אני מסתכלת כרגע על שני דפים שמונחים לפני. בשניהם יש מערכת שעות לסמסטר חורף, ואת שניהם הכנתי כששביתת המרצים התחילה. על האחד יש את המערכת שלי בזמן השביתה, ואלוהים, כמה שהיא נחמדה. הדף שני לעומת זאת מכיל משהו שקצת מפחיד להסתכל עליו - המערכת בלי שביתה. עם כל התלונות, ועם כל זה שאנחנו באמת הולכים להידפק, וממש חזק, וממש במובן לא טוב של העניין, עדיין נחמד שקיבלנו מעין פיצול שכזה לאחד הסמסטרים הלא קלים בתואר.

זה מצחיק, אני בכלל לא תכננתי לכתוב עכשיו פוסט. כלומר, אולי קצת רציתי, כי ככה זה אחרי ששני הפוסטים האחרונים שלך הם שיחות עם אנשים, ואחד לפניהם הוא סתם עוד רשימה. אבל העניין הוא שלפני לא יותר מדי זמן חזרתי הבייתה ואני עומדת בפני שבוע עמוס, סליחה, אני עומדת בפני משהו שהוא סוג-של "פתיחת סמסטר" מחדש, ואחרי שמתרגלים להתעורר מאוחר, ללכת לישון מאוחר ולשים קצת פס על שיעורי בית (בידיעה ש"נו, הסמסטר יימשך עוד חודשיים לפחות ובטח יידחו את המבחנים", חה, Not.) צריך להיזכר איך חיים של סטודנטית אמורים להיראות, ורביצה במעונות אצל החבר לא נכללת בעניין לרוב. (unfortunately).

כדי לפתוח את הדף החדש הזה, צריך סיכום נאה (ולצורך העניין שורה וחצי על כל דבר, פסקאות מבולבלות וחסרות פשר נחשבות בהחלט ל"נאה") כדי לסגור את כל מה שהיה עד עכשיו, או לפחות את השבוע וחצי האלה בהם לא כתבתי מה באמת עבר עליי. וכן, אני מודעת לעניין שזה לא מעניין הרבה אנשים, אפילו אותי לא ממש. אבל אחרת, בשביל מה לכל הרוחות יש לי בלוג? (אל, פשוט אל תענו על זה.)

אז אחרי יום השוטטות המאוד חביב בקניון עם ליז, הדבר המעניין הבא היה ברביעי (9.1.08) - יריד תעסוקה, או כמו שאנחנו אכן קוראים לו "יום איסוף עטים סמסטריאלי". טוב, בסדר, אני קוראת לו ככה. השאר באמת הולכים להתראיין. אז אמנם לא אספתי הרבה עטים (עדיין ניצחתי בתחרות האיסוף, חצי ניצחון טכני בהתחשב בעובדה שסשה והארי ממש 'השתדלו' לא לאסוף עטים) אבל יצאתי עם כמה וכמה ממתקים, כוס חביבה מאינטל, שק-של-סבתא מאלביט, וקרפ של לה-גופרה (שהיה ממש טעים!) עם טונה של תוספות, גם בחסות אלביט, ואם אפשר למדוד את זה - אז גם קנאה ענקית בת' שיצא בערך עם 3 שקים מפוצצים במתנות, והצליח בדרכו המתוחכמת להוציא כל מתנה אפשרית שרק נתנו שם. ותאמינו לי, נתנו המון. אפילו היא כתבה על זה.

באותו יום גם לשם שינוי יצא "פקטור" חדש, ומשעשע למדי. קטעים ממנו תוכלו לקרוא אצל אראמיס (חבל לצטט את מה שכבר צוטט. )

למחרת בליל חמישי-שישי הייתה הופעה של היהודים בביט. היא אמנם התחילה בחצות וחצי, וגם כשכבר באתי בנעליים נוחות התחיל לכאוב לי הגב, אבל זה מסוג הדברים ששוכחים מהם, כשלהקה כמו "היהודים" נותנת לכם הופעה משובחת של שעתיים וחצי. מכאן רק נאמר "להופעה הבאה, עם קוויקי".

סוף השבוע הזה התאפיין בבדידות כפוייה למדי, אבל לפחות לקוויקי נחסך ריב קשה-מדי עם אבא, וזה כבר טוב.

השבוע האחרון התאפיין ביותר מדי אירועים-או-ימי-הולדת. אז מזל טוב לכל מי שמגיע לו מזל טוב! (שזה כולל את פטל והבלאקג'ק, ואותנו עם שנה וחצי של "איזה יופי! הצד השני עדיין לא זרק אותי!")

ביום שני (14.1.08) נסענו לקרובים ביקנעם, והיה חביב למדי פרט לנסיעה לשם. היא כללה ויכוח די קולני עם אימא על כל העניין המתמיד של "אין לי שום פיסת פרטיות כשאת יושבת אצלי כל היום בחדר מול המחשב". וזה די עצוב כשרוב מה שאני עושה בחדר הפרטי שלי זה לישון בלילה. זה נורא יפה מצידי להבין אותה ואת העובדה שגם היא צריכה את המחשב וכדי לארגן מעין חדר עבודה ולהוציא את המחשב מהחדר שלי צריך לא מעט עבודה (ובינינו גם זמן וכסף שאני לא חושבת שיש לנו כרגע). וזה באמת נורא יפה מצידי שאני מבינה את זה, אבל כשהיא אומרת שהיא "מבינה" גם אותי ואת זה שהמחשב בחדר שלי, היא לא באמת מבינה אותי. באף אחד מהטיעונים שלה לא הייתה שום טיפת הבנה ורק תלונות וטענות, וזה עוד נפל עליי אחרי שגם ככה מצאתי את עצמי נורא "מבינה" את כל העולם ומתחשבת, ושאם היא רק הייתה שמה סטופר, היא הייתה מגלה שגם כשאני נשארת בסופי שבוע בבית, היא מקבלת המון שעות-מחשב. בערך פי שניים ממני. ואני עדיין צריכה להבין? ומה עם לנסות להבין שאני לא מסוגלת תמיד ללמוד על הספה המסריחה בסלון? ושאולי מדי פעם בא לי לכבות לכל הרוחות את המחשב ולשבת לקרוא קצת, בחדר שלי, על המיטה שלי, ואז מה שהדירה הזו שלה והיא משלמת את כל המיסים? בשביל מה עברנו דירה וקיבלתי חדר משלי? כדי לחזור אחורה? כדי שהשטח המנוצל באמת של הדירה יכלול עדיין 2 וחצי חדרים? (קצת סלון, מטבח, ואה, כן, החדר שלי. העליתי שוב את העניין שאפילו במעונות יש יותר פרטיות לאנשים, ומלא מעט ביקורים ברוב סוגי המעונות בטכניון, עצוב לי לדעת שאני ממש צודקת.) בקיצור, כמו שאתם שמים לב, זה העלה לי יותר מדי עצבים שנורא התקשיתי להסתיר במהלך הארוחה אצל הקרובים, שבאמת הייתה נחמדה. חוצמזה, קיבלתי לא מעט בגדים במתנה. בעיקר כאלה שלא באמת הספיקו להילבש. השלל כולל: 2 מכנסי דגמ"ח חביבים, אחד מהם עשוי קורדרוי והוא שחור, והוא עונה לי על לא מעט צרכים, בעיקר של מכנס-שחור-יפה-שגם-אפשר-ללבוש-בחורף-כשקר, עוד מכנס דק ועשוי יפה, ולא מעט חולצות, אבל הן בעיקר לאביב/קיץ.

ומעצם היותי נקבה, בגדים חדשים גרמו לי להירגע קצת.

הדבר המוזר בעניין הוא שביום שלישי, אחרי שחזרתי יחסית מאוחר (פשוט כי מרוב עצבים כבר העדפתי להישאר בטכניון ולנסות ללמוד שם, מאשר לחזור הבייתה ורק להתעצבן על זה ששוב אין לי אויר משלי בחדר), קיבלתי מאימא puppy face עם "את לא תעזבי למעונות, נכון?" - שאגב, נענה בקשיחות המירבית שרק הצלחתי לגייס, כי די, נמאס לי שהיא עושה צחוק מעניינים רציניים. ברוב הפעמים אני מחייכת אליה במצבים כאלה, כשהריב כבר מאחוריי והכל, ולמרות שיכולתי בקלות לעשות את זה, פשוט הגיע הזמן שהיא תתייחס לעניין קצת ברצינות. כי כן, קל לקרוא לי מפונקת, וקל לדעת שאני לא באמת אעזוב למעונות (כמו התגובה הסופר-חמודה-אך-ביקורתית-לעניין של קוויקי אתמול: "אבל את לא יכולה לעזוב למעונות! מי יכין לך אוכל?" -שגרמה לי לפרץ צחקוקים ארוך), אבל העובדות האפורות בשטח, טיפה, אבל לפחות טיפה, בעדי. השאלה חזרה על עצמה גם ביום רביעי, וגם היא נענתה לא בחיבה מרובה.. אני מקווה שמשהו יחדור קצת לאנשהו. בין אם זה מצפון ובין אם זה שכל ישר.

ברביעי (16.1.08) יצא שגם הייתי רוב היום בטכניון.. אחרי התרגול בבוקר התנחלתי קצת אצל הארי, צחקנו קצת על הבראוניז של י' וסשה ("הצלחתם לייצר מסטיק בטעם שוקולד!"), ובעיקר בזבזתי לא מעט זמן במקום לעשות שיעורים. חבל, אבל לא נורא כ"כ כי היה מבדר. העתקתי לעצמי כמה פרקים של דקסטר, שהאמת, כבר אין לי מושג מתי אני אשב לראות. בדרך להרצאה במד"ח ראינו שלט על הרצאה שהתקימה באותו ערב, והחלטנו ללכת ותוך כדי גם לגייס עוד אנשים, ולו רק לשם הבידור שבדבר. בכל זאת הרצאה בטכניון על "איך למצוא בן/בת זוג" זה חייב להיות מצב מבדר. האנשים הבריזו, אבל כשהארי ואני באנו להרצאה בערב, האולם כבר היה מפוצץ. החלטנו להישאר בכל זאת, וטוב שכך, כי חוץ מזה שהיה מעניין היה גם מצחיק, ובכלל ההרצאה הועברה ע"י איריס בר-און ששמעתי על תכנית הרדיו שלה מקוויקי פעם. אני בהחלט מקווה שהיא תחזור שוב, כי נהנינו מכל רגע.

ביום חמישי יכולתי להיות בצילומים של זה, אבל ויתרתי לעומת הזנות החדשה שלי, וגם בשביל להגיע בשישי בבוקר, ולא יותר מדי אחה"צ, לקוויקי.

(והלינק כאן אפילו לא בשבילכם. רק כי הסיפורים של אימא על מה הלך שם הצחיקו אותי בבוקר שישי, ואני יודעת שאפילו קטע הראיון הזה עוד יצחיק אותי בעתיד.)

סוף השבוע אצל קוויקי היה קצר מהרגיל כי הוא נטש לעבודה, אבל עדיין היה נחמד, כמו תמיד. מסרתי לידיו אחת ולתמיד את הספר שקניתי ל-New Year (או לשנה וחצי, זה במילא די קרוב) ויש לי תחושה שעל הספר הזה הוא יעבור הרבה יותר מהר מעל מובי דיק.

וזהו, ממחר - חזל"ש. ועל כן נאמר: אוף.

ישמצב שנקבל 4 עוברים בינאריים לבחירתנו ואני שוקלת לנצל אותם ברצינות על כל אחד מקורסי המתמטיקה שאנחנו לומדים עכשיו. אין שום סיכוי שתוך שבועיים אני אדע מצוין מרוכבות. או מד"ח. או טורייה. מעניין איך העניין הזה יעבוד באמת...

עד כאן, לילה טוב, ושבוע מוצלח לכולם,

23.1.2008 , עריכה:

קוויקי שלח לי הערב את הקישור לקומיקס הזה, וזה כ"כ מתאר את המצב שלי!

עצוב משהו...