טוב, אני עדיין לא הכי צוחקת מכל שטות (כמו שאני עושה ביום ממוצע), עדיין לא מחייכת ללא הפסקה (טוב, את זה אני כמעט אף פעם לא עושה במילא...) ועדיין לא מדלגת לי בין דיונות החול באמצע המדבר וקוטפת פרחים (ואז מה שאין פרחים במדבר, קפצו לי!), אבל כן, הצלחתי לקום היום, ואפילו ללכת לישון אתמול- עם מצב רוח הרבה הרבה יותר טוב!

וואו, מה שמשפט אחד ("אני מקווה שהוא ישתפר מהר יותר") יכול לעשות לי!

בכלל- שמתי לב שדברים שאני אומרת כדרך אגב, קורים די במפתיע במציאות.

אז אתמול דיברתי ודיברתי עם שרון, שהיא כל-כך אחלה! ואני אכן אשקול להקים לה מקדש באחד מן הימים (טוב, אולי לא, אבל בסה"כ די מגיע לה). היא די עזרה לי להבין מה קורה, ובסה"כ לא חידשה לי הרבה (אבל בהחלט נתנה כמה עצות טובות), אבל היא ממש אוזן קשבת נהדרת, וגם חתיכת מקור לביטחון עצמי!

אז אחרי שסיימתי לדבר איתה הבנתי מה אני באמת צריכה לעשות (כן, אני מודעת לעובדה שכבר חצי פוסט אני כותבת על נושא לא ידוע, אבל לא, אני לא הולכת להסביר את כל המיליון וחצי סיבות שגרמו לי להיות בבאסה), והבנתי שזה ממש לא בעיה משום מה! איך הכל נראה כ"כ פשוט וקל אחרי שיחה אחת לא ארוכה... אחרי זה חטפתי גם רצף מחמאות מסיון, שאמינותן אולי בספק, אבל מחמאות במצב כזה תמיד יכולות לעזור, וככה הלכתי לישון. לשם שינוי: עם הרגשה טובה!

איכשהו..

ומה מסתבר?

שכשהולכים לישון עם הרגשה טובה- אז מתעוררים עם הרגשה טובה! (מה, זה לא סקופ?)

אז ייאי בינתיים, יש לי קצת אדרנלין ומצב רוח טוב וחשק לקפוץ (לא יודעת למה, בא לי טרמפולינה... וגם מלפפון חמוץ עם שוקולד, טוב זה לא, אני עדיין לא בהריון... ;) ואני מתחילה לכתוב שטויות וזה לא טוב...)

 אפילו התבטל לי השיעור מוזיקה שהיה צריך להיות לי היום בצהריים! ווויייי! מה שאומר יום די פנוי! מאגניף!

מה שרע בזה, שבדיוק אתמול גזרתי את הציפורניים, שבחודשיים האחרונים הספיקו להתארך מאוד מאוד :) ולקראת השיעור הייתי צריכה לגזור אותם, כי זה די בלתי אפשרי לנגן ככה, וגם המורה הייתה די מוציאה עליי את העצבים- ומה שבדיוק חסר לי עכשיו זה להעציב את עצמי...

אז יש לי חדר נקי ומסודר ללא סיבה עכשיו, אבל חפיף ייאי לי!

כשאמא ניקתה, הלכתי לאינטרקום למטה (לפי בקשתה) כדי לעשות ניסוי מעניין. עכשיו לפני חודש וחצי בערך, קרתה לי התקרית הלא נעימה שנאלצתי "להבריז" מהשיעור (ועזבו כרגע את הפרט השולי שהוא נערך אצלי בבית), אז כשהמורה צלצלה באינטרקום אני ואמא בהינו במסך כנראה לחששנו משו על לברוח ולהסתגר בחדר עד ש"הצרה" תעבור ;) טוב, למען האמת זה היה די לא נעים- אבל באמת שהשיעור הזה לא יכול היה להתקיים, רק ששכחנו להודיע לה. בכל אופן- מטלפון קצרצר אחרי אילת, אמא גילתה שהמורה משום מה שמעה צעדים וקולות בבית כשהיא הייתה ליד האינטרקום וגם ליד הדלת. דבר מוזר בפני עצמו, כי לא זכור לי ששמעתי אי פעם צעדים בבית כשמישהו התקרב לאינטרקום כדי לפתוח לי ת'דלת למטה. וזה גם מוזר שהיא שמעה צעדים גם אחרי שהיא נכנסה, כי אכן הסתגרנו אצלי בחדר ושמרנו על שקט, כדי שתחשוב שאנחנו לא בבית. (טיהי) בכל אופן- הטלפון הזה יצר מצב די לא נעים. זה ממש מוזר שהיא שמעה "אותנו" לכאורה. אז היום החלטנו לבדוק את זה. ירדתי למטה, אמא דיברה ליד המיקרופון (שאגב לא הרמנו אותו אז, הוא היה במקום) ולא, לא שמעתי כלום. מה שהופך את כל העסק הזה לממש מוזר! אבל מה שכן: לפחות הצדק איתנו- משהו מוזר עם המורה שלנו. הוכח (מדעית) שאי אפשר לשמוע קולות מהבית כשעומדים למטה! ושומדבר שהיא תגיד לא יוכל להוכיח אחרת!

ככה שעכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב בנושא הזה, למרות שזה עדיין מוזר...

אבל אני לא אתפלא אם אני אגלה שהיא שומעת קולות סתם... אני מכירה אנשים כאלה...

טיהי, גזר זה טוב לעיניים!

סתם..

אמא נכנסה לי עכשיו לחדר עם כמה רצועות גזר, שמשום מה באמת אכלתי. טוב נו... שיהיה... קצת ויטמינים לא יכולים להזיק, לא?

התקשרתי לזונֵה שהייתי צריכה לתפוס עוד בשבוע שעבר בקשר למשכורת שמגיעה לי על כמה ימי עבודה עלובים שהצלחתי לעשות בתחילת יולי. כשהתקשרתי לסניף המקומי- המזכירה שם לא מצאה ת'תלוש שלי, אז היא העבירה ת'פרטים שלי לאיזה אחד מסניף ראשי במקום אחר, הוא חזר אליי אחרי יומיים, אבל איכשהו לא שמעתי ת'צלצול אז הייתי צריכה לחזור אליו...

בלעכס..

הוא אמר שישלח לי בדואר...

למה יש לי תחושה שאו שזה לא יגיע, או שהסכום לא יהיה מה שצריך להיות?

טוב...נו... נראה כבר...

אאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההה

-סתם הייתי צריכה להוציא את זה איפושהו! תתמודדו!