זה היה יום מעורר חיוך שכזה. אני זוכרת שבמשך רוב היום מצאתי את עצמי צוחקת על דברים בהרצאות ותרגולים. וזה נחמד. אני יודעת שהיום הזה בוודאות לא היה כזה אם הייתי ניגשת באמת למבחן במד"ח (ויתרתי, ביום שלישי, כשהבנתי עד כמה אני לא יודעת מספיק. :/ וכבר חבל לי על הממוצע שאין כמעט לאן להוריד..), כי מן הסתם הייתי לחוצה כל היום וחושבת רק על איך ילך המבחן.

אז במקום זה, הצלחתי להשתעשע בתרגול פיזיקה (יש מתרגלת ממש חמודה, רק חבל שבגלל שזה תרגול על הבוקר אנשים בקושי משתפים איתה פעולה...) ואחרי זה להעביר את הזמן עם אנשים עד להרצאה במל"מ, ואח"כ להשתעשע כמעט בלי הפסקה בתרגול של מל"מ (אני בספק אם הקשבתי יותר מ5 דקות ממנו), ולנהל דיון סוער עם עוד 3 אנשים על צפונים דרומים ועל הויכוח בלתי מוכרע של "איך קוראים לעופרות של העפרונות: 'שפיצים' או 'חודים'?" ומה אם יש חוד שפיצי, או שפיץ חד? ועוד שלל דברים משעשעים.

אח"כ גם גררתי את סשה למכלול כי לא רציתי ללכת לבד. גיליתי בדרך הקשה שחודים (ולא שום שפיצים!) בשקל תשעים נשברים כל שנייה, ולא רק זה אלא תוקעים לי 2 עפרונות מצויינים בלי שאני אצליח לשחרר אותם (-_-), אז הלכתי לקנות עיפרון חדש ועוד חודים. ומחדד לי', שיש לו יומולדת בעוד שבוע וחצי בערך, וכבר המון זמן שאני אומרת שאני אביא לו מחדד ליומולדת, פשוט כי הוא כותב עם עפרונות רגילים, אבל לעולם לא משתמש במחדדים בכיתה כשצריך! הוא איכשהו מקשקש עם העיפרון כדי שהוא כאילו יתחדד, אבל כולם סתם צוחקים עליו על זה. אז החלטתי לתקן את העוול. P: בכל מקרה, איכשהו התבזבזה על זה כמעט שעה, ואחרי זה הלכנו לצפות בשני פרקים של האוס אצלו ואצל הארי. האוס זה כבר משעשע, וכשזה בא עם עוגת שוקולד (עם שוקולד צ'יפס!) פופקורן ושוקולד חלב, מה טוב.

מה שכן, כל הפוסט נכתב בשביל השורות הבאות:

באחד הפרקים של  'האוס', היה זוג יהודי שנישא. לא משנה מה הלך שם, אבל האישה הגיעה לבית החולים. בסצנה אחת, הבעל היהודי-דתי מדבר עם אחד הרופאים, על כל העניין שהם נפגשו רק 3 פעמים והתחתנו לאחר מכן.

הבעל שאל את הרופא האם הוא נשוי, וכמה שנים. הרופא ענה שכן, "אני נשוי כבר 12 שנים, ואני אוהב את אשתי עכשיו בדיוק כמו אז."

אבל כאן עצר אותו הבעל הטרי, וטען כי כעת, לאחר 12 שנים הוא צריך לאהוב את אשתו עוד יותר, שכן ככל שעובר הזמן, ואתה מכיר אותה יותר אתה צריך לאהוב אותה יותר.

(משהו כזה, בטח הצלחתי להרוס את הרעיון של המשפט היפה הזה).

ומכל הבדיחות והקטעים המצחיקים של הסדרה הזו, המשפט הזה איכשהו הצליח להיחקק אצלי בזיכרון. כי בסופו של דבר, הוא צודק. אני אוכל להבין את האנשים שיטענו כנגדו ויגידו שמתחילים גם להכיר תכונות יותר שליליות, וזה אולי מדעיך את האהבה, אבל זה לא צריך להיות ככה... האהבה באמת צריכה רק לגדול ולהתפתח עם הזמן. כולם תמיד עונים, אם בכלל שהם אוהבים עכשיו בדיוק כמו אז, כמו שהרופא ההוא ענה.

אבל למה באמת? יש משהו יפה ברעיון שלהכיר אנשים לעומק עם הזמן, צריך רק לתת סיבות נוספות לאהוב.

זו רק אני, או שיש עוד שיסכימו עם הרעיון?

ואם כבר, אז עוד ציטוט:

סשה, בחדר של י', מוצא ספר אלגברה ל4-5 יחידות של בני גורן: "למה יש לך ספר אלגברה של בני גורן?"

י' (הרגע קלטתי שיש לי שני י' שונים לגמרי באותו פוסט. ארג, להמציא כינויים ודחוף!):  "מה? ומאיפה אתה לומד מד"ח?"

(אותי זה הצחיק נורא..)

ו-2 הציטוטים האלה, הם ה"משהו קטן וטוב" שלי להיום.