אני שמחה שמשכתי את תשומת לבכם.

באחר הצהריים של יום חמים מדי ולא נעים זה, ישבתי לי בבית, מול המחשב, נטולת חברת חבר, כשכל מי שנמצא לצידי הוא טיילור והנוסחה המבהילה-מהצד שלו (אמא שלי נבהלה מזה, וגם אני, That will do.), ישבתי וחשבתי, חשבתי וישבתי, ולא ידעתי על מה לכתוב בבלוג, למרות שממש התחשק לי לעדכן (אני לא אוהבת פוסטים שליליים שנשארים למעלה). ואבוי, המציאות הכתה בי בתדהמה: אין לי על מה לכתוב! (=אין לי חיים! מש"ל.)

אז ניסיתי למשוך זמן, להתחיל לחזור קצת על חדו"א, כי בכל זאת, עוד שבועיים בחן אמצע, והחומר בפני עצמו לא מסובך מדי, אם אני אועיל בטובי להתיישב ברצינות ואכן ללמוד, וחוסר החיים נמשך עד שעות הערב בהן הייתי צריכה להיפגש עם הארי למטרת עשיית שיעורים בתכן לוגי. [ואני שוב אתלונן על זה: שיעורי בית 5, להגשה לפני שיעורי בית 4? wtf? מזל שהם לפחות לא קשים כ"כ..] יען כי הוא במילא חוזר למעונות, הוא הואיל בטובו לאסוף אותי מהבית. אי שם באמצע הדרך, כשעצרנו ברמזור הוא החליט לשאול שאלה מעניינת, שאני אפנה מיד אליכם.

זה הזמן להגיד אגב, שקריאת הפוסט מכאן ולפחות עד הקו המפריד לילדים מתחת לגיל 18 כנראה לא מומלצת, או מה שזה לא יהיה, מטעמי צנזורה וכאלה.

הארי: "As an expert, would you answer me one question"

~התחלתי כבר לחשוב מומחית למה אני בדיוק?~

הארי: "... I mean, as a girl"

אני: "אוקיי.... אתה מוזמן לנסות, מה השאלה?"

הארי: "Why does it called a Blowjob, when there's actually no *BLOW* in it?"

אני: O_O

התחלתי לחשוב על זה, וגיליתי שאכן אין לי מושג.. ואפילו המושג בעברית מתאר נכון יותר את האקט, מאשר המושג המקביל באנגלית.

בדרך התחלנו לתהות לגבי העובדה שאולי מוכרות המזון העתיקות, היו כ"כ טובות בתפקידן שהספיקה נשיפה קלה כדי לגרום לגברים של אז להגיע לסיפוקם.

בהתחשב בעובדה שבאנו לעשות ש"ב, הצהרתי בפני הארי: "אתה יודע שעכשיו השאלה הזו תטריד אותי כל הערב?"

ואכן כך היה.

בשלב כלשהו, סיימנו עם תרגיל 5, ועברנו ל-4, שהוא מסובך יותר מבחינתי, כי הוא כולל חומר שאני לא רוצה אפילו להבין [vhdl], אז מוחי נדד למקומות רחוקים, ושלחתי sms עם השאלה הקשה לקוויקי, שענה לי ב- "Where did THAT come from?" , והשאיר אותי תוהה לגבי איך אני עונה בדיוק כי לכתוב את האמת, גם יכול להישמע רע (הארי לא הפסיק לצחוק על המצב הקשה שנקלעתי אליו): "ישבתי באוטו עם הארי וסשה, ובדרך לעשות שיעורים עלה הדיון הזה, ועכשיו אין לי כוח לvhdl" בו פחות או יותר התשובה הכי פחות-נשמעת-רע-כ"כ שהצלחתי לנסח. זה היה משעשע למדי..

אז קוראים יקרים, אנא עיזרו לעתודאי המחמד שלי למצוא פתרון לתעלומה המסתורית!

למה, הו, למה, קוראים לזה ככה?

*+*+*+*+*

מאוחר יותר הגעתי למסקנה שלהארי יש שכנים חביבים [אבל את זה הוא כבר הספיק להגיד לי הרבה], ומה שיותר חביב בהם הוא האירוח, שכולל אחלה אוכל (ממרכיבים פשוטים למדי, אבל עדיין לא תצפו לדברים כאלה מחבורת בנים שגרים במעונות), ובעיקר אחלה שייקים, שלמרות שהכילו בננה ותמרים (2 פירות שאני מתעבת במיוחד), וגם מלון וחלב, הם הוסיפו לתוכו גם וודקה באקט ספונטני למדי.

המסקנה העיקרית שהגעתי אליה, שלשתות דברים כאלה קצת לפני השינה, לא ממש בריא, ומאוד מכביד. >.<

אני לא חושבת שזכורה לי ולו פעם אחת שבכיתי בגלל ספר.

אני בטוחה שמעולם לא בכיתי באמצע הלילה כמו ילדה קטנה ולא יכולתי להירדם (וגם כשהתעוררתי זה עוד הטריד אותי), בגלל ספר.

נשארתי ערה אתמול בלילה שבין שישי לשבת, עד 3 בלילה, כי היו לי 100 ומשהו עמודים של טלטלת רגשות עצומה, שלא יכולתי להניח בצד.

"אשתו של הנוסע בזמן" מאת אודרי ניפנגר, הוא פשוט ספר חובה.

אני מודה שהדבר הראשון שעבר לי בראש עוד כשהבנתי מה הולך לקרות, היה שאם הייתי יודעת, לא הייתי מתחילה לקרוא אותו, לפחות לא עכשיו..

אבל אין על זה. הכתיבה מעולה, העלילה מעולה עוד יותר, ובזמנים שבהם כבר נדמה לי שגדלתי יותר מדי מכדי לדמיין דברים מספרים, ומכדי באמת להיכנס כל כולי לסיפור, בא הספר הזה ושינה את הכל.

זה ספר מקסים, ואני בטוחה שלא תצטערו.

בברכת שבוע טוב,

סקאי.

=^_^=