בשישי האחרון היה יום הולדת לדודה של אימא. באנו לבית אבות לחגוג ומסתבר שהתקבץ שם חלק מהמשפחה. בתפריט היו לא מעט פירות ו-2 עוגות קונדיטוריה ענקיות, עם קישוטי שוקולד, שכמובן לא אמרתי לאף אחת מהן לא. הרעלת הסוכר שחטפתי על הבוקר הייתה קלאסית למהדרין.

באותו יום הגעתי לקוויקי, ומה מסתבר, יש אצלו בקבוק יין שלם ויש לנו 24 שעות כדי לגמור אותו. שאני אגיד לא לאלכוהול? אז שתינו, והיה נחמד. (וגם אצלו היו מאפים מתוקים!)

היום ביקרנו שוב אצל הדודים, ומסתבר שנשאר להם קצת מאחת העוגות של היומולדת. אמנם ממש לא התכוונתי לאכול אצלם, אבל הדוד התעקש, והנה אני שוב עם הרעלת סוכר.

ושלא נדבר על זה שחנוכה בפתח, והסופגניות מציצות מכל חור... אמנם אליהן עדיין לא התפתיתי, אבל אני לא מתחייבת להחזיק מעמד עוד הרבה זמן.

בכל מקרה, כמות החומרים הממסטלים (חוקית!) שנכנסו לגוף שלי בימים האחרונים נראה מטריד למדי, ואם זו לא איזשהי תוכנית אלוהית למסטל אותי, אני לא יודעת מה זה!

23:35, עריכה:

וכשי' מציע לי עוגת גבינה שרק אתמול ראיתי את איך שמסיימים להכין אותה (מצפים קרם גבינה בג'לי בטעם טרופית, נו אהמ, ענבים), למה שאני אגיד לא?

די, ממחר דיאטה.

[או ש...]