אבל הוא היה כייפי, בכל זאת ולמרות הכל.

[בדיקת דם היום בבוקר השאירה את יד ימין שלי משותקת למדי, עם יכולת תנועה מוגבלת מאוד, וכאב לא סיפמטי של אדם ממוצע שאינו רגיל שאנשים בחלוקים לבנים לוקחים את הדם שלו ממקומו הנורמלי. אני אשמח אם תישאו תפילה קטנה אל על כדי שהתוצאות יהיו כמה שיותר שליליות. תודה.]

אתמול בבוקר התחיל עם התעוררות מוקדמת למדי שעברה בשלום, שכן היא הייתה למטרה טובה: להיפגש עם ליז (שלא ראיתי אותה בערך מהיומולדת שלה, וזה מספיק הרבה זמן) על שפת הים, ולבלות שם את שעות הבוקר המוקדמות [זה מספיק מוקדם בשבילי.] רצוי, בתוך המים (ואולי גם על החול).

אז קצת אחרי 10 (כי אי אפשר לסמוך על האוטובוסים האלה.. ובחיי, אפילו בדקתי באינטרנט מתי הוא מגיע ויצאתי בזמן!) נפגשנו ומצאנו לנו פינה נוחה ומספיק מוצלת-אך-קרובה-לשמש להתנחל עליה, והלכנו לתפוס כמה גלים.

אני לא זוכרת אם בשנה שעברה הלכתי פה לים בכלל [בכל זאת יהיה נורא מטומטם למות בים מטילים ולא מטביעה] ככה שאפשר להגיד רשמית שדי מלא זמן לא ביקרתי שם, והיה נחמד ביותר. לזכותי ייאמר, שאפילו לא היה לי קר מדי, כמו שתמיד קר לי, כשנכנסתי למים. אולי זו המעט הסתגלות מהים באילת.. בגד הים החדש עבר ביקורת ימית, ושרד את זה בשלום, חוץ מהחלק התחתון, שאכן יעבור הצרה כלשהי, כדי שבפעם הבאה שאני נתקלת בגלים אגרסיביים, אני לא אשאר עם המחשבה המחשידה שמישהו שם מנסה להפשיט אותי בכוח.

בכל אופן, היה בהחלט כיף, פטפטנו קצת הרבה, נשרפנו קצת תוך כדי, וכשהשמש כבר לא התחבאה יותר מדי מאחורי העננים פרשנו הבייתה.

משהו מבדר: בדרך הבייתה, האוטובוס עבר ליד איזושהי מכונית כחולה קטנה, נראה לי שזו הייתה פיז'ו 206, שכתוב עליה מאחורה "במבה" באותיות די גדולות. כן, קוויקי ודר, זה גרם לי להתפרץ בצחקוקים קטנים.

הפרידה לא הייתה ארוכה מדי, שכן לקראת 8 וחצי בערב נפגשנו שוב, הפעם בתוספת לנה וריטה שהצטרפה מאוחר יותר עם עוד כמה חברות שלה, כדי ללכת לעיר הבירה. (אני מסרבת בתוקף לקרוא לזה "פסטיבל גולדסטאר". סלחו לי, אני פשוט מתעבת את הבירה הזו. גם את מכבי לצורך העניין, וגם כל בירה בטעם של מים עם שמרים.) וול, גם בעיר הבירה היה נחמד (הייתי נהנית מזה הרבה יותר אם לא הייתי לוקחת כדורים שלא מאפשרים לי לשתות אלכוהול בימים האחרונים >.< או לחילופין, לא הייתי בוחרת לעשות היום את בדיקת הדם, ולא התחשק לי כ"כ ליצור רושם של אלכוהוליסטית "ממ... כן... יש מספיק דם בורידי האלכוהול שלי!").

היה חבל שלא היו הרבה אנשים, כי אם אני לא שיכורה, אני לפחות מתחילה להנות כשאני מוקפת במלא אנשים, לא אכפת לי שאני לא מכירה אותם, אבל ברגע שיש אנרגיות טובות מסביב, זה פשוט כיף.

מלכת הפלקט הופיעו ראשונים, ועוד היינו ליד הגדר שם. זו לא הייתה בעיה גדולה במיוחד, בעיקר כי לא היו הרבה אנשים בכלל ("לא כולם בבת אחת, יש מספיק מקום על הגדר לכולכם" ... ועל זה שלא בחרנו להיות בווליום כינרת או סתם בבית כדי לראות את גמר כוכב נולד: "אתם היחידים בארץ שאני יכול להגיד עליהם שהם לא קוקסינלים."). הבנות רצו אלכוהול, ולנה ויתרה די מהר על הבירה שלה, אז זכיתי לטעום מרפי'ס, ולגלות שהיא בהחלט אחלה (לפחות מבערך שלושת השלוקים היחידים שהרשיתי לעצמי לקחת). בשלב כלשהו התחילו להגיע כל מיני אנשים שאני לא מכירה ולא זוכרת את השמות שלהם, אבל ליז ולנה הכירו את רובם, ורובם היו מהבסיס שלהן oO ככה שבשלב כלשהו נהיינו קצת יותר אנשים ביחד, אבל היינו די בצד.. חמי רודנר היה בסדר גמור. אם גם הייתי מכירה יותר מ-2-3 שירים היה אולי יותר טוב.. מה שבהחלט היה יותר טוב זה השילוב עם דנה ברגר בחלק מהשירים. גיליתי שאני אוהבת את הקול שלה.

בין ההופעה של חמי רודנר לאריק ברמן, בשלב כלשהו, מישהו מצא כדור קטן, בגודל כדור פינג-פונג, אבל הוא היה רך משום מה, וזה גרם לאנשים לתהות למי נפלה ביצה (מה שהיה יותר מוזר שמישהו שאל את זה אפילו את ליז oO). הכדור אבל התגלה כדבר שהכי בידר אותי באותו ערב, כי איכשהו לאט לאט הסתדרנו במעגל, והתחלנו לשחק איתו משהו מעין כדורגל אבל לא בדיוק. דמיינו מסירות, אבל עם הרגליים. המשחק המשיך אפילו לתוך ההופעה של אריק ברמן, שאגב, התגלתה כסבירה, אבל משום מה לא התלהבתי ממנו על הבמה. כלומר, בערך באותה תחושה יכולתי לשבת בבית ולהקשיב לדיסק שלו (אם היה לי..).

אי שם לקראת חצות, ליז וריטה החליטו לפרוש, אז הצטרפתי, כי רציתי עוד לישון קצת בלילה. בדיעבד מעשה מטופש, שכן לא באמת הצלחתי לישון כמו שצריך הלילה, ועוד פיספסתי את מטרופולין, שדווקא ממש רציתי לראות. אבל שיהיה, היה נחמד בכל מקרה, וזה שבאתי עם מצב רוח רע זה די אשמתי בלבד.

פינת הדברים הנחמדים: מאבטחי אוטובוס חביבים, ואנשים צעירים עם מבטים בוחנים.

פינת הדברים הפחות נחמדים: אנשים שיכולים להיות אבא שלי (או אפילו זקנים יותר) ,עם מבטים בוחנים. >.<

פינת הדברים הנחמדים לעתיד, או: זה יהיה נחמד אם... :

- אני אצליח לפתור כמה שאלות מהש"ב בפיזיקה שעד היום (אני צריכה עוד ש"ב אחד מתוך שניים, כדי שיהיה לי 10 ולא 9 בממוצע המגן..)

- יד ימין שלי תפסיק לכאוב בכל תנועה שאני עושה, או לא עושה.

המשך חיים טובים לכם אנשים.

[אם אני נעדרת להרבה זמן, אל תחששו, זה בסדר, באמת רוב הסיכויים שיריתי לעצמי כדור בראש. ^^]

עריכה, 4.9.07:

אתמול עברתי עוד בדיקת דם, ולמרות שלאחות לקח איזה 3 פעמים עד שהיא הצליחה לדקור וריד, היא מוכתרת להיות בדיקת הדם הראשונה שעשיתי ולא השאירה לי סימן מחליף צבעים למשך כחודש. (בראשונה שעשיתי אי פעם פשוט התעלפתי, וגם נפלתי על רופא טיפש, השנייה זו שדיברתי עליה פה, אמנם לא כאבה כ"כ ואפילו לא התעלפתי [הישג ראוי לכשעצמו] אבל כן נשאר סימן מטריד)

~תמונות להמחשה של סימן צבעוני ומחליף צבעים מטריד:~

     

זה קטן בכוונה, כדי שזה יהיה פחות מטריד מהמציאות... אבל הממ.. כן.