאשר בחיים, לפחות בשבילי.
במציאות אני בנאדם משעמם למוות, ובעיקר - נטול אופי לחלוטין.
אני באמת לא יודעת איזה רושם נוצר מהבלוג (אתם מוזמנים לספר לי P:), אבל אני מקווה שלפחות פה אני מעניינת יותר.

3) האם הצגת פעם תמונה שלך בבלוג? אם כן, האם את נוהגת לפרסם תמונות מחייך לעיתים קרובות, כחלק מהשגרה?
מממ... הדבר היחיד שאני זוכרת זו תמונה מפורים שבה לא רואים את הפנים שלי, ועוד תמונה מיומולדת 19 של ליז, שגם שם לא רואים את הפנים שלי, ככה שאם הכוונה לתמונות שמהן ממש אפשר לזהות אותי- לא.
לא פירסמתי, וכל עוד נשמתי בי, גם לא אפרסם.

4) מה מהפרטים האישיים הבאים הופיעו בבלוג שלך: שם פרטי \ שם משפחה \ גיל \ תאריך לידה \ מקום מגורים \ שם בית ספר, תנועת נוער, מקום עבודה או כל מוסד אחר שאת לוקחת בו חלק
גיל, תאריך לידה כנראה, מקום מגורים- לא במפורש, לא במדויק לפחות, אבל יש לא מעט פוסטים שמהם די קל לנחש.
המוסד היחיד שבו אני "לוקחת חלק" ומוזכר כאן, בעיקר לאחרונה (ואני לא יודעת אם זה טוב או רע, אבל בואו נקווה שזה סימן טוב אם הוא יהיה מוזכר פה גם במשך ה-3 וחצי שנים הבאות), הוא הטכניון, ומזה קשה להימנע..

5) אילו מפרטי התקשרות הבאים מופיעים אצלך בבלוג: כתובת אי מייל \ לינק לאתר אישי (מקושרים, מיי ספייס, שוקס וכד’) \ תוכנות מסרים (מסנג’ר, ICQ וכד’)
מופיע אי-מייל שבו אני מקבלת תגובות לבלוג, וכל מיני שטויות מישרא, וזו המטרה היחידה שלו גם (אני לא מוציאה משם דואר יוצא)...
בעצם, גם פרסמתי כתובת ג'ימייל כשהייתי צריכה אתכם לכל מיני שטויות קטנות, אבל בשביל זה צריך לחטט פה.
בכל מקרה, אני לא ממש מתכוונת לפרסם כתובות של תוכנות מסרים, מי שרוצה ליצור קשר תמיד מוזמן להשאיר תגובה, עם הפרטים שלו, או לשלוח מייל ואני אצור קשר אתכם.
[וזה בסדר, אתם לא תהיו הראשונים שעשו את זה..]

6) האם את תופסת את הבלוג כהמשך ישיר לחיי היומיום שלך, או כסוג של מקום שאפשר לברוח בעזרתו מהמציאות?
בעיקר כבריחה מהמציאות, לפחות אם הבנתי את השאלה נכון.
יש לא מעט פוסטים, כולל הפוסט הנוכחי, שכתבתי רק כדי לא להתמודד עם הלחץ מסביב, רק כדי לא לחזור ללמוד לפחות לחצי שעה-שעה, ורק כדי להתנתק מכל הדברים שרודפים אותי [וקוראים להם גליונות מת'נט בין היתר]...
מצד שני, כשאני כותבת פוסט, הוא בד"כ מדבר על חיי היום-יום, ככה ש.... שוב, קצת קשה להבין את השאלה..

7) דרגי בין 1 ל- 10 את מידת החשיפה העצמית שלך בבלוג (שיתוף הקוראים בחוויות אישיות או אינטימיות, רגשות, זכרונות, פרטים אישיים וכל דבר שהוא בגדר "פרטי")
בואו נגיד שככל שעוברים החודשים, אפשר לצייר עקומת מספרים שכזו שרק יורדת ממשהו ברמה של 8-9 לרמה של 2-5 (תלוי בנושא ותוכן הפוסט..) לאחרונה..

8) דרגי בין 1 ל- 10 את מידת המוחצנות העצמית שלך בבלוג (האם את ביישנית, סגורה וחרדה לפרטיותך, או ישירה, חסרת עכבות ו-"בלי אלוהים")?
שאלה קשה...
נניח ש-5, כי זה די באמצע. אני ממש לא מסגירה דברים שלא מתחשק לי שכל מיני אנשים יקראו, דווקא כי בפני אנשים שאני מכירה אני לא יכולה להיפתח, זו גם הסיבה שבמשך הזמן, ככל שהצטברו פה יותר ויותר אורחים שמכירים אותי, גם הפסקתי אפילו לחשוב על לפרסם פה מידע ממש אישי.
ככה שלפעמים אפילו פרטים שיכולים להיראות שוליים מהחיים שלי וכתובים כאן, מבחינתי, ברגע הכתיבה, הייתי צריכה להיאזר בלא מעט תחושת "בלי אולוהים" כדי לכתוב אותם..
ולצערי בזמן האחרון זה לא משהו שתלוי רק בי, או הוא רק "בגללי".

9) האם את מוצאת שקל לך לשתף את הקוראים בבלוג בפרטים אינטימיים מחייך, יותר מאשר עם מכרים פנים אל פנים? אם כן - איך את מסבירה את זה?
כמו שניסיתי להגיד קודם, תיאורטית, אם היו לי 2 עולמות של "קוראי הבלוג" ו"מכרים אישיים" (פנים מול פנים זה מושג שלא תופס יותר מדי בהתחשב בעובדה שאפילו את החברות שלי אני רואה אחת לכמה חודשים טובים, וגם בטכניון כמות החברים יותר מדי מוצמצמת לדעתי), זה היה מאוד נחמד, והייתי עונה בקלות, שהרבה יותר קל לי לשתף את קוראי הבלוג, או במובן האמיתי יותר "אנשים שאינני מכירה, והם אינם מכירים אותי, ואני לא אאלץ לפגוש בזמן הקרוב ולהתמודד איתם 'פנים אל פנים". רק שזה קצת בעייתי בהתחשב בעובדה שרוב די מוחלט של קוראי הבלוג הם גם אנשים שמכירים אותי, פגשו אותי, יפגשו אותי, ואני מקווה שעוד ישמרו איתי על קשר בזמן הקרוב לפחות, ככה שכבר מהתחלה אין הרבה הפרדה בין הבלוג למכרים...
בכל מקרה, חשבתי על זה גם בעבר לא מעט פעמים ואין לי יותר מדי הסברים לזה. בד"כ אני מרגישה הרבה יותר נוח להפתח ולדבר חופשי עם אנשים חדשים, מאשר עם מכרים שלי. (והיי, דגש על הבד"כ.. כי בסופו של דבר אני צריכה את האנשים שלי וזהו..)

10) כמה אנשים שאת מכירה הכרות אישית (חברים לכיתה, משפחה וכו’) מודעים לקיומו של הבלוג שלך? כיצד נודע להם על קיומו?
וואו................
שאני אתחיל לספור?
אני לא חושבת שיש לי אפילו קנה מידה, אבל אני מניחה שאני אצטרך הרבה יותר מ-2 ידיים בשביל זה.
בעיקר כי אני סיפרתי. בהתחלה רציתי לשמור על פרטיות אבל עם הזמן פשוט לא יכולתי, וגם לא מעט אנשים שהכרתי פתחו בלוגים, ומהגבה אנונימית זה הפך להגבה עם הקישור לבלוג, כנפוץ כאן, ואז מן הסתם לא הכחשתי שזו אני..
ויש גם יחידי סגולה שהגיעו לכאן לבד והבינו שזו אני.. לחלקם יש אישור לקרוא, לחלקם אין..
הממ, וזהו נראה לי.

11) האם התחרטת פעם על משהו אישי שחשפת בבלוג? אם כן - למה?
מממ... לא יותר מדי..
יש איזה פוסט או שניים שמתחשק לי למחוק מהארכיון, פשוט כי הם אישיים מדי לאופי של הבלוג הזה כיום. הם היו רלוונטיים אז, אבל היום הם פשוט משהו שמתחשק לי למחוק מכאן..
(אבל אני כנראה לא אעשה כי האצבעות שלי לא מסוגלות ללחוץ על כפתורים שקשורים למחיקה, ככל הנוגע לבלוג הזה.)

12) האם הרגשת פעם שאת לא מסוגלת לכתוב משהו בבלוג שלך, כיוון שידעת שמכרייך עשויים לקרוא את זה, מה שהיה יכול לפגוע בפרטיותך?
כן.
ולא פעם.

13) האם היית אומרת שככל שכתבת יותר זמן בבלוג, הרשית לעצמך להיפתח יותר ולגלות לקוראים יותר על עצמך? או שמא היית גלויה לחלוטין כבר מההתחלה?
בדיוק ההפך.
בהתחלה רציתי לכתוב פה הכל. או לפחות כמעט הכל, אבל עם הזמן איבדתי שליטה על כמות הקוראים שמכירים אותי, ככה שזה הפך לבלוג של יום-יום, עם פה ושם שיתופים של דברים משעשעים.. לא הרבה מעבר לזה..

14) האם את מתייחסת לתגובות אנונימיות בבלוג שלך באותו אופן שאת מתייחסת למגיבים מזוהים? האם יש בד"כ שוני באופי של תגובות מזוהות בהשוואה לתגובות לא מזוהות?
אני משתדלת להתייחס לכולם אותו דבר.. מה גם שאין לי פה יותר מדי תגובות לא מזוהות..
אני רואה את זה לא מעט בבלוגים אחרים שתגובות לא מזוהות באות מאנשים פחדנים שבאים להביע דעה כלשהי, בין אם היא לטובת הכתוב או כנגדו, אבל התגובה עצמה כ"כ טיפשית, שהם פשוט לא מזדהים בשמם.
אצלי למשל, יש רק תגובה אחת נטולת שם, שעדיין אין לי ממש מושג מי השאיר אותה, אבל היא דווקא זכורה אצלי לטובה, פשוט כי היא קרעה אותי מצחוק.
בד"כ לתגובות לא מזוהות אני מתייחסת גם בהסתייגות קלה, שכן רוב האנשים שאני מכירה ומגיבים פה, תמיד מזדהים, ואין להם סיבה ממשית לא להזדהות..

15) האם את נוהגת להגיב לפעמים בבלוגים של אחרים באנונימיות (מבלי להזדהות)? אם כן - מאיזו סיבה?
הנה משהו להוסיף לרשימת ה"נוור". את זה דווקא לא יצא לי לעשות...

16) האם עשית פעם שימוש ביותר מזהות אחת בישראבלוג (כלומר: האם התחזית למישהו אחר, או הצגת את עצמך באותו פרק זמן תחת שתי זהויות שונות)?
להגיב אצל קוויקי פעם אחת, כשהוא בטעות השאיר את היוזר שלו על המחשב שלי, נחשב? P:
כי אם לא, אז לא.

17) האם מחקת פעם בלוג ישן והתחלת אחד חדש, עם זהות חדשה? אם כן - למה נטשת את הזהות הקודמת?
שוב, את הבלוג הזה אני לא אמחק ככל הנראה לעולם. לפחות לא במודע, ובטוח לא בכוונה.
הסיבה היחידה שיכולה להיות לי לנטוש, זה עניין ההכרות עם הקוראים, שזה פשוט גורם לרמת צנזורה גבוהה מדי..
אבל זה לא מטריד אותי יותר מדי לאחרונה.. אני גם ככה לא מפרסמת יותר מדי פוסטים, וגם כשכן, משום מה יש לי על מה לכתוב...

18) האם אי פעם נפגשת באופן אישי עם קוראים שהכרת דרך הבלוג שלך?
כן.

19) האם לקחת פעם חלק במפגשי ישראבלוג השונים?
טוב, אז הייתי על גג עזריאלי איזה פעמיים בזמן שהיה שם מפגשישרא.
אבל בד"כ זה היה פשוט כדי לפגוש כמה אנשים שרציתי לפגוש, וידעתי שיהיו שם, ולא היה לי ממש זמן אחר לתאם, וזו הייתה הזדמנות מצוינת.

20) האם את מוצאת שככל שבלוגר חושף יותר פרטים על עצמו (ובמיוחד תמונה), הוא נחשב לבלוגר אמין יותר? האם זה בכלל משנה בסביבת הבלוגים?
תלוי באיזה פורמט של בלוג.. ולא מעט, בגיל כותב הבלוג (רשע ככל שזה יישמע).
לפעמים כן, אבל לדעתי בד"כ זה לא כזה משנה.
זה בטוח לא מה שיגרום לי להמשיך או להפסיק לקרוא בלוג מסוים.

21) "המשחטה" הוא בלוג בו מוצג בכל פעם סט תמונות של בלוגר, שנתן הסכמתו לכך, והגולשים מתבקשים לתת לו ציון כללי. האם ביקרת אי פעם בבלוג זה? האם השארת תגובה? האם הייתה זו תגובה אנונימית או שהשתמשת בכינוי הרגיל שלך?
ביקרתי.
לא השארתי תגובה.

22) האם את מעריכה שהיית מעיזה לפרסם את תמונותייך בכזה בלוג, לעיני מאות קוראים, כאשר הכינוי וכתובת הבלוג שלך מופיעים לצידם?
לעולם לא.

23) מהן לדעתך הסיבות שמביאות את אותם בלוגרים לחשוף את עצמם ככה בפני כולם (רצון להתפרסם? חיזוק אגו? עצות לשיפור עצמי? שיעמום? אחר?)
בדיוק כל אלה.
הרצון להתפרסם, ולחזק את האגו בעיקר.
אני מאמינה שאצל חלק זה עניין השיעמום, ורצון לקחת חלק בכל ההייפ הזה מסביב, או פשוט "בשביל הכיף/הספורט".. אבל לדעתי הם מועטים...

24) האם את זוכרת מקרה שבו בלוגר פרסם את תמונתו, והתאכזבת לגלות שהוא שונה מכפי שדמיינת אותו?האם הצגת אותה תמונה שינתה אצלך משהו בהערכת הבלוגר, או בהערכת הבלוג?
ממ.. זה מוזר... אני כמעט תמיד מדמיינת אנשים אחרת לגמרי מאיך שהם נראים כשהם פתאום שמים תמונה..
זה לא "מאכזב", אבל זה לפעמים מוזר, בעיקר במקרים של לדמיין מישהו בצורה מסוימת במשך זמן רב, ולראות תמונה אחרי הרבה זמן שדמיינת אותו באופן מסוים, זה רק מוזר ודורש להתרגל, אבל זה לא משהו שגורם להעריך אחרת את הבלוגר או הבלוג. לפעמים זה אפילו גורם להעריך יותר (ומצחיק, אבל זה קרה לי דווקא באיזה מקרה או שניים שהתמונות לא היו של "דוגמנים" או משהו שדומה לזה..)

אני שוב מתחילה סמסטר ברגל שמאל. הספיקו לי כמה שעות של בהיה בשאלות פשוטות-רצח בחדו"א כדי להבין שאני מטומטמת וחסרת מוח ולא מסוגלת לפתור דברים פשוטים. וזה עוד בלי להציץ בשיעורים בפיסיקה. ובגליון הבא של חדו"א.

ובלי להתחיל ללמוד למועד ב' בספרתיות. אני צריכה הארכת זמן. למישהו יש כמה ימים מיותרים שאפשר לקנות?