הוא לראות עשרות ילדים קטנים (קטנים זו מילה יחסית, איכשהו לא יצא לי לראות יותר מדי אנשים מבוגרים מדי) מסתובבים להם בכיף בכל רחבי הטכניון עם חיוך מרוח על הפרצוף.

חלקם אפילו העזו להיכנס לתרגול שלנו במל"מ אחה"צ.

לא יודעת מה איתם, אבל אם ללא כל הכנה מוקדמת הייתי שומעת שלוש פעמים במשפט אחד את המילה "רקומבינציה" ועוד מושגים כמו "התמרת לפלס" הייתי בורחת מהמקום במהרה. לעומתי, מסתבר, ישבה חבורת בנות שלקח להן מלא זמן לקלוט שאולי לא כדאי לנשום אוויר פישבכי יותר מדי, כשאחת מהן אפילו העתיקה מהלוח דברים למחברת שלה. (מי אמר הזוי ולא קיבל?)

בנוסף לכך, חבל שלא עשינו את זה, אבל עם כל ההתקהלות באמאדו, היה צריך להראות להם את לוח הציונים של המבחנים בפורייה, כדי שעם כל ההרצאות והסיורים שעשו להם היום, לא יעוורו אותם יותר מדי מהמציאות הקשה.

בפורייה אגב, הואילו בטובם לתת פקטור של 5 נקודות "בשל בעיות פסיכולוגיות שהיו עלולות לכאורה להתעורר בזמן המבחן" - תודה באמת. זה כמובן לא עזר לי לעבור.

חוצמזה, לנה הייתה שם היום בטיול משלה, וחבל שלא יצא לי לראות אותה. זה בהחלט לא מונע ממנה להשתמש בי כמישהי שלכאורה יודעת מה קורה בכל הפקולטות בטכניון וממש יכולה לעזור בהתלבטות שנעה בין מכונות, דברים שקשורים לכימיה ותעשייה וניהול. (ואתם קוראים לי לא החלטית... )

חבל שזה יהיה בלתי אפשרי לארגן בארץ דברים כאלה.