וזה ילדים, למה אתם אף פעם לא תיסעו לעיר שמרוחקת ממכם יותר משעה וחצי נסיעה, באמצע הלילה, באמצע שבוע לימודים: [אני מתה לישון!]

למרות שזה תוכנן קצת מראש, החלטתי באופן ספונטני לחלוטין (וספונטני זו מילה מאוד יחסית, בעיקר כשמדובר בי) להצטרף לנסיעה הזו, שעד הרגע האחרון בכלל תוכננה להיות ברכבת, ולהאריך את המסע ביותר זמן, ובעיקר יותר זמן בחוץ בקור על עקבים שעוד לא התרגלתי אליהם לגמרי.

בכל אופן, קרה הדבר והוזמנתי למשהו שהיה מעין חזרה גנרלית של ג'קו אייזנברג, רגע לפני סיבוב הופעות ממשמש ובא.

הנוכחים הורכבו מכל מיני סוגים של אנשים, שעל הנייר זה נורא מוזר לערבב ביניהם: משפחה וחברים שלו, ממעגלים שונים, אנשים מ"הד ארצי" ו"טדי הפקות" [(בטמירה ירדני נתקלתי ליד השרותים ומכיוון שזה קרה רגע אחרי שהגענו ועדיין לא התאפסתי על עצמי, אפילו לא קלטתי שזו היא עד שמישהי שראתה שהחלפתי איתה מילה וחצי אמרה לי: "את יודעת מי זו הייתה?".. היום אבל, קיבלתי סמס מקוויקי שטען שפספסתי הזדמנות פז לגרום באופן כזה או אחר שנצנזר כאן, לכך שלא יהיו יותר כוכב-נולד-לרקודים למיניהם שבהפקתה. דמיט, פספסתי עם רוני ופספסתי גם כאן!) ... (את צביקה הדר ראיתי עוד לפני תחילת ההופעה, אבל מן הסתם זה הסתכם ב"ראיתי, עמדתי מטר וחצי ממנו ויופי טופי לי", ובצחקוק מוזר למראה ה"צביקה הדר עם חצי סיגר" בסוף ההופעה. אותי זה שיעשע. ומשום מה נורא השתפנתי לשלוף את המצלמה שלי. אני צריכה דיגיטלית..) ... (נצפו גם פליטי כוכב נולד 4 למיניהם כמו מישל, ועוד מישהו מכוכב נולד 5 שאני לא מכירה, אפילו מאיה רוטמן באה, אבל לא יצא לי לראות אותה אפילו.. =[) ... (נו, אתם מבינים את הרעיון.)] לכל הבליל הזה גם הצטרפה חבורה לא קטנה של בחורות בשלל גילאים (and I mean it) על תקן פורום המעריצים, או משהו כזה שאין לי מושג איך לקרוא לו.

בתור בת אדם לא משוחדת לחלוטין (באמת.) מחובתי לציין שההופעה הייתה טובה. 2 הסינגלים מתוך הדיסק שאמור לצאת (ואמור זה שם של דג בהתחשב בעובדה שהדיסק היה אמור לצאת עוד בחגים, באיזור ספטמבר) מתגלים כממוצעים לעומת מה שעוד יש לו להציע. (או כמו שיצא לי לפלוט באמצע אחד השירים: "ג'קו עושה גרואולינג?! Since fucking when?!" ובתור לא-חובבת גרואולינג מושבעת, אני חייבת להודות שהופתעתי לטובה.) שירים עם קצב טוב, ושירים שקטים עם מילים טובות, השאירו אותי עם רושם של "מעניין מה עוד יבוא בהמשך".

מתוך להקת הנגנים שלו בלטו בעיניי לטובה שניים בעיקר: גיא (גיטרה, החבר הטוב, ובנאדם שכמו שהוא גדול, ככה כנראה גם יש לו נשמה גדולה מהחיים, כי הוא היה נורא נחמד אלינו אח"כ) ואלון (קלידים) שהקפיצות שלו פשוט יושבות בול עם הקצב של השירים ובהחלט עונות על המטרה של לשלהב קהל. מי שבהופעה האקוסטית דווקא היה בסדר, אבל הפעם פחות התרשמתי היה און (גם חבר טוב שלו) שפשוט עמד כמו דחליל על הבמה ושום תירוץ של "לא צריך להאפיל על הזמר" לא יתקבל פה, כי יש רמה מינימלית של תזוזה שהייתי מצפה מגיטריסט, והוא היה רחוק מלענות עליה.

ביקורת קטנה ואחרת שיש לי זה למצבו הגופני של מיסטר ג'קו, שפשוט דורש יציאה ממה שנראה התת-משקל שלו כרגע. הוא הרזה המון ולא יזיק לו לעלות משהו כמו 10 קילו (וקצת אימונים תוך כדי) כדי להראות טוב יותר על הבמה..

מה שהיה מגניב הפעם, זה שהצלחתי לעשות מה שלא הלך לי בהופעה של היהודים. כן, מדובר פה בסדר גודל אחר לגמרי של סלבריטאות, אני יודעת, אבל נו, מתחילים בקטן:

הרבה דקות אחרי סוף ההופעה, כשגיא עלה לבמה לסדר ציוד, אימא ניגשה לדבר איתו ואני הצטרפתי טיפה אחריה, כי רציתי חתימה על הדיסק של ג'אמוס שקוויקי הביא לי פעם (ותודה לעבודת האבטחה בבית חולים מסוים). גיא, כמו שאמרתי קודם, היה ממש נחמד ואדיב ומיד חתם. תוך כדי שמתי לב לדף שמונח ליד איפה שהוא עמד, וחטפתי אותו מיד. הידד, יש לנו סטליסט! (מצרך נדיר בעיקר כי הרבה אנשים רצו אותו, אין לי מושג למה אף אחד לא טרח באמת לקחת אותו, הוא אפילו לא היה מודבק, ובעיקר כי עדיין לא יודעים איך קוראים להרבה שירים חדשים ולא מוכרים שלו.). לאחר מכן, שאלתי את גיא בנימוס, אם הוא יכול לבקש גם מג'קו שיחתום עליו (לא רצינו לגשת בהתחלה לחדר שליד הבמה..) והתגובה הייתה "בטח, בכיף!". אז ייאי לי.

בסוף, אבל ממש ממש בסוף, אפילו קיבלתי מג'קו חיבוק. בעצם, קיבלתי שליש מהחיבוקים שהוא חילק באותו ערב, וזה פרט מגניב למדי.

החלק העצוב בכל הערב הזה, היה שהיום הייתי צריכה להגיע ללימודים, בכל זאת. וההופעה התחילה רק קצת אחרי חצות. אה, שכחתי להגיד, זה היה בבארבי. בת"א. מה שאומר שרק לקראת 4 בלילה חזרנו הבייתה, וזה נחמד ליסוע בפורד פוקוס, אבל כשאי אפשר באמת להירדם בה, זה פחות משהו.

אני אסכם את הכל בזה שהיה בהחלט כיף וממש נחמד ואכן נהניתי, תודה ששאלתם.

נחשו למי בבית יש גם את דיסק הסינגל.