הקדמה, או: תמיד טוב לדעת שיש לי קוראים נאמנים:
(מאתמול)
oren (23:48) :
תעדכני!!!!!
NightSky (23:49) :
מה לעדכן?
oren (23:50) :
את הבלוג!
NightSky (23:50) :
למה?!
NightSky (23:50) :
אה.. פחח
oren (23:50) :
כי ביקשת שיזכירו לך!!
NightSky (23:50) :
זה בסדר, כבר עשיתי ראשי פרקים לפוסט העתידי
NightSky (23:50) :
חחח
NightSky (23:50) :
הסימני שאלה הבהילו אותי...
oren (23:50) :
ראשי פרקים.. פששש
oren (23:50) :
פוסט גדול עומד בפתח
NightSky (23:50) :
זה שרבוט של כמה מילים שאמורות להזכיר לי מה רציתי לכתוב..
oren (23:50) :
טוב
NightSky (23:50) :
הוא לא יהיה גדול, הוא יהיה דווקא די קצר, אבל יכיל כמה משפטים שלא בהכרח קשורים אחד לשני
oren (23:50) :
^_^
NightSky (23:51) :
חחח, מצחיק אחד. :-P
oren (23:51) :
קצר זה טוב! אפשר לקרוא את כולו!
חלק א': פינת ה"בואו נחנך את סקאי!":
השבוע, את תפקיד "מחנכי הסקאי", תפסו להם האנשים שמשבצים סרטים בלוח השידורים של ערוץ 10 ו"יס".
ביום שבת, עם כמות פרסומות הוגנת יחסית (למרות שהייתי מורידה גם את ה2-3 מקבצי פרסומות שהיו בשעה), ערוץ 10 שידר בלילה את "אינסטינקט בסיסי".
כן כן, כמעט הגעתי לגיל המופלג של 20, מבלי לראות את אחד הסרטים היותר טובים ששנות ה-90 ושרון סטון הביאו לעולם, אבל בזכות עירנות מצד אימא, ושביתת הסטודנטים (שכן הייתי נאלצת לוותר וללכת לישון, בכל זאת, זה נגמר בשעה 2 בלילה :/), הושבתי את עצמי מול המסך, עם קערת פופקורן (למרות שהייתי מפוצצת מהארוחה אצל הקרובים ביקנעם), יכולתי לראות סוף סוף את הסרט הזה.
ומסקנותיי הן: "וואו! הוא מעולה!" וזהו. חובה למי שעוד לא ראה אותו.
כמה ימים אח"כ, או אם לחפש ולמצוא בדיוק, אז ביום שני, ב"יס" שידרו את "שבעה חטאים", גם סרט מעולה, עם שחקנים מעולים.
חוץ משניהם, אתמול היה גם את "כלבי אשמורת" של טרנטינו, שאמא שלי לא הסכימה לראות פעם שנייה, כי פעם אחת הספיקה לה, רק שאותו הצלחתי לפספס, למרות שאחה"צ נורא התלהבתי מזה שאני אוכל להשלים גם אותו.. -_- נו טוב, בהזדמנות.
חלק ב': אל תתנו אגוזים למי שאין לו שיניים (או: סקאי מנסה לחשוב, וזה מה שיוצא.)
תהיה מס' 1:
עד כמה זה עצוב, שאחרי חופשת פסח שלמה (שבוע וחצי בערך), ואחרי שיש שביתה באוניברסיטאות מאז סוף החופשה, כלומר, כבר שבוע וחצי, אנשים עדיין נאבקים לסיים את שיעורי הבית שניתנו להם עוד לפני החופשה?
תהיה מס' 2:
למה לכל הרוחות החליטו להחזיר את המעבדות, למרות שיש שביתה.
ולא, התירוץ של "קשה להשלים אותן אח"כ", לא מתקבל. לא רוצה. אני מעדיפה 10 הרצאות, ולא מעבדה אחת. >.<
תהיה מס' 3:
למה לכל הרוחות יש נינט ושלמה ארצי ביום הסטודנט השנה? ולאן נעלמו כל האמנים השווים שבאו לפה שנה שעברה? :(
סקאי להיות מאוכזבת.
[אבל עדיין אופטימית! יהיה כיף! נכון? נכון?! נכון?????]
מסקנה, לשם שינוי:
אני באמת שונאת את האנשים של ספרתיות.
עזבו שלא הייתי צריכה לגשת באמת למועד ב' הזה. לא למדתי אליו כמו שצריך, והבטחון העצמי שקיבלתי ביום המבחן, היה זיוף ושכנוע עצמי, ותו לא.
אבל למה, למה עשו פקטור פחות טוב מהמועד א'? למה? זה הוריד לי את הציון הסופי של המבחן ב2 וחצי נקודות, ואת הציון הסופי, ממה שהיה לי קודם, וגם ככה היה די גרוע, ב-2 נקודות. אז יופי, קודם היה לי 64, ועם קצת מאמץ היה אפשר להניח שזה 65. עכשיו, יש לי 62, (והרבה עצבים על בירק), וכשמנסים לעגל את זה, זה יותר קרוב ל-60.
אוף. :(
היו חייבים להרוס לי את היום, אחרי שכ"כ שמחתי שהספקתי לסיים את המת'נט השלישי עם הכל 100.
(ותודה ענקית להארי שעזר לי ממש המון עם זה.)
חלק ג': שיואו לייק את מה זה פקאצה! (או: וואט אבר.)
זה, כי אני צריכה להתאים את עצמי לצבע הבלוג הורדרד הנוכחי, ולהתפקץ, תראו מה אני וקוויקי גילינו פה בסופ"ש האחרון:
(לזכר הימים הטובים, וכי סתם היה כיף לראות את זה. ^^)
חלק ד':
סימן שאת מסתובבת יותר מדי זמן עם עתודאים #25 :
סשה (00:40) :
באתי להגיד שאת צריכה להדפיס גליון ציונים באולמן אבל אז נזכרתי שאת לא עתודאית >.<
NightSky (00:40) :
חחחחחחחח
(אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.)
חלק ה': סקאי בארץ הספרים (או על איך מצאתי לליז בפוקס את הגרסא הממש מלאה של אליס בארץ הפלאות, ותוך כדי עשיתי פרסומת לסטימצקי)
ביום שלישי יצאתי לטיול. היו לי מליון וחצי דברים קטנים לעשות בקניון, ודבר אחד גדול. למצוא לליז מתנת יומולדת. כמה לחצים קטנים וסמסים נוסח:
"אם ההר לא מספק wishlist למוחמד, מוחמד ילך לחטט בבלוג של ההר! (ולסטימצקי..)"
הוצאתי מהילדה כמה בקשות, ובסוף הלכתי על מה שידעתי מראש שאני בטח אשיג לה.
אבל עזבו, זה לא מעניין, ועד יום ההולדת שלה עוד יש כמה ימים (או שאני אקרא לזה כבר שעות?).
מה שהיה מעניין, זה אחרי שמצאתי בסטימצקי גרסא של "אליס בארץ הפלאות" יחד עם "אליס בארץ המראה", ירדתי סתם ליתר בטחון כדי לראות שאני לא מפספסת כלום ל"צומת ספרים", שם בכלל לא היה שום עותק ושום גרסא של הספר. בדרך למטה, אורו עיניי כשראיתי את הסניף החדש שסטימצקי הספיקו לפתוח בקומה הראשונה של הגרנד. (הספיקו, כי בפעם האחרונה שהייתי שם, השטח היה סגור לשיפוצים). אחרי הביקור ב"צומת ספרים", הייתי צריכה להמשיך הלאה, אבל משהו משך אותי להיכנס פנימה ולהסתובב, רק כדי לראות איך נראה הסניף החדש מבפנים.
וול, על דברים כאלה הם צריכים לשלם לי, אבל בחיי, הסניף הזה פשוט בנוי כ"כ טוב ויפה. כיף להסתובב שם, הסידור של איזורי הספרים מעולה, הפינה לילדים ממש חביבה, מדפי הספרי מתנה בהחלט דורשים להרים משם ספר ולקנות (חשיבה מעולה מבחינתם, שכן הספרים שמוצגים דווקא שם, הם בין היותר יקרים), וגם האיזור של ספרי האנגלית לא מאכזב בכלל, שלא להגיד שגם הוא מגניב.
שם אגב, מצאתי ספר ששוקל בערך פי 10 מהספר שהספקתי לקנות לליז לפני כן, והחפתי ביניהם מיד.
היה גם איזה ספר חדש ומאויר של טרי פראצ'ט מסדרת הDiscworld ששמו הספיק לברוח לי, אבל אני כנראה עוד אחזור לשם בכל הזדמנות כדי להציץ בו.
באמצע, אגב, יש שולחן עץ גדול שבו אפשר להתיישב ולעיין בנחת בכמה ספרים שרק בא לכם.
ואם מגיעים בטעות גם לקצה הסניף, יש שם משהו נוסח קפיטריה קטנה. חמוד.
בכל אופן, כמו שאמא אמרה לי כשהתקשרתי אליה משם: "את בטח נהנית מכל רגע", ולא היה לה מושג כמה היא צדקה.
טוב, אני בטוחה שהביקורים הבאים יהיו יותר "שגרתיים" ופחות מלהיבים כמו הפעם הראשונה, אבל היה ממש כיף לבקר בחנות הזו. פשוט עשה לי חיוך.
חלק ו': פינת הסגידה השבועית
קפה טייסטר'ס צ'ויס
+
וופלים של לואקר.
יאמי!
חלק ז': דברים שלעולם לא יקרו בטכניון #468 :
"סטודנטים מחלקים קונדומים בב"ש במחאה על "סירוס ההשכלה הגבוהה""
(שמתי לב הבוקר, במבזקים של נענע.)
הם הרי פשוט יודעים שפה זה אבוד ולא יהיה להם שימוש?
חלק ח': חמישה חזרזירונים קטנים! (או: מי מפחד מהלחם במפקיא?)
ולכבוד פסח שנגמר עלינו לטובה לפני כשבוע וחצי, הרי מספר דברים שהייתי צריכה לכתוב עוד אז ושכחתי:
~1~
"תולעת אחת קטנה, שנגסתם בה בתפוח, שווה ל-5 חזרזירונים קטנים!!!"
ואל תתווכחו, הוכח מדעית ע"י אנשי דת לפני חג הפסח. לכל מי שדואג לשמור על כשרות. שימו לב טוב טוב במה אתם נוגסים בפעם הבאה!
~2~
אחרי טורקיה, קמתי בוקר אחד, וראיתי את אימא מכינה, לתפארת מדינת היהודים "גרנקי", שזה בתרגום לשפת אנוש, לחם מטוגן, רצוי עם חלב, ויכול להיות שגם ביצה, ומאוד מומלץ עם קינמון ווניל.
מפה לשם, שאלתי אותה אם יש עוד לחם שהיא מטגנת בכזה כיף כמות מכובדת ממה שיש על השיש.
"בטח! מה נראה לך שעשיתי פה כשלא היית בארץ? אני דאגתי לנו ומילאתי את המקפיא בלחם!", ענתה לי אימי היקרה בבטחון מוחלט.
אני, סקפטית מעט, כי זכרתי איך המקפיא נראה לפני שטסתי, והרבה תקווה לא הייתה לו, פתחתי אותו בתנופת יד מהירה. זה לא היה חכם, שכן כיכר לחם שלמה וקפואה נפלה לי היישר מהמקפיא, על הרגל.
אז כן, המקפיא היה מפוצץ. מאוד מפוצץ.
~3~
בהמשך לשיחה על החזרזירים (אל תשאלו), אימא המשיכה לספר על כל מיני דברים שצריך עפ"י ההלכה לשמור עליהם בחג הפסח. אחד מהם, היה שאסור לעשות את הפעולה של הדלקת האש בחג, אסור להדליק גפרור, אבל מה שכן אפשר, זה לשים איזה שעון-גז, או משהו עקום שכזה, שמדליק בעצמו את הגד לכמה זמן שהוא מתוכנת מראש.
עכשיו, אמא התחילה לדון בצורה מאוד פילוסופית וברצינות גמורה, על הגזירה:
אימא: "אבל זה מאוד לא טוב הדבר הזה עם השעון! איך אני יודעת שהמים לתה ירתחו בעוד 2 דקות או 5 דקות? ובכלל, אם מישהו רוצה לבשל משהו בחג, למשל פסטה, זה גם לא טוב! כי יש פסטה שמתחממת תוך 5 דקות, ויש כזו שמוכנה תוך 8 דקות, ויש גם כאלה שצריך 10 דקות כדי שהיא תהיה מוכנה! השעון הזה לא טוב לדברים האלה!"
אני, משתדלת שלא להתפקע לה מול הפרצוף מרוב צחוק: "אבל אימא, פסטה זה לא כשר לפסח!!! את לא אמורה להכין פסטה, עם שעון או בלי שעון!"
ואז בא קוויקי, והרס לנו הכל כשסיפר שיש פסטות כשרות לפסח, אבל בבקשה, תתעלמו מהעובדה הזו, לא ידענו את זה..
ולסיום, אני עוד אצטרך לעדכן, ייתכן ואפילו את הפוסט הזה, כי אני רוצה לכתוב חוויות מטורקיה בעצמי, ולא להסתפק רק בפוסט שלו.
בברכת תודה שהגעתם עד הלום והמשך יום נעים,
סקאי
=^_^=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
