השעה עכשיו היא 7:15 ביום חמישי ה8/11. אני רושמת את זה, פשוט כדי שאני אזכור את היום והתאריך, ורצוי שאשים לב לשעה, כי אני ערה מאיזור 8 בבוקר של יום רביעי ה-7/11, וכל היום/יומיים הזה נראה כמו שבירת שיא הערות שלי, ללא דקת שינה באמצע. רק הרגע חשבתי שהיה לי מקרה דומה בנסיעה מגרמניה לאיטליה באוטובוס, כשחיכינו בשדה התעופה של פרנקפורט (יוצאות משם גם הסעות אוטובוסים תיירותיות) והאוטובוס איחר בכמה שעות נכבדות, ואחרי שהוא הגיע עוד ציפתה לנו נסיעה של כ-13 או 14 שעות. אז זהו, שאז לפחות נמנמתי טיפה בנסיעה. הפעם, לא עצמתי את העיניים לדקה, וככל הנראה זה מתחיל להשפיע. (אז סליחה על כל השטויות שייכתבו בפוסט הזה מעכשיו והלאה.) מה שיותר נורא זה שאני גם לא אעצום אותן ממש עד השעה 12 היום (יש תרגול שאני לא רוצה כ"כ לפספס), מה שאומר 28 שעות ללא שינה רצוף. אבוי לי.

ובכן, אתמול (7/11) היה יומולדת כמעט עגול לאימא. היום עצמו היה מוזר כזה, כי לא ממש הלכתי לאף הרצאה (חוץ מהסתגלות, אבל זה לא יותר מדי נחשב. אגב, החלק הכיעצוב בקורס הזה, שככל הנראה פחות השקעה ועבודה, יתנו לי יותר נקודות מאשר קורס המעבדה לפיזיקה, שלוקח באופן אבסורדי בערך שליש מהזמן הלא יותר מדי פנוי שלנו!), וקמתי קצת אחרי 8, למרות שהשעון שלי צלצל כבר ב7:20 (כבר אמרתי שזה אסון לעצום את העיניים "רק ל-2 דקות").. ככה זה כשעצלנים מדי לקום בשביל להגיע בשעה שבה קבעתם לעבוד על ש"ב. אחרי שקמתי גם היה הזוי כי כבר התלבשתי והתכוונתי לצאת מהבית, כשמצב עד אז היה שמש, שמיים כחולים ומזג אויר נוח לכל הדעות. 5 דקות לפני שעמדתי ממש לצאת השמיים החשיכו, הופיעו מלא עננים כהים והתחיל לרדת גשם! הרבה בלאגן על בוקר פשוט אחד. -_-

ההספק ליום-חיים-בחווה היה היפטרות מש"ב בפיזיקה וחלק מהשאלות במל"מ, ותהיה תהומית עמוקה, שרק העמיקה עוד יותר, לגבי למה לכל הרוחות נותנים לנו שיעורי בית, כשלא היו אף הרצאות במקצוע, במקרה הטוב היה תרגול אחד וסדנה אחת שגם בהם לא הספיקו את כל החומר הנדרש כדי לפתור את שיעורי הבית?

בכל אופן, עם היום הדי עמוס, עוד הספקתי לקנות לאימא זר פרחים לפני שחזרתי הבייתה, ואיכשהו עדיין הצלחתי להוציא ממנה פרצוף מופתע למראה הזר. הפעם המחמאה שלי חוץ מההתלהבות שלה, הייתה מהרחוב. שתי נשים די מבוגרות שעברו לידי כשהייתי עם הזר והיו באמצע שיחה, פתאום נתקעו ורק כשהן עברו אותי לקח לאחת מהן להיזכר במה שהיא רצתה להגיד. ה"מחמאה" השנייה הייתה פשוט מחתול רחוב ליד הבית שלי, שלמראה הסרט שעל הזר שהתנופף ברוח הדי חזקה, התחיל להסתובב לידי ולילל. אם החתול מרוצה, זה סימן לזה שאימא תהיה מרוצה, וכך בעצם גם היה. גם המתנה מקוויקי הרשימה והתקבלה באורח מופתע לטובה ביותר.

שווה! זו המילה העיקרית שיש לי על ההופעה של היהודים.

קודם כל, תודה לענת שהחליטה באופן ספונטני בסופו של דבר לבוא איתי להופעה (אחרת לא הייתי מוצאת את עצמי שם, ובמבט טרי מאוד לאחור, בהחלט הייתי מצטערת), ואפילו לארח אותי בחדרה הקט עד שיתחילו ליסוע אוטובוסים מהגהנום החוצה.

למה שזה לא יהיה שהיה מסיבת הפתיחה, לא הגענו ממש (אני בספק אם בילינו שם יותר מחצי שעה של "מסיבה" עד שהתחילה ההופעה), וממש לא אכפת לי כי נסעתי רק בשביל ההופעה של 'היהודים'. והיה כ"כ מעולה! אמנם הסאונד באמת היה על הפנים, אבל עדיין נהניתי מכל רגע. מה גם שלעומת ההופעה של נייטוויש (ובינינו אלה 2 הופעות הרוק ה"אמיתיות" שהייתי בהן עד כה, כי אני לא מחשיבה יותר מדי את כל מופעי הענק סטייל עיר הבירה/קוקה-קולה ושות') התחלנו מלעמוד בערך בשורה 8, כשכל הזמן התקדמנו והיינו די בשורה 5-6 רוב ההופעה, כשבהדרנים (כי יש 2 ואני נורא אוהבת את הרעיון הזה ^^) כבר עמדנו פשוט בשורה שנייה כשלפנינו רק כמה בנות שלא מסתירות כלום. לעזאזל, נגעתי בגיטרה-בס של סטרול כשהוא הניף אותו לעבר הכמה אנשים מקדימה בקהל. [!]

בכל אופן, היה שווה לחלוטין, גם אם זה היה רק שעה וחצי. ואני אומרת "רק" קודם כל כי בסיבוב ההופעות של "פורטה" ההופעות הן של 3 שעות בערך, ו"רק" פשוט כי הזמן טס! לשם שינוי באמת באתי להופעת רוק כשאני מכירה את כל השירים של הלהקה והיה פשוט אדיר, והזמן טס מן הסתם. סימן נוסף לזה שהיה ממש טוב הוא שאני לא זוכרת שהייתי כ"כ צרודה אחרי הופעה. פחדתי שעוד שנייה נקרע לי איזה מיתר קול או משהו.

השילוב בין השירים הותיקים שלהם לבין השירים מהדיסק היה גם הוא טוב מאוד, ובקיצור, אני לא צריכה להוסיף עוד מילים ושורות כדי להגיד שבסופו של דבר, נורא נהניתי ויצאתי משם עם תחושה של "אני רוצה עוד!".

השיר שנתקע לי השבוע בראש: (ניו-יורק סיטי עדיין נתקע לי בראש כל כמה זמן גם אם אני לא שומעת באותו יום את השיר..)

חופשי / היהודים

שוכב על החוף
את הראש שם על חול רטוב
השמש צובעת
את האופק בצהוב
רוצה לא לכאוב
רוצה רגע לא לחשוב
לגעת ברוח
לתת לגל לשטוף

והוא חופשי להאמין בכל
בכל מה
בכל מה שהוא רואה
ולהקשיב לרעש ים כחול
זה כל מה
זה כל מה שהוא רוצה
זה כל מה שהוא

כתב מכתבים
גילה שהוא בחיים
סיפר שהצליח
עבר ים טיפולים
וככה הוא נח
השקר יפה כל כך
על שפת ים בהודו
יושב לו מחויך

והוא חופשי...

איבד חברים
איבד בית והורים
איבד מצב רוח
אבל מצא את אלוהים
והוא עדיין בחיים
בכל זאת לפעמים
האור בא מבפנים

והוא חופשי...

סימנים לכך שאת ערה יותר מדי זמן:

1. את קוראת את הכותרת של הכתבה הזו ("מכשפות ואגרטל מתמגנט", ככה זה לפחות מופיע בקישור מהדף הראשי), בתור "מכשפות ואינטגרל מתמגנט". מצד שני, זה יכול להיות גם סימן לזה שאני נמצאת בטכניון יותר מדי זמן.

2. את לא באמת יודעת איזה יום עכשיו, וכשמתחיל לרדת גשם עם השחר, את חושבת לעצמך "אבל ירד כבר גשם בבוקר!" ורגע אחרי זה קולטת שזה לא הבוקר של היום הנוכחי.

3. אין אף תגובות חדשות בישרא להגיב עליהן, מהפעם האחרונה שבדקת, שהייתה באמת אתמול. (למרות שהסעיף הזה סתם טיפשי, בעיקר אם מדובר באנשים מכורים שבודקים הודעות חדשות כל 2 דקות ובאמת מצפים למשהו חדש.)

סקאי, צרודה מאי פעם ומתה לישון, INC