תבואו! יהיה כיף!

(בחיי, אתם לא תצטערו!)

מה זה בעצם פלאשמוב?

+ הסבר קצר.

נ.ב. ואם אתם באים, תשתדלו לגרור איתכם כמה שיותר אנשים! [The more, the merrier!]

טוב, אם כבר פוסט, אז פוסט. אני אפילו לא יודעת מה לכתוב, מה לצנזר, וממה להתחיל, אז אם הפוסט הזה מבולגן, תתעלמו.

הדבר העיקרי שאני זוכרת מיום ראשון, הוא שהגעתי למסקנה שלילד שלי לא יקראו ניר. ובהחלט יש שמות של בנות שאין לי בעיה איתם.

איך וכיצד הגעתי למסקנה הזו, אני אבקש ממכם לחסוך לי את ההסבר.

אני חושבת שהמסקנה השנייה הייתה תחושה מוחלטת שהשבוע הזה מתחיל מרגל שמאל, ואני גם זוכרת שאיששתי את זה איכשהו, אני כבר לא זוכרת איך בדיוק.

(אני מניחה שזה פשוט כי לפתוח את השבוע עם 4 שעות של תכן לוגי לא עושה הרבה טוב לאף אחד).

יום שני היה טוב עד שהחליטו לפוצץ לנו את הרצאת החדו"א. המרצה שלנו (אני יכולה לכתוב שמות! יחי חסימת החיפושים מגוגל!), אביב צנזור, נסע לאיזה "כנס" (כמו שעמית עינב, המחליף שלו לשבועיים האלה, וAKA מתרגל החדו"א מהסמסטר הקודם, אמר), וכאמור עמית החליף אותו. למשהו כמו 15 דקות בדיוק. ההרצאה התחילה באופן מבדר ביותר (הוא איש משעשע.. ככה זה), כשאר בשלב כלשהו, מישהו משופם, עם קול צפצפני ביותר (כאילו שמשכו לו ממש, אבל ממש חזק באיברים מסוימים), שלימים התגלה כסגן דיקן הפקולטה למתמטיקה, נכנס לאולם, והתחיל לצעוק על כל מי שישב במדרגות המעברים (זה האולם הכי גדול שאפשר ללמד בו, וגם שם יש אקסטרא-אנשים שאין להם מקום לשבת, אז יושבים במעברים) שיצא מיד החוצה, כי זה "לא בטיחותי".

זה לא היה סימפטי לגמרי, ההרצאה נעצרה בשלב הזה, ואנשים התחילו למחות. מה שמאוד לא סימפטי זה ניצול המצב ש"ממש במקרה" המרצה המקורי לא נמצא, וממש במקרה, זו גם ההרצאה הראשונה שהמחליף שלו נותן אי פעם. כאילו שזו ההרצאה היחידה שהכיתה/אולם מפוצץ בה לגמרי, וכאילו שזו ההרצאה הראשונה בסמסטר!

מילא זה היה קורה בהרצאה השניה/שלישית, כשעל ההתחלה מגלים את העניין, אבל מה פתאום באמצע הסמסטר, ועוד כשאנחנו חוזרים אחרי שביתה, וכל דקת הרצאה חשובה, מתחילים לעשות שטויות כאלה?

אחרי ניסיון להמשיך את ההרצאה, הזקן המשופם עוד נכנס ממש פנימה, עלה על במת המרצה, סגר לעמית את הקלסר וממש הכריח אותו לצאת ולהספיק את השיעור כי "אסור לו ללמד בתנאים כה לא בטיחותיים".

בשלב הזה ההרצאה ממש התפוצצה, ואנשים הלכו לנסות להתלונן לדיקן לימודי הסמכה (וכנראה שלא יצא מזה הרבה..), או סתם החוצה (הדשא היה לא-ריק-בעליל)..

לתרגול בחדו"א הצלחתי לסחוב את הארי, ועכשיו אני כנראה לא אהיה שם לבד (למרות שלהיות לבד גורם יותר להתרכז בתוכן במקום לפטפט באמצע, אבל אלו שעות שאני בד"כ נרדמת בהן לגמרי, כי זה מאוחר, אז זה לא כ"כ רע שיעירו אותי באמצע).

אחרי תרגול החדו"א הספקתי ליסוע להדר ולגלות שלעבור את גיל 20 לא משתלם כ"כ. החיים הטובים מתייקרים, ובזאת נסיים.

יום שלישי התחיל מוקדם מדי בשבילי בניסיון אבסורדי להתקדם במעבדה, שלא הצליח יותר מדי (בעיקר כשלקראת סוף השעתיים שהקצנו לעצמנו, גילינו שהגרפים שעשינו בהתחלה, בכלל לא נכונים, וצריכים להיות הפוכים [מה שעל ציר ה-X היה צריוך להיות על ה-Y ולהפך..]), גיליתי שאני לא מחבבת לחלוטין את בניין פיזיקה, לא משנה שהוא חדש והכל, הוא פשוט מקפיא! מישהו שם כנראה מתלהב נורא ממערכת המיזוג הכנראה-חדשה שלהם, והם מחליטים כנראה לעוות את חוקי הפיזיקה הקיימים, ועל כל מעלת פלוס שיש בחוץ, לשים את המזגן על מינוס. צריך להצטייד בלא פחות מסוודר, מעיל ושמיכת פוך כדי לשרוד הרצאות שם.

אחרי הרצאה הפיזיקה, ניסינו ללכת להרצאה בכימיה. אלו שעתיים מיותרות כ"כ, כי במילא את החומר שמלמדים בהרצאה מלמדים לרוב גם בתרגול, וגם ככה המבחן אמריקאי, ככה שמה שצריך לדעת זה ת'כלס את מה שהולך בתרגול. אז זה מעין זמן של "לא לעשות כלום ו/או לשחק בפלאפון ו/או לגרום להארי לעזור לי עם שיעורים בחדו"א" (והפעם, ניצלתי בעיקר את האופציה האחרונה..).

בהפסקה יצאנו החוצה, ומישהו שאל אותנו אם אנחנו באים להצביע לבחירות של נציגי הסמסטר ולקבל ארטיק. ענינו בסירוב, אבל אחרי שהשעה השנייה התחילה, גילינו שממש משעמם שם, אבל ממש, אז יצאנו בשקט החוצה, הלכנו להצביע (להארי זה לא היה קשה במיוחד, כי לו בכלל לא היה למי להצביע, וסתם נתנו לו ארטיק), ואני הקפתי בעיגול שם רנדומלי שנראה לי חביב, ובחרתי בארטיק ירוק-זרחני בטעם תפוח. (ככה גורמים לגיקים לבחור, ומעודדים פה את הדמוקרטיה - מחלקים משהו בחינם תמורת שיתוף פעולה וגרירת התחת שלך ממסך המחשב/הרצאה/שיעורים הקרובים אליכם לעבר הקלפי!) אח"כ ישבנו עם כמה אנשים מחוץ להרצאת הכימיה ופטפטנו על עניינים טכניוניים ברומו של עולם.. P:

אחרי שצבעתי את סשה במרקרים תוך כדי ניסיון להכין דו"ח מכין למעבדה שלמחרת, ברחתי מהר הביתה לשם מטרה קדושה של פגישה עם ליז בקניון חיפה.

היה חביב ביותר, קיבלתי מתנה יפה וברכה מקסימה, זללנו במקדונלד'ס, הסתובבנו בין חנויות תוך כדי ירידות על הבגדים וגילויים של מה שנראה יפה בחלון הראווה לא בהכרח יפה ממבט מקרוב ("לאמא שלי יש וילון כזה!"), וייתכן ושוב ראיתי את שמלת הסטרפלס היפה שראיתי בחדרה (אני זוכרת שבחדרה היא הייתה בשחור-לבן, אבל אני בכלל לא בטוחה שזו אותה אחת נראה לי שמה שראיתי בחדרה היה עם הדפס אחר לגמרי, אבל מה שכן, גם שם זה היה בשחור-לבן), וגם אם לרגע רציתי למדוד אותה, גיליתי שהיא בכלל לא נמצאת בתוך החנות! oO

היה נחמד, היה חביב, וליז אפילו זכתה לשחק במכונת המשחקים שמוציאה ממתקים!

קיבלתי לקריאה את "אשתו של הנוסע בזמן", של אודרי ניפנגר, ואני חייבת להודות שמהמעט יחסית שקראתי עד כה (עמ' 60 מתוך 461), הספר כבר מרתק, ונשמע מעניין לגמרי. אני לא זוכרת שהמלצתי הרבה פעמים על ספרים עוד לפני שסיימתי לקרוא אותם, אבל זה כנראה אחד מהם (אפילו היום מצאתי את עצמי ממליצה למישהי עליו).

יום רביעי.. הו, יום רביעי.. טוב, כמו שאת שלישי אני לא מחבבת סתם כי מעולם לא חיבבתי את ימי שלישי במיוחד, את ימי רביעי אני לא מחבבת כי יש בהם מעבדה, וזה תמיד גובה מחר של כאבי גב ו/או עצבים מיותרים ו/או סתם עייפות. יום רביעי שלי מתחיל מהרצאת חדו"א, ששוב התחילה עקום, כי הגעתי מספיק מוקדם כדי שיהיה לי מקום באולם, כדי לגלות שרבע שעה לפני תחילת ההרצאה ,האיש המשופם מיום שני חזר, והכריח את כולם לצאת מהאולם, הזמין מאבטח עם נשק, סגר את דלתות האולם, והתכוון לתת רק לאנשים שרשומים לקבוצת ההרצאה הזו להיכנס (ואח"כ אם ישאר מקום, אולי לכמה שלא). Now, that was really outrageous. מצאתי את עצמי כמעט-צועקת על מישהו שלומד איתי ואני דווקא נורא מעריכה כבנאדם, ולו רק על עצם שיתוף הפעולה עם הילדותיות של אותו איש משופם. כי אני באמת רוצה לראות שקודם מפנים את כל ההרצאות והתרגולים המפוצצים מאולמן, ואח"כ עוד נטפלים אלינו. כמה שריפות כבר היו במקום הזה שכ"כ דואגים בקפדנות לבטיחות שלנו?

ובכלל, מישהו מוכן להסביר לי למה ליד אולם של 295 איש, נמצא חדר ביטחון, שכתוב עליו אדום על גבי לבן, שחדר הביטחון הזה, מיוחד ל-15 איש בדיוק. אתם באמת דואגים לבטחון שלנו, הא? (ומה בדיוק בטיחותי גם בלהחזיק 200-300 איש במסדרון, מרוכזים צפופים במקום אחד ליד הדלתות?)

בשלב כלשהו כנראה לא הכניסו לפי רשימות, אלא פשוט ספרו אנשים, מה שהיה מגוחך בפני עצמו, כי אחרי שסיימו להכניס אנשים (אני לא יודעת אם וכמה אנשים נשארו בחוץ), אבל האולם אפילו לא היה מלא! היו לפחות כ-20 מקומות פנויים ברחבי האולם (אפילו בשורות קרובות יותר ולא רק באחוריות), ונראה לי שאני לא אגזים אם זה היה אפילו יותר מ-30 מקומות..

הציעו לאנשים לעבור להרצאה מקבילה, הם רק כנראה שכחו שגם היא מלאה כבר, ואני רוצה לראות שסגן הדיקן למתמ' כ"כ דואג לביטחון הסטודנטים, שהוא ילך ויפנה את המעברים גם שם.

מתוך פלייר מטעם אס"ט לגבי העניין: "משיקולי בטיחות לא ניתן לחסום מעברים. רצוי להבין כי השיקול הבטיחותי מעל הכול (השיקול האקדמי משני בחשיבותו)".

אני בהחלט יכולה להבין את העניין הבטיחותי, אבל כל עוד הנושא לא חדש, וכל עוד הרבה הרצאות מתנהלות כך.. מפריע לי המשפט "השיקול האקדמי משני בחשיבותו" - אה, כן, באמת? לא, כי לרגע חשבתי שאני באה לטכניון בשביל לשבת אך ורק על כיסאות נוחים. צר לי, אבל אני מגיעה להרצאה הזו בגלל השיקול האקדמי בדיוק.

זה גם נורא חביב להגיד ש"רק מי שרשום ייכנס", אבל זה הרבה פחות חביב כשכולם יודעים שההרשמה לקורסים לא נפתחת בבת אחת לכל הסטודנטים, וזה הולך לפי שמות משפחה ונקודות שהצטברו עד כה (עם לא עוד קריטריונים), ומה לעשות שיש אנשים שנורא רוצים ללכת להרצאה מסוימת, או שהיא היחידה שבאמת מסתדרת להם במערכת, והם נרשמים יום-יומיים לפני סוף ההרשמה, כשכמעט כל שאר הסטודנטים נרשמו, ותפסו את כל הקבוצות המבוקשות.

בנוסף לכל זה, מרצים ומתרגלים, בעיקר בקורסים גדולים שכאלה, מעודדים בעצמם ללכת לנסות הרצאות אחרות ותרגולים אחרים, כדי למצוא את המרצים/מתרגלים שהכי מסתדרים אצלם ומבינים אותם. משתמע מכך שבקורסים שבהם אין נוכחות חובה שקבוצת רישום מסוימת, הטכניון די תומך ב"תלכו לאן שבא לכם כל עוד תענו על המבחן בסוף", אז מאיפה בא לפתע עניין ה"רק מי שרשום לקורס ייכנס"?

הרבה עצבים עברו באותו יום.. אבל זה עבר, בעיקר בזכות צהרי יום ד' החביבים, בסימן "יום ירוק" ושמירה על איכות הסביבה, או משהו, עם הופעה של טל פרידמן והקריות, שהייתה ממש אחלה, וגרמה לי לשבת שעתיים בשמש, ולגלות רק אחה"צ מאוחר יותר שנשרפתי מהשמש, וזה עוד אחרי שבקיץ שעבר, לאחר תקרית הצלייה המזיקה מאוד בחוף הרצליה, הבטחתי לעצמי שדבר כזה לא קורה לי יותר בחיים.

טל פרידמן היה מבדר מאוד, גם אם הבדיחות עצמן היו פחות או יותר ברמת הכוס-פיפי-זונה (סליחה, בלי הפחות-או יותר), זה היה ממש משעשע. (הוא התחיל מ"כל החנונים שעומדים בצל מוזמנים לעבור לכאן" ו"Good afternoon nerds!" במבטא בריטי)

אחרי פספוס ההופעה של אריק ברמן בסמסטר שעבר, לשם שינוי, אני שמחה שנשארתי לראות, גם אם רוב הזמן הייתי לבד (כבר אמרתי שחברים חנונים זה לא כיף? :/), ורק איזה 20 דקות לפני הסוף הוא נזכר להגיע.

אחרי זה, הייתה מעבדה (אחרונה! עכשיו רק נשאר עוד איזה כמות שעות של השלמת דו"חות), ובית!

היום, היה לא רע בכלל, באוטובוס היה מישהו שאני מכירה והלכנו יחד לתרגול כימיה, הארי שמר לי מקום ועזר לי המון עם שיעורי הבית בפיכסיקה, קיבלתי מצ'ירי טבלה מחזורית, אז עכשיו אני יכולה להבין קצת יותר במה הולך שם..

[

צ'ירי: "יש לי טבלה מחזורית בשבילך!"

הארי, שישב בין שתינו בהפסקה: "יש לי תחושה שזו שיחת בנות שאני לא אמור לשמוע..."

אני: "הארי, זה לא מה שאתה חושב!"

]

 תוך כדי תרגול נפטרתי מהשיעורים, ובשעתיים חלון שאח"כ הלכתי להגיש את זה. להיפטר משיעורים זה ממש כיף!

הספקתי לקרוא עוד קצת את הספר מליז, ואז פגשתי את לילי שדחפה אותי להיכנס לאולם ההרצאה בפיזיקה (יש שם הרצאה לפנינו), ולשבת בשקט מאחורה. שתינו קראנו כי לא רצינו לעשות יותר מדי רעש, ובשלב כלשהו גיליתי שזה ממש נחמד להיכנס פנימה (ולא, לא כי הולך שם קורס שגם ככה אני אצטרך לסבול בסמסטר הבא), אלא כי לקראת הסוף המרצה עשה את הניסוי של הפרדת ספטרום גז כספית (או מה שזה לא יהיה שבאמת קורה שם), וכשאולם החשיך ממש ראו על מסך די גדול את הצבעים השונים של הפסים, וזה היה יפה. ^^

וזהו להפעם.

סופ"ש נפלא לכולם!

8.6.07 עריכה:

היום בלוגולדת! היום בלגולדת! היום בלוגולדת... ל... בלוג שלי!

-_-

עצוב.

3 שנים של חוסר חיים, אך מצד שני, הכרות עם לא מעט אנשים טובים, ואימונים נרחבים בזיוני שכל. הכיף, הכיף.

יום הולדת שמח דף אינטרנט יקר!

עריכה, מאוד מאוחרת: [כי אין לי פוסט אחר לתקוע שם את זה.]

אי שם בסמסטר הראשון, בתור הוכחה לכך שאני כן מתמצאת בהתנגשויות אלסטיות או פלסטיות של כדורים, התמכרתי למשחק ה-bubbles הממכר (והקצת מטומטם, והזה שיגרום לכם להתחיל לפזול אחרי רבע שעה של לחיצה אינטנסיבית על העכבר). למקרה שאתם לא מכירים אותו, אני לא אטרח להסביר, כי הכל די ברור, כל 3 כדורים מאותו צבע, נמחקים.

אחרי משחק די ארוך אי שם בסוף מאי, כשנשארו לי ממש קצת כדורים על המסך, ורובם היו ירוקים, אחרי רגע, הכל נראה ככה -

Oh no! what am I going to do now?

האמת היא, שבהתחלה אמרתי את זה לעצמי בציניות מוחלטת. שנייה אחרי שלחצתי על הכפתור, גיליתי שצדקתי דווקא, כי מסתבר שגם מחיקת כל הכדורים מהמסך- פשוט מסיימת את המשחק, במקום להמשיך אותו עם שורות כדורים חדשות. לא כיף!