חלה תקרית מוזרה, הזויה, שלא מהעולם הזה.

רצף אירועים מעניין למדי החל את מה שמסתכם בתמונה הבאה:

ושבמצב הרבה יותר נורמלי (אני הייתי מגיעה למחשב בשעה שלא נושקת לחצות, אני לא הייתי חולה ומצוננת עוד מאתמול, ואני לא הייתי מצנזרת רמות אסטרונומיות של קיטש בבלוג שלי), הייתי כותבת פוסט בהשראת אורלי, על איזה כיף לי לא להיות לבד.

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה, בחיי שלא הייתי מאמינה שנשרוד עד היום הזה.. כן, ככה דברים נראו לי אז.

אבל בינתיים, אני מעדיפה לחגוג שנה ביחד איתו, במקום שנה למלחמה (שמסתבר שגם דברים טובים יצאו ממנה), ושכולם יסלחו לי.

So, well, Thank you for this great year.