- הנה משהו שלא כדאי להגיד לי כשאני מנסה בתמימות לשתות משקה קל. בעיקר כשזה נאמר על מה שצריך להיות זוג נעליים, ואז מה אם הם מתחבאים בשקית בתוך התיק של ליז.

וזה בערך המשפט שליז הצליחה לפלוט ברגע הכי לא מתאים (וכן, רגעים שבהם אני מנסה ללגום משקאות קלים אכן נחשבים רגעים לא מתאימים), ועורר קל של גיחוך עצום שהיה קשה לעצור, שכן, כאמור, היה מדובר בנעליים, ולא דבר מאכל כלשהו.

מפגש "החלפת ספרים" עם ליז היום היה חביב, ובעיקר הגיע אכן בזמן.

"בשורות טובות" נמסר לידיה ובתמורה יש לי לקרוא עכשיו את "בני אנאנסי" של ניל גיימן ואת "המכשפה מפורטובלו" של פאולו קואלו. וזה בא בנוסף לידיעה שבאמת אין לי טעם לקנות ספרים, כי כמעט כל ספר שנמכר עכשיו ונחשב למעניין, כבר יש לה.

הסיבוב (הארוך עד כדי איחור מביך להורים) בקניון הניב את ההחלטה לעשות סיבוב קניות במקום שלא יעשה לנו חור עמוק בכיס, ואת הידיעה שלפעמים יש דברים אופנתיים חביבים.

הוא גם הניב בלבול עצום לגבי מה-לעזאזל-אני-עושה-לגבי-מצלמה-דיגיטלית? (אינטרנט? קנייה בטוחה בחנות שתעלה לי כמה מאות, אם לא 1000 שקלים יותר? בררר...)

והניב שפתון בטעם תפוז (שהתברר כטעים ביותר. עכשיו רק נותר להשוות את האבטיח לשפתון האבטיח האהוב עליי ש-seems so כבר לא משווק בארץ ) ומסטיקים. ^^

אה, וגם את התגלית המרעישה שפירות מיובשים ומסוכרים זה דבר טעים בטירוף.

ונסכם בתובנה נוסח קוויקי:

"כשאת פוגשת את החברות הטובות שלך פחות ממה שהחבר שלך פוגש את החברים הטובים שלו, משהו כאן מאוד לא בסדר."

[no offense, פשוט מילא שקוויקי לא פוגש את החברים שלו במשך שנה וחצי כי הם די רחוקים, אבל כשהחברות שלך גרות פחות או יותר באותה עיר יחד איתך, ועדיין תדירות המפגשים איתן נמוכה להחריד, זה מאוד לא בסדר. ]

נ.ב. זו רק אני או ש"ארץ נהדרת" עשו אתמול תוכנית מצחיקה ביותר?