לא שזה לא נכון, אבל הפוסט מגיע באיחור לא כי לקח לי זמן לעכל את עצם העובדה שהלהקה הזו באמת נחתה פה בארץ, אלא כי היום היה מבחן בכימיה. ואתמול הייתי צריכה ללמוד.

(ואם אתם באמת מכירים אותי: טוב נו, אז פטפטתי עם אנשים וחרשתי על האינטרנט, בעיקר הפורום שלהם בתפוז, כדי לראות תמונות ושטויות מההופעה).

נסיעת הרכבת הרגישה בערך כמו עוד נסיעה רגילה ברכבת, רק שזה היה מוצ"ש ונסעתי דרומה, וזה לא קורה בד"כ.

אני כבר לא זוכרת את רוב הדברים עליהם פטפטנו עם אורן (שהוא אגב הנשמה הטובה היחיד שאשכרה נסע איתי להופעה, אחרי שכמה אנשים אהמליזאהמקוויקיאהמ הבריזו), אבל הזמן טס (הידד לרכבות ישירות), ואח"כ הוא טס קצת יותר לאט (עדיין ההליכה לקחה פחות ממה שציפיתי.. באמת קרוב לחצי שעה ברגל, ואפילו לא נורא).

עוד הידד מגיע ללא מעט אנשים בשחור שראינו בדרך, ואכן סימנו לנו שאנחנו בכיוון הנכון. ("בוא נשאל את אחד האנשים בשחור!" ... מישהו שנסע באוטו ממש לידנו בכניסה לחניה: "אני איש בשחור!" .. lol.) מסתבר שאפילו תל אביבים, או סתם אנשים מהאיזור, או כך לפחות נדמה, לא יודעים איך בדיוק להתמצא באיזור הנמל >.<

בכל אופן, את האנגר 11 מצאנו, בסופו של דבר, וזה מה שחשוב.

אחרי יותר מדי זמן ודחיפות בתור נכנסנו.. אמנם לא בין הראשונים, מה שבהחלט לא אמר שנמחצנו על הבמה, אבל גיליתי לאחר מכן שטוב שכך, כי הסאונד שם היה פחות טוב, ולא יודעת, איפה שהיינו (קצת משמאל) היה סאונד מעולה.. (מה שעדיין לא מנע מקוויקי לא לשמוע כמעט כלום מתוך Amaranth שהתקשרתי אליו תוך כדי שישמע לפחות משהו מההופעה..)

בכל אופן, היה כיף, היה מגניב והיה שווה! ולא משנה כמה עריכות אני אעשה לפוסט הזה אחרי יום חמישי (מבחנים זו צרה צרורה.. :/) אני עדין לא אכתוב הכל, ויש פה לינק לשרשור ענקי שכתוב שם אפילו יותר מדי, ואני בספק אם יש לי מה להוסיף..

פינת האנקדוטות הקטנות:

כאמור, לא היינו הכי מקדימה, אז מן הסתם חלק מהזמן הסתירו לי את הבמה עם נפנופי ידיים:

- אני ,מסתכלת על תומאס הקלידן וחושבת לעצמי: "OMG! הוא כ"כ דומה לג'וני דפ בתור ג'ק ספארו!"

כמה דקות אחרי זה, כשנפנופי הידיים זזים קצת ויש לי שדה ראייה טוב יותר: "OMG!!! יש לו בובת ג'ק ספארו על הקלידים!"

~LOL~

הראיתי אפילו תמונה לאימא, והיא בעצמה התלהבה מהדמיון.

וזה עוד אחרי שכל השבוע קיבלתי הודעות מקוויקי בסגנון: "זה הצ'אנס שלך לבגוד בי זמר-כותב שירים פיני!" הייתי צריכה להגיע להופעה כדי להבין למה..

ולראיה, ההודעה:

 "Ok, last chance to dump me for a finnish singer-songwriter today! good luck and have fun at the show... :-)" , 6.10.07 19:19

- הגעתי להופעה עם הרגשה שאין לי ממש מושג למה לצפות. אני אוהבת את טאריה יותר, אני עד היום מאמינה שחוץ מהמוזיקה המשובחת שהם עושים מה שהיה יפה בשירים שלהם זה הקול שלה. אחרי הקשבה ל-2 השירים/קליפים שיצאו עד כה עם אנט, עדיין אהבתי אותה פחות. למעשה התגובה הכי ראשונית שלי כששמעתי אותה בפעם הראשונה הייתה: "הם יכלו לקחת באותה מידה כל אחת מאיזשהו כוכב-נולד מקומי!", לא היה משהו מיוחד בקול שלה, ומן הסתם הייתה חסרה בו העצמה והיופי של הקול של טאריה. אבל נו, נייטוויש, שאני לא אלך להופעה? הלכתי, ונתתי לה צ'אנס. ואני חייבת להודות שלמרות שאני עדיין תומכת בכל מה שאמרתי עד עכשיו, היא מקבלת אצלי דף חלק, ואני בהחלט אנסה לשמוע את האלבום החדש, כי דווקא בהופעה נהניתי ממנה יותר מאשר הקשבה לשירים המוקלטים. שוב, היא עדיין לא מגיעה לקרסוליים של טאריה בעיניי, אבל אם למדתי משהו מההופעה הזו, היא שכנראה אין טעם להשוות. אני מקווה שהיא כן תצליח להשתלב טוב בשירים החדשים (צריך עוד לשמוע את הדיסק החדש) ואלה שעוד יבואו, ומבחינתי, בערך, אני מתייחסת לזה מעכשיו כ-2 להקות שונות. מצד אחד חבל לי.. מרקו, תומאס, אמפו ויוקה (למדתי את השמות סוף סוף!) עושים עבודה כ"כ מצוינת! גם בלחנים וגם במילים לשירים שאני לא יכולה שלא לדמיין איך השירים היו נשמעים עם טאריה, אבל אין ממש מה לעשות.. :/ בכל אופן, למרות הזיופים (והיו) והבלבולים במילים של השירים (ועוד איך היו) אני עדיין אנסה לתת עוד צ'אנס קטן לאנט..

- אם יש משהו שחשבתי שאני אכתוב בפוסט הזה עוד לפני שהגעתי להופעה היה: "הנה עשו וידוא הריגה לSleeping Sun ורצחו אותו שוב כשנתנו לאנט לשיר אותו". למה וידוא הריגה? כי ב-2005, אני לא יודעת איזה קוץ היה להם בתחת, אבל הם הוציאו גרסא מחודשת לשיר, שהייתה נטולת כל היופי והקסם (כן כן, פשוט קסם) שהיה בשיר היפה הזה, והייתי בטוחה שעוד לתת לאנט לשיר אותו, יהיה גרוע יותר.. היא בהחלט הפתיעה אותי לטובה והביצוע היה יפה מאוד.

- אחרי Sleeping Sun מרקו נאם נאום קטן על עד כמה אנחנו בטח אוהבים את השירים השקטים האלה, שגורמים לדמעות לזלוג ולהרטיב את עינינו (ואיברים נוספים).. [וזה אכן תרגום כמעט מדויק של דבריו..].. בתגובה לכך, אחד האנשים שעמד לידינו: "It's just the sweat!". עוד גיחי לאוסף. (:

- לפעם הבאה, באמת רצוי לשמוע את הדיסק החדש לפני שהולכים להופעה, כי היה קטע שלם באמצע שפשוט לא ידעתי ממש מה לעשות עם עצמי כי לא הכרתי את המילים לשירים או את השירים עצמם לצורך העניין, וזה קצת ייבוש.. הרבה פחות כיף משירים שמכירים... פעם הבאה שיוציאו את הדיסק קצת (הרבה) יותר משבוע לפני ההופעה.. >.<

- למדתי היטב מדוע אנשים באים להופעות מטאל עם חולצות שחורות: כמות הזיעה שהצטברה/התנדפה שם הייתה יכולה למלא את הכינרת מחדש, ולהכפיל את נפחה בערך פי 3. בהחלט לא מומלץ לבוא עם חולצות לבנות/בהירות (ואני שמחה שלא עשיתי את זה).

- בנוסף, אמנם הרבה זמן לא הייתי בחדר כושר, אבל אני יכולה להגיד בוודאות שאין טוב יותר מהופעות רוק/מטאל וכו' לאימון שרירי הידיים!

- הופעות טובות הן אכן התרופה הטובה ביותר לצינון!

(חבל שדווקא עכשיו אני לא ממשיכה להחלים כ"כ מהר כמו באותו ערב...)

אנשים שלא ציפיתי (פחות או יותר לפגוש):

- סהר, אותה באופן הזוי למדי פגשתי עוד בתור לכניסה, ובאופן עוד יותר הזוי, לרגע קצר גם במהלך ההופעה כשהתקדמנו עם הזמן קדימה...

- תום, בסוף ההופעה (כי בתחילת ההופעה זה היה בלתי אפשרי כמעט..), וזיכה אותו בתור החיבוק הכי ארוך שקיבלתי בכל ימי חיי (הוא היה יכול לזכות אולי בתואר "החיבוק הכי טוב", אם הוא לא היה איש גבוה, והפרצוף שלי לא היה נתקע בתוך החולצה ספוגת הזיעה שלו רוב הזמן).

פינת הלינקים, כי אפילו לי זה ילך לאיבוד:

[שרשור ענק על ההופעה]

[מאמר]

[ynet]

ואולי, לא בטוח, עריכות בהמשך... ~עייפה~

[אוך, אני שונאת את ישרא! התחלתי לכתוב את הפוסט לפני שעה וחצי, בתאריך של אתמול, טכנית, והמערכת פתאום לא מזהה אותי! גרר!]

עריכה ראשונה:

בתור התחלה, מצאתי את הסיבה העיקרית לרציחת Sleeping Sun.

הגרסא החדשה אולי נשמעת פחות טוב, אבל יש לה קליפ הרבה יותר שווה! ולראייה: קליפ לגרסא הישנה ו... קליפ לגרסא החדשה. ^^

(וזה סתם קטע live (כן, כן, של sleeping sun) מהופעה שכנראה נערכה לפני לא מעט זמן, אבל הוא יפה אז שיהיה כבר פה.)

(ועוד קטע "זה ממש יפה אז שיהיה כאן, כי זה במילא פוסט של נייטוויש": The Phantom of the Opera גם לייב, ומושי-מושלם בפני עצמו. ואם תשימו לב, תראו גם שם את הג'ק ספארו של תומאס P:)