"מיאו!"

"פוסט!"

"מיאו!"

"פוסט!"

"מיאו!"

"פוסט!"

"מיאו!"

"פוסט!"

"מיאו!"

"פוסט!"

- ציטוט ישיר מתוך שיחה רבת משמעות  ותובנה עמוקה עם קוויקי בדקות אלו ממש. ממש סקופ.

[אני רציתי לכתוב פוסט, הוא רצה ליילל.]

מספר סיבות טובות לכתוב עכשיו פוסט:

1. השעה היא 17 ו-17 דקות, וזו שעה מעולה לכתיבת פוסט. (אני תמיד אוהבת לכתוב אותם בשעות מעניינות שכאלה..)

2. שנינו יושבים באותו מקום, באותו זמן, מול ישרא. האין זה צירוף מקרים משמח ומבדח?

3. באותה נימה, עברה כמעט שנה מאז שכתבנו פוסט משתוף. וזה ידידיי, מחדל מאין כמוהו!

4. סוף סוף אני יכול לכתוב פוסט שלא מוגבל ל-250 תוים, ולא מוגבל בזמן (זה היה קוויקי, אם מישהו פיספס עד עכשיו את הרמזים העבים לנוכחותו בפוסט זה.)

ובכן, הגיעה השעה להיפרד.

שלום, עולם אכזר.

ולא להתראות.

P:

האאאא....

עבדתי עליכם. (כן, אתם מוזמנים לשתף פעולה, להתנהג כאילו שחשבתם שאני נוטשת את העולם, וכשאני אומרת עולם אני מתכוונת לישרא. כי כה אמר הלוגו "החיים זה כאן".)

אני נוטשת אתכם למען מטרה נעלה, של לבלות כמה שיותר זמן רחוק ממחשבים, ורצוי, גם רחוק מהורים (אם כי באופן מוזר למדי, במשך כל היום, אימא מכרכרת סביבי עם פרצופים עצובים עקב הנסיעה לבד בלעדיה), ורצוי גם להנות תוך כדי.

ובכן, הגיע הרגע, ליסוע לאילת. כן, עיר השמש, הים האדום, וכמובן, הערסים.

כן כן, זה מגיע כבר כמעט כל שנה, ולא, משום מה בשנים האחרונות זה נהיה יותר מעניין ושונה מפעם לפעם, וגם הפעם זה שונה לחתולין, כי במקום את אימא, אני לוקחת את קוויקי איתי (Take me, Sky!). בתקווה שזה יהיה יותר רגוע, כי כידוע, אנשים עם חתולים הם רגועים יותר ובעלי לחץ דם נמוך יותר (האנשים שחקרו את זה מעולם לא פגשו את הנינג'ה, כנראה, או שבעצם כן, הרי הלחץ דם יורד כשדם זורם מפצעים פתוחים)..  

בכל אופן, בזמן שאתם הולכים להתבשל בחום ובלחות של מישור החוף, אני הולכת להתבשל בחום הממוזג למהדרין (ע"י מזגנים וים קפוא, אלא מה) וביובש של העיר הדרומית ביותר על פני הארץ.. (אתם יודעים, צריך לנצל כל רגע, עד שיחזירו גם את כל הנגב, ומרכז הארץ לבני דודינו.. כל עוד יש גישה לחלק הדרומי של הארץ, צריך לנצל אותה. ובזאת, נסיים את החלק הפוליטי לאלתר. כן, זה כולל גם את התגובות, שאני מקווה שתשאירו.)

אז צ'או לכם, ותהיו ילדים טובים.

Wear sunscreen  וכאלה.