אזהרה: פוסט זה נכתב מראש, נקטע באמצע ע"י אמא שהשתלטה על המחשב, והודבק חזרה ללא קריאה חוזרת. ייתכן ועצרתי באמצע, ייתכן וכתבתי רק שטויות, אני לא אחראית על התוכן.

אתמול איכשהו הצלחתי לקום עם הרגשה טיפה טיפה יותר טובה משאר הימים האחרונים, גם כי יום שישי (טוב אין לי ממש מושג מה הקשר בין יום שישי להרגשה טובה, אבל זה פשוט קרה) וגם כי בערב עדן הייתה צריכה לעשות יומולדת, ודי בניתי על זה שיהיה נחמד,משעשע,מבדר או במילה אחת: כיף.

לקראת הערב, החלטתי להעיר את עדן (התקשרתי ואח שלה ענה, עדן באה אחרי כמה דקות לטלפון עם קול ישנוני ביותר) כדי לברר מה לכל הרוחות עושים ולאן הולכים...

אוקיי, כשיצאתי מהבית, למזלי, הספקתי לעבור רק רחוב אחד וקיבלתי ממנה טלפון עם מלא צחקוקים וצרחות ברקע (שככל הנראה נעשו ע"י שאר החבורה) שאני לא אסע למקום שקבענו אלא בדיוק לכיוון השני (בפאב שהיא רצתה ללכת אליו בהתחלה ישבו 3 אנשים בני 60+ שדי שיעממו אותם ולא היה נחמד שם). טוב נו, מול המשטרה אמא שלי עשתה פניה לכיוון השני וסוף סוף פגשתי את כולם. (כולם הפעם אומר: עדן, אלן,ליז,שוקילנה,אח של עדן ובת דודה שלה.) לשם שינוי (וזה באמת נדיר) חטפתי כמה מחמאות על הבגדים החדשים שלי. טוב למען האמת- כולם נראו אחלה, אחח... הפוטנציאל המבוזבז...

נכנסנו לאיזה מסעדה או איך שהמקום הזה לא יהיה מוגדר, ישבנו אולי 10 דקות מקסימום, וברחנו משם. המוסיקה הייתה שקטה מדי, התפריט היה עקום מדי, ומסביבנו ישבו בעיקר הרבה אנשים בני 99+ (טוב נו, היו גם 2-3 צעירים, למרות שאני עדיין חושדת שהם בטח חברים של המלצרים או משו, שיראו שיש להם לקוחות...). החלטנו ליסוע בסוף לחוף. האמת, לא הייתי הכי בעד, כי הוא כבר חרוש וידעתי שלא יהיה שם שומדבר חדש. אבל עדן רוצה, וזה מומולדת של עדן, אז עושים מה שעדן מצווה. בדרך חזרה למכוניות גיליתי את הטעות הכי נוראה שיכולתי לעשות. לא שמתי פלסטר ואפילו לא לבשתי שומדבר שיכול להקל על החיכוך בין הרגל לנעלי העקב החדשות שלי. (התוצאה המרה: שפשוף די כואבת בזרתות ברגליים). נודבתי ליסוע באוטו עם שוקילנה, כשכל השאר נסעו באוטו של עדן. האמת- משום מה ממש לא מזיז לי ליסוע איתם. הם דווקא היו אחלה! בלי יותר מדי קיטש ופוצי-מוצי בזמן הנסיעה, ומה שיעשו אחרי זה- שיהיה להם לבריאות.

הגענו לים, התיישבנו איפה שעדן רצתה. טוב, בעצם זה כלל בהתחלה הליכה על מעבר מעץ כי עדן הובילה אותנו למקומות הישיבה בחול, בעוד רובנו עומדים מאחורה ומקטרים שנעבור לשבת על הטיילת עצמה במקום נורמלי. אחרי שהעקב של הנעל נתקע לי בחול ובחריצים שבין לוחות העץ שאמורים לשמש מעבר, הבנתי שזה באמת היה טעות ללבוש אותם דווקא באותו יום, למרות שהם נורא התאימו ואני בספק אם יש לי נעליים מתאימות יותר לבגדים האלה, הלכנו לשבת אכן על הטיילת עצמה. בקיצר- לא קרו יותר מדי דברים מעניינים. וזאת בדיוק הבעיה. שוקילנה התלוננו שהם רעבים ורוצים פיצה. פיצה נמצאת במרחק הליכה שלא יכולתי להרשות לעצמי. וגם השאר לא הכי רצו לזוז. אז הם הלכו בסביבות חצות. בסביבות חצות גם זכרתי לשלוח הודעות יומולדת שמח גם לתום. (תזכורת לעצמי: מחר להתקשר לאנה ואח שלה, עוד יומולדת כפול...) בכל אופן- היה די משעמם בסה"כ ולקראת 12:30 גם עדן קלטה שעדיף כבר לחזור הבייתה.

מה שכן- הערב הזה בכלל לא עזר לי להתעודד, בעיקר כי רוב הזמן ישבתי בלי לפטפט עם אנשים, טוב נו, חפיף...

חזרתי הבייתה ומסיבה בלתי מוגדרת עוד דיברתי עם אנשים עד 3 בלילה...

למחרת (היום ליתר דיוק) קמתי לקראת 1 בצהריים. טיהי. (:

מזל טוף ענקי ליומולדת של עדן (17) !

עדכון ממש מערב זה: וואו! אני סוגדת לאמא המאמצת שלי! (כלומר, ככל הזכור לי אני אימצתי אותה, אבל בכל אופן, אני מתה על שרון!) איך שיחה אחת עם מישהי כ"כ מאגניבה יכולה לשפר לי את המצב רוח, ואם לא ממש לעזור למצב רוח, אבל היא כן עזרה- אז לתת ביטחון עצמי במה שאני חושבת לעשות. מגיעה לה תודה ענקית!

אני חוששת שאני אפילו מוסיפה סמיילי מחייך לפוסט הזה!