טרי פראצ'ט כ"כ סגיד.

אם היה לי בלוג-סקס שכזה, זה כ"כ היה בתיאור/כותרת שלו.

[Mort, p.84]

בעוד פחות מ-12 שעות אני אצטרך לקום ליום הלימודים הראשון שאחרי השביתה. זה לא יהיה קל, אני יודעת. בתחילת הסמסטר, עד פסח, למדנו בקושי שבועיים, וכמו שכתבו באחד המיילים מתכן לוגי היום, זה אכן נראה כמו העידן הפרה-היסטורי במבט לאחור.

ואין כמו עכשיו, כדי לכתוב על מעללי הימים האחרונים (בקצרה, בקצרה, כי עייפתי מפוסטים ארוכים, וכי בכל זאת, אני צריכה לקרוא קצת דברים שקשורים לימודים בשעה הקרובה).

אירוע א': יום חמישי 24.5.07, אי שם בערב, אי שם בהרצליה פיתוח:

הוזמנתי באופן הזוי ביותר להופעה פרטית/סגורה של ג'קו אייזנברג (כן, אותו אחד שמיד אחרי הזכייה שלו ב"כוכב נולד 4" הספיק להיות מושמץ ע"י יותר מדי אנשים טיפשים, וללא סיבה אמיתית). מחובתי להודות שהיה מוזר, בעיקר בהתחלה, כי אני לא קשורה לחלוטין לקהל של אותו יום, ולא היה לי חשק לשום מינגלינג מעבר למינימום הדרוש. ההופעה גם התחילה קצת באיחור, כי הזמר המדובר הוא כנראה פרפקציוניסט בנשמה, ועשה המון חזרות, גם כשכבר הקהל שלו התמקם על ידית הדלת של המועדון (בחיי, אי אפשר לקרוא לזה אפילו מועדון. אני לא יודעת מה ההגדרה הרשמית למקום שכזה שהוא בעצם בר עם במה להופעות).

ההופעה עצמה הייתה טובה. כי בסופו של דבר ג'קו הוא זמר מוכשר, עם קול טוב ואחלה גיטרה והוא יודע לתת הופעה. בכמה שירים הצטרפו אליו 2 חברים טובים, שהם זמרים בפני עצמם (גיא, שחבר איתו בהרכב שלהם, ואון שאני לא יודעת באמת מה הקטע שלו, אבל אני כן יודעת שהוא גיטריסט מוכשר ברמות) - ולקבל הופעה אקוסטית עם כמה קטעי נגינה באמצע השירים של השלישיה הזו- היה בהחלט כיף. חוצמזה, שהחלק הכי שווה היה הקטעים בין השירים. נפלט לו תוך כדי משהו נוסח "אני לא סטאנדאפיסט", אבל קשה להסכים איתו, כי היה ממש מצחיק.

ההופעה עצמה לא הייתה ארוכה מדי, אבל גם לא כ"כ קצרה (שעה וקצת, כולל הקטעים בין השירים, שבין היתר נתנו לשאול אותו שאלות וכל מיני דברים כאלה..), הוא שר כמה שירים שיהיו בדיסק החדש (שאמור לצאת כנראה לקראת החגים.. (ואני שואלת: אילו חגים בדיוק?)), והממ... בסופו של דבר היה נחמד.

תמונות להמחשה:

עריכה, 17.9.07, יש עוד תמונות!

עבדתכם הנאמנה עם און (שמאל) וגיא (ימין):

ותראו למי יש אותם תלתלים P:

אירוע ב': יום חמישי 24.5.07, אי שם לפנות לילה (22:00), מקס ברנר, הרצליה פיתוח:

יאמי.

וזהו.

ואופן ההגשה של השתיה/מאכלים: מקורי וראוי לשבח.

אני ואימא שלי התיישבנו על קינוח זוגי ("תותי פרוטי") שכולל וופל בלגי עם תותים וסירופ שוקולד עליו, ועל הצלחת זה בא עם פצפוצי שוקולד, קצפת, מבחנה עם סירופ שוקולד ובננות בסירופ-טופי שכזה. וואו, זה היה כ"כ טעים! אפילו הבננות בסירופ, שפחדתי להתקרב אליהן, כי אני לא אוהבת בננות - אכלתי את כולן, כי הן היו כ"כ טעימות! (ותחשבו מה זה אומר מבחינתי על השאר, שמורכב מאוכל שבד"כ אני מאוד מעריכה ^.~)

אמא הזמינה איזה קוקטייל שוקולד לבן-פירות יער ווודקה (ואולי עוד משהו), שהיה טעים, והוגש, במקום עם עיטורי פירות כמקובל, עם 5 דובוני גומי על שיפוד! יואו, זה היה כזה ענק! אני בחיים לא ראיתי דבר מגניב שכזה! ושלא לדבר על מה-שזה-לא-יהיה שאני הזמנתי, שכלל טראפל שוקולד, שוט אספרסו, אייריש קרים (נראה לי, אם לא אז משהו בסגנון) וקינמון, שהוגש בתוך מיני-בקבוק שנראה כמו בקבוקי החלב העתיקים האלה, וכוס שוט ליד, שאפשר למזוג לתוכה.

מממ.. יאמי, כבר אמרתי?

נ.ב. קטנטן: כשרק התיישבנו שם, כבר הספקתי לזכות בעוד כמה אמירות של: "יש לך מבטא אמריקאי!" והחלטתי שביום שאני אעשה דוקטורט במשהו נוסח פסיכולוגיה, אני אעשה מחקר מעמיק על "מאיפה אותם עשרות אנשים עד כה, חשבו שיש לי מבטא אמריקאי כשהם פגשו אותי לראשונה?!"

תמונות להמחשה:

ה-יאמי:

המשקה של אימא, יחד עם חמשת הדובונים המשופדים:

המשקה שלי:

זו סתם הצלחת שלי, אחרי החלוקה של הקינוח ל-2, ואחרי חטיפת הדובונים אליי:

ואלו 4 הדובונים ששרדו, אחרי שדובון אחד הוקרב למען המדע (כלומר, טעימה שלו, וגילוי שזה שהם משופדים, לא אומר שהם פחות טעימים, אולי אפילו יותר.. כי הם נטבלו בקוקטייל):

(אם לרגע תהיתם, גם הארבעה האלה, לא שרדו זמן רב לאחר הצילום.)

תוספת קטנה (30.9.07):

מישהי הביאה לי באותו ערב קופסת פח יפה, ומה שהיה יותר יפה לגביה [חוץ מהסרט!] הוא שבתוכה היו שוקולדים טעימים (:

אירוע ג': יום שישי, 25.5.07 , 12:30 בצהריים, פלאשמוב בועות סבון:

ראיתי את ההודעה הזו בדיוק בשעה 11:30 בבוקר. התעוררתי לא הרבה לפני כן, וידעתי שאולי, מאוחר יותר, אני במילא אצטרך להיות בסביבה. אז הרמתי טלפון לליז, גיליתי שהיא אכן תהיה שם, ואמרתי לעצמי: יאללה, למה לא בעצם?

מחובתי לציין שלא הצטערתי. היה כיף אדיר, ומילאנו את האיזור בבועות סבון צבעוניות!

אמנם לא הגיעו הרבה אנשים, וזה חבל, כי בדברים האלה- הכמות כן חשובה, אבל זה לא משנה את העובדה שמי שבא- נהנה מאוד.

3 קטעים מבדרים וראויים לציון, בסדר כרונולוגי:

- אחד הבנים שהיו שם, מוצא סבתא זקנה ומושיט לה את קופסת-הבועות-סבון שלו, על מנת שתצטרף אלינו. סבתא עושה תנועה מוזרה שמטרתה לכאורה להוריד את הסל הכבד שלה מהיד, ולהצטרף אלינו, אך לא ולא! הסבתא מסתובבת, עם הקופסא ביד, וממשיכה ללכת! (אז אם נכד מאושר כלשהו קורא כאן עכשיו, רק שתדע לך, שהבועות סבון שסבתא נתנה לך אתמול - הן שלנו! P:)

- זוג רוסי, בשנות ה-30 המאוחרות, אולי תחילת 40, עובר לידנו, והאישה אומרת לבעל ברוסית (אני מניח שזה בעל, אולי זה אח, אני ממש לא יודעת.. אבל הם הלכו יד ביד, אז הגיון בריא וכאלה..): "תראה מה עושים פה, זה הכל בשביל יום ההולדת שלך!"

אני וליז שמענו את זה, ומיד הסתובבנו אליהם, וצעקנו לקראתם "יום הולדת שמח!". אני בספק אם הם שמעו אותנו -_-

- אמא ישראלית (אם אני אכתוב מרוקאית, יהרגו אותי?) עם הילד שלה, עושה קניות ועוברת לידנו, ומתחילה לשאול מה אנחנו עושים. "מפריחים בועות סבון, סתם בשביל הכיף". האמא משכנעת את הילד להצטרף, הוא מתבייש קצת.. אני מושיטה לו את אחת הקופסאות שהיו לי ביד (היו לי 2, כי הקופסא של ריטה "התקלקלה" ממקודם), והוא מצטרף אלינו ל-5 דקות לפחות, עד שהם צריכים להמשיך ללכת. זה היה נחמד (:

תמונות להמחשה:

המארגן:

האמא והילד שהצטרף אלינו:

וליז, בתמונה מאגניבה:

נ.ב. אמנם אני אעדכן על זה גם כאן, אבל לעדכונים על הנושא, ואירועים נוספים: >>> בלוג! <<<

ועוד תמונה של ליז [עריכה, 17.9.07]:

אירוע ד': יום שישי, 21:00 בערב, חיפה-ת"א, יום הולדת 20 למיקי!

מיקי סידר לי הסעה היישר מהבית עד אליו, בחסות שי ועמית (טוב, בעיקר בחסות שי, שנהג והכל [thanks]). היה מבדר אפילו בנסיעה, ותוך כדי שיחה של שניהם עם אורי (AKA הזרמושקה), אפילו זכיתי לגלות שעדיין זוכרים אותי (:

הקטע הכי מבדר בנסיעה הלוך: בתחילת הנסיעה, עמית מצא 2 כיפות בתא-הכפפות, ונסע כל הדרך עם אחת מהן על הראש, 2 דקות לפני שכבר הגענו לבית שבו הייתה המסיבה, היה ברדיו את "Crazy" של בריטני ספירס, שהוגבר לפול-ווליום. עמית, עם כיפה על הראש, התחיל לרקוד בישיבה לצלילי השיר, שכאמור היה בפול-ווליום. לא יודעת אם זו העייפות עוד מהיום הקודם- מצאתי את הסיטואציה נורא משעשעת.

במסיבה עצמה, חוץ ממיקי (מן הסתם) הכרתי רק את דאריה, וגיליתי שלמיקי יש יותר מדי חברים עם שם זהה. P:

בכל אופן, היה נחמד לפגוש את די שוב, ולהחליף חוויות מהתקופה האחרונה. היה קטע נורא מצחיק כשמישהו התחיל לתחקר אותנו מהיכן אנחנו מכירות את מיקי, וגילה את האמת ה"מרה", וזה די הפך לבדיחה סגורה שכזה, גם כשמישהו נוסף הצטרף ושאל את אותה השאלה, ואז שלושתנו (אני, דאריה, והיא ששאל את זה ממקודם) התחלנו לצחוק.

הנסיעה חזרה, הזכירה לי איך חזרתי הביתה אחרי המופע של קוקה-קולה בתחילת השנה (לא, לא היה שום גשם), כשהגעתי הביתה יחד עם ציוץ הציפורים והזריחה.

אירוע ה' ואחרון: יום שבת, 26.5.07, 18:30 בערב, מסעדת "דולפין", יום הנישואין של הדודים, ויום הולדת 90 לדוד (מחר):

סאשה חזר ממוסקבה חודש מוקדם מהצפוי כדי להפתיע את אביו, שחוגג מחר יום הולדת 90, ובכלל לדוד ולדודה יש היום יום נישואין 62, אם אני לא טועה. לדודה קצת קשה ללכת לאחרונה, אז היא נשארה בבית האבות, אבל הדוד הצטרף אלינו (סאשה, נטשה, אימא ואנוכי) ויצאנו יחד איתו כדי להגדיל את הכרס, ולחגוג את האירועים. אני אף פעם לא אוהבת מסעדות דגים (טוב, אני סתם לא אוהבת להתעסק עם דגים), אבל בהחלט היה טעים.

טוב, זהו לבינתיים, אם אזכר במשהו ראוי לאזכור נוסף, אני אוסיף.

שיהיה לכולם שבוע טוב, ולסטודנטים- חזרה מוצלחת ללימודים ^^