אתמול היה יום ארוך. אני מנצלת את הפעמים האחרונות (בעצם, כשחושבים על זה, את הפעם האחרונה..) שאני יכולה להרשות לעצמי לחזור מקוויקי בימי ראשון בבוקר/צהריים במקום במוצ"ש. עם בוא הסמסטר החדש אני אצטרך לוותר על התענוג, ימי ראשון אמורים להתחיל עם הרצאה ב-10 וחצי שאין איך להחליף. ובינתיים, אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על מה לשנות במערכת ועל איזה מקצוע "רציני" לוותר. אולי גם אוותר על קורס הבחירה ההזוי למדי שלקחתי, כי אלו אכן שעתיים שבהן במקום לשבת באולם כלשהו אני יכולה להכין שיעורים. או משהו בסגנון.

הבוקר היה נחמד. הייתי נוזפת באגד על האיחורים הלא סיפמטיים בלוח הזמנים שלהם, אילולא היו תורמים לי עוד חצאי שעות איתו, מדי פעם. מצחיק-עצוב לגלות שהייתי יכולה לצאת חצי שעה אחרי, לעלות על האוטובוס הבא שהיה עוקף אותנו בחצי הדרך בכביש 4, ובנוסף לכל היה כמעט ריק מאנשים, לעומת האוטובוס המלא שבו נסעתי.

הייתי צריכה לנחש שמשהו לא בסדר כשהיא לא התקשרה אליי באותו בוקר לשאול מתי אני בדיוק חוזרת, אבל ניחשתי כבר שמשהו לא בסדר מהקול של אימא כשענתה לטלפון כאשר כבר התקשרתי בעצמי להודיע שאני בדרך. אני מכירה את הקור הזה טוב מאוד, ומכירה את היחס הזה שנגלה לעיניי כשחזרתי הבייתה. אני מכירה אותו ושונאת אותו מפני שהוא תמיד מבשר רעות, וזה רק עניין של זמן עד שהכל יתפרץ.

אני שונאת ומתעבת את הויכוחים הילדותיים והמטופשים שלנו על ענייני המחשב. הפעם אולי האשמה מוטלת עליי, אבל אין לי כל רצון וסיבה ממשית להתנצל.

העניין הוא שכבר לפני כשנה, אם לא יותר, היא ביקשה ממנה להתקין בשבילה מסנג'ר. אז את התוכנה אמנם יש כי אני משתמשת בה בשביל עצמי, אבל להכניס כתובת שהיא לא של hotmail לשם, היה בזמני אפשרי וכעת כמעט ולא. אני משתמשת במילה "כמעט" כי אולי מישהו מכיר דרך לרשום כתובת חיצונית למשתמש, אני יודעת שבעבר זה היה יחסית פשוט וכיום בכלל לא מצאתי את האופציה. עוד אז שאלתי את אימא האם היא מעוניינת לפתוח מייל בהוטמייל שיאפשר לא להשתמש בתוכנה. אמנם לא ממש רציתי (סידרתי לה קודם לכן מספר אייסיקיו ועוד לקח לי זמן להסביר לה מה עושים עם זה, ועם זה היא איכשהו למדה להסתדר), אבל זו הייתה פשרה שכזו, שכן לא היה בכוונתי לתת לה להשתמש בכתובת שלי לצרכיה האישיים, יהיו אשר יהיו. התפשרתי עם הזמן על להוסיף כתובת או שתיים של האנשים שלה, שבסה"כ רצו להעביר קובץ פה ושם, וזה היה נוח ולא היה לי אכפת כ"כ. לאחרונה גיליתי שהיא משתמשת ביוזר שלי כדי לדבר עם אנשים (אמנם "אנשים" זו הכללה גסה ל-1-2, אבל גם 1 זה יותר מדי) שהיא מכירה. לא, היא לא פונה לחברים שלי מהרשימה, אבל אני עדיין רואה בכך איזושהי פגיעה בפרטיות. היא שאלה אותי איך היא מעבירה לבד קבצים שם ועוד כל מיני דברים, ואמרתי לה שהיא לא נוגעת בזה בלעדיי, כי היא אולי יכולה לעשות את זה, אבל אני לא רוצה לקחת את הסיכון. ראיתי גם שהיא פתחה את התוכנה כדי לדבר עם אותם אנשים כשלא הייתי בבית בפסח, לפחות באחד הימים, וזה לא נעים, כי אני אמנם לא האדם הפופולרי מדי, ועדיין לא קרה ששלחו לי הודעות שלא ראיתי כי הן התקבלו כאשר היא הייתה מחוברת בשם שלי ואני לא הייתי בבית, אבל זה יכול לקרות. וזה בכלל לא נעים שאנשים סתם רואים אותי מחוברת כשאני בכלל לא שם (גם אם זה קורה כשאני כן בבית, אבל אז לפחות כשאני חוזרת למחשב אני רואה ששלחו לי הודעה ויכולה להגיב באופן כלשהו, כשאני בכלל לא בבית אני גם לא יכולה לדעת שזה קרה).

אז לפני סוף השבוע האחרון, ביטלתי את ההתחברות האוטומטית, והתניתי את הכניסה בכתיבת ההסיסמא (אותה היא מן הסתם לא יודעת). וכעת, בלי שהיא תגיד על מה היא כ"כ פגועה עד עמקי נשמתה שבכל רגע היא עומדת להתפוצץ על כך, אני משערת שזו הסיבה. עכשיו היא לא יכולה להכנס דרך המשתמש שלי, ותראו כמה שרע לה.

אני מצידי, כאמור, ממש לא רוצה להתנצל על כך. ניסיתי לפתוח לה משתמש משלה ללא הצלחה זה זמן רב, ואם לחברים הטובים שלה לא יאה ולא נאה להתקין ICQ כדי להצליח לדבר איתה (או אם לה לא מתחשק לפתוח עוד כתובת מייל שתאפשר לה להיכנס למסנג'ר משלה) - אני לא זו שצריכה להיתקע באמצע ולספוג את השטויות שלה.

אבל נחשו מה בטח יקרה מאוחר יותר היום? אני אתקע באמצע, ואספוג את הזעם שלה.

זה בדיוק מה שאני צריכה בתקופת מבחנים לחוצה. בדיוק.

חוץ מזה, העכבר שלי ממשיך עם הפרקינסון שלו, וגרוע מכך, המסך השקסי שהיה עתיד לחגוג יומולדת 6 באוגוסט הקרוב, מראה סימני גסיסה בדמות פיקסלים מהבהבים באיזורים צבעוניים - תופעה שהחלה לפני כשבוע ואתמול והיום הייתה יותר גרועה ממה שנראה באמצע השבוע שעבר. (זה לקאיה, שתוהה מדוע אני לא מעלה תמונות חדשות, זה בעיקר כי אני לא יכולה לראות ולערוך אותן כראוי עכשיו.)

גם כאן, אימא מתעקשת על משהו מסוים כשכדאי דווקא משהו אחר. יש לנו עכשיו מסך של BenQ שבאמת שירת אותנו נאמנה כל הזמן הזה ולא תשמעו ממני אף תלונה עליו. באופן טבעי היא רוצה מסך חדש מאותה חברה. סקר שוק מהיר מראה של-LG יש מסכים טיפה יותר מתקדמים וכנראה שייקח לי זמן לשכנע אותה להבין את זה.

אה כן, עוד דברים שממש חסרים לי בתקופת מבחנים: מסך גוסס ולהתחיל סקרי שוק על מסכים חדשים.

בעיות המחשב ממשיכות עם העובדה שמזה כמה שבועות משהו לא בסדר עם תוכנת הטלויזיה (יש כרטיס טלויזיה במחשב), שקולטת את השידורים לפתע במצב של AV במקום הTV הרגיל, וגרוע מכך, זה לא מלווה בסאונד, ואין לי מושג מה יתקן את זה. ניסיתי אתמול להתקין מחדש את התוכנה, אבל זה לא עזר, ואני בספק כמה אנשים שם בחוץ מבינים בה, היא נראית מעפנה שכזו (כנראה שגם כרטיס הטלויזיה עצמו לא שיא הטכנולוגיה).

והרי לכם עוד דבר שאין לי את הסבלנות להתעסק איתו בתקופת מבחנים, או בכלל, וזה דווקא דבר די חשוב כי אתמול כבר פספסתי את כל הדברים שרציתי לראות בערב, כי אימא השתלטה על הטלויזיה ואני מן הסתם רק חיפשתי הזדמנויות להיות רחוקה ממנה.

לא ככה, ממש לא ככה, רציתי לפתוח את חודש מאי.

אני מאחלת לכולם שבוע מהנה ורגוע בהרבה משלי.

הייתי רוצה לצאת להסתובב בעיר ביום העצמאות, רק שלמחרת, ביום שישי, יש לי מבחן שאני חייבת לעבור. חבל, דווקא היה יכול להיות נחמד.

סקאי, שהולכת לירות לעצמה כדור בראש ולהתחבא בתרגול טורייה בגהנום, INC.

=^_^=

20:10 עריכה:

המתרגל הפחיד אותי לקראת המועד ב'. הוא אמר שהוא יהיה דומה למועד א', והמועד א' ידוע לשמצה בתור סיוט מהלך. >.<

חוצמזה, אימא חזרה די מאוחר בערב מסיבות של <מחזיקים אצבעות> אולי אוטו 'חדש' בקרוב, עייפה ומותשת, ואיכשהו יכולתי לשבת איתה בשקט ולהסביר לה למה המסנג'ר עם סיסמא מעכשיו (ואז מה אם היה מעורב בזה חצי שקר על כך ש"בטעות" השארתי את זה על מצב של בקשת סיסמא אחרי שחיפשתי איך לסדר לה מסנג'ר משל עצמה ביום חמישי), והוא ימשיך להיות ככה, ופתחתי לה אחד משלה. גם הסברתי למה המסכים של LG טיפה יותר טובים עכשיו, הראיתי לה תמונות באינטרנט, והיא אכן הצליחה לשנות את דעתה המקובעת.

סוף טוב, הכל טוב. (וזה מוכיח, הפעם גם לצד ההפוך של העניין, שברגע שכותבים משהו שעתיד לקרות, הכל קורה להפך. זה קרה לי עד עכשיו עם דברים טובים שהתלהבתי מהם ולא קרו, והפעם עם משהו רע שהיה עתיד לקרות ובסוף לא קרה. אני צריכה להתחיל להגיד שאני עומדת להיכשל בכל המבחנים שלי או משהו P:)